מאירי על עבודה זרה קכא

המשנה האחת עשרה והכונה בה להשמיענו כשיש לגוי שיכות בבית וביין והוא שאמר המטהר יינו של נכרי ונתנו לרשותו בבית הפתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה גוים וישראל מותר בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שומר משמר ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר ר' שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא אמר הר"ם מטהר יינו של נכרי הוא שישתמש בו ישראל מתחלת עשייתו עד שיהא טהור ויניח אותו ברשות בעל היין ולפיכך צריך שיהיה הבית פתוח לרשות הרבים ויהיה במדינת ישראל לפי שהוא ירא ליכנס לבית שמא יראה אותו ישראל ויגיד לבעל היין שכבר נאסר אבל אם הניח אותו ביד גוי אחר לפי שלא יארע בזה על מה שאין לו שייכות ואפי' היתה המדינה כלה גוים ור' שמעון בן אלעזר חולק עליו ואומר כל רשות גוים אחת היא ואפי' ברשות אחר אסור והלכה כר' שמעון בן אלעזר ודע כי כשיהיה מפתח וחותם ביד ישראל הוא מותר לדברי הכל ואע"פ שהוא ברשות גוים:

אמר המאירי המטהר יינו של נכרי פירוש שקנה ענבים מן הנכרי ודרכם ועשה את היין בטהרה ברשותו של גוי ולא פרעו אלא שעדין היין כאלו הוא של גוי ואין ישראל יכול להוציאו משם וכן אם הגוי עשה על ידו את יינו בטהרה כדי למכרו לישראל והיין ברשות הגוי אלא שהיא רשות המיוחדת לכך הן שהשאילה לישראל או שהשכירה הן אם הוא עצמו עושהו בטהרה שמיחד לו רשות ומרשה בו את ישראל עד שאין רשות לגוי ליכנס בה בלא ישראל אע"פ שאין ישראל דר שם כל שלא נמצא הגוי שם מותר בשני דברים אחד שיהא פתחה פתוח לרשות הרבים ואין הגוי יכול ליכנס שם ממקום שהוא דר בו אלא דרך פתח הפתוח לרשות הרבים והשני שיהו ישראלים דרים באותה העיר ובשני אלו מותר אף בלא חותם מתירא הוא ליכנס לשם שמא יראו ויפסידו את יינו ויראה לי אף בלילה ומ"מ דוקא בשלא נמצא באותו בית הא אם נמצא אסור ואין צריך לומר אם היה דר שם ובעיר שכלה גוים והוא הדין בשאינו פתוח לרשות הרבים אסור אע"פ שלא נמצא עד שיהא יושב ומשמר או יוצא ונכנס ומכאן אתה למד שצריך שיהו ישראלים הרבה דרים בעיר שאם באחד לבד מה הוצרך ליושב ומשמר ויוצא ונכנס הואיל ודר בעיר די לו בכך שהרי התרת בישראלים דרים בעיר לבד אלא שבזו ר"ל מה שהתרנו בישראלים דרים בה לרבים אנו צריכים ומתירא שאם לא יראנו זה יראנו אחר או שמא כל שדר שם דיו באחד אלא שזה לא בא לדור ומ"מ שני חותמות דינם כשומר ומפתח וחותם כשני חותמות ויש חולקין לומר דשומר דוקא בעינן שמאחר שהיין שלו אינו מתירא אם לא יחזירם כמו שהיו ומזייף כמו שיכול ושמא אירע וזייף כראוי ר"ל שהחזירם כמו שהיו והדברים נראין בחותם שאפשר לזייפו בלא הכר כעין אותם שהוזכרו בפרק שני הא חותם של אותיות וכיוצא בו דינם כשומר בלא ספק ואם אין פתחו פתוח לרשות הרבים אם ישראל דר באותה חצר די לו בכך ומ"מ אם היה היין ברשות שהגוי דר שם אף בפתוח לרשות הרבים ואף בישראל בעיר או אף באותה חצר אסור אפילו לא נמצא בצד היין ויש מקילין בישראל דר באותה חצר ומ"מ ברשות גוי אחר מותר כל שאינו שלו אין לו שיכות בבית קרינא ביה אע"פ שהוא של חברו ור' שמעון בן אלעזר אומר כל רשות גוים אחת היא והרי היא כשלו ואין הלכה כדבריו:

זהו ביאור המשנה ובאה המשנה השתים עשרה אחריה לבאר חלק רביעי והוא שיש לו שיכות בבית ולא ביין ואמר על זה המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מוציאו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים אמר הר"ם ואע"פ שהמפתח וחותם ביד ישראל כיון שאין הרשות כלו שלו אסרו חכמים לפי שישתמש בו ויעשה אותו יין נסך:

אמר המאירי המטהר יינו של נכרי על הדרך הנזכר אלא שפרעו או שמ"מ כתב לו שטר התקבלתי ואפילו דרך אמנה הואיל ומ"מ אם ישראל רוצה להוציאו אינו יכול לעכב על ידו אין כאן שיכות יין כלל ואע"פ שדין נתפש כגנב אין כאן הואיל ויש לו טענה אצל הבית מ"מ יש כאן חזקת המשתמר אחר שאין לו שיכות ביין ומותר אף בלא פתח פתוח לרשות הרבים ובלא שום חותם ואפילו אין ישראל דר באותה חצר ודוקא בשאין הגוי דר באותה חצר הא אם הגוי דר באותה חצר אסור אם אין ישראל דר שם גם כן וגדולי הרבנים מצריכין בזו מפתח או חותם ואין הדברים נראין וכן גדולי המפרשים מצריכים בה שיהא ישראל דר באותה העיר ומ"מ אם נמצא עומד בצד הגת יש מתירין מפני שזה אצלם חזקת המשתמר והואיל ומתירא על היין אע"פ שאין נתפש כגנב על הבית מירתת ואמר השתא אתי ומביאים ראיה ממעשים הנזכרים בפרק השוכר ס"ט א' במניח נכרי בחנותו ויינו בקרון וספינה והיה אוכל על השלחן והניח לגין על הדולבקי שבכלם אינו נתפש כגנב על הבית ואעפ"כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר ואע"פ שאמרו שם ע' א' ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל וגוי ואשתכח גוי ביני דני ואמר רבא אם נתפש כגנב שרי ואי לאו אסור שמשמעו שכל שאינו נתפש על הבית אע"פ שמתירא על היין אסור פירשוה דוקא בשנעלו הפונדק שנעילת דלת מפקעת חזקת המשתמר ומ"מ גדולי הרבנים פירשו בפרק השוכר שכל שיכול להשמט בעמידת הבית אע"פ שמתירא על היין אסור ולא נאמר אצלם חזקת המשתמר אלא כשהיה שם הגוי מעקרו מדעת ישראל שאין לתלות כניסתו לנסוך והלכך נמצא שם אפילו היה פתוח לרשות הרבים אסור וכן הורו קצת גדולי הדורות ומ"מ הדברים נראין כדעת ראשון ויש מי שפירש משנה זו האחרונה שהיא חוזרת על משנה שלפניה בשיש לו שיכות בבית וביין ובאה להודיע שמה שהתרנו בפתח פתוח לרשות הרבים ושיש ישראלים בעיר דוקא בשישראל יכול להוציא היין משם ואין הדברים נראין אין ספק שבעל המשנה כיון להשלים במשניות אלו דין ארבעה הדינים שהזכרנו שיכות ביין ולא בבית בבית ולא ביין בשניהם שלא באחד מהם רצה ישראל להוציאו ואינו מוציאו כלומר שלא כתב לו התקבלתי או שכתב לו דרך אמנה ומ"מ אינו בוטח בו להוציאו הואיל ומן הדין הוא עושה כן אסור:

זהו ביאור המשנה ושתיהן הלכה פסוקה הן ומה שבא תחתיהן בגמרא כך הוא:

כל שהצרכנו במשנה ישראלים וגוים דרים בעיר דוקא בעיר דלתים ובריח ופי' בה גדולי הרבנים שאין נכנסין בה אלא ברשות וכשישראל נכנס אף זה יודע ונזהר ואין לעמוד עליו הא בעיר שנכנסין בה בלא רשות אע"פ שכלה גוים הרי כישראלים דרים בה מתירא הוא שמא יכנסו לשם רוכלים המחזרים בעיירות ממקום אחר והרבה מתמיהים בפירושם שהרי מ"מ היאך הגוי יודע שעה שיבא אלא שגדולי המפרשים פי' בעיר דלתים ובריח ר"ל עיר חשובה שאינה צריכה לרוכלים ממקום אחר ואין הדברים נראין אף בזו יש להקל ולומר שמתירא הוא מן הבאים לקנות וקצת גאוני הראשונים פי' בעיר שנסגרת בדלתים ובריח והגוי בטוח שאין ישראל בא לשם ומעתה בזמן הזה כל העיירות כישראלים דרים שם הוא שהליכתם מצויה תמיד אלא שאין ראוי להורות כן אלא במקום פסידא יתירא ומטעם זה השמיטוה גדולי הפוסקים שלא לפרוץ גדר בענינים אלו:

יש מי שהקשה אחר שרוכלים המחזרים בעיירות מפקיעין את האיסור היאך אסרו בנכרי שהיה מעביר כדי יין של ישראל בהודיעו שהוא מפליג כמו שיתבאר בפרק השוכר והלא עוברי דרכים יש שראויים להפקיע את האיסור ועוד שכבר פירשנו בפרק שני שאין מקום מעבר מציל אלא מחשש חלוף אבל לא חשש נסוך ונראין הדברים שאין מקום מעבר מציל מחשש נסוך מפני שאין הכל בקיאים בה אבל המטהר יינו על ידי ישראל הכל יודעין בו וכן פרשוה קצת חכמי האחרונים אף הם חזרו והקשו אף באין ישראל דר ואין רוכל מחזר הרי לא הודיעו שמפליג ותירצו שכל שהוא דר בעיר אחרת כל שיוצא מן העיר מודיעו שמפליג הוא וכל שכן בזו שיש לו שיכות בבית וביין ואין יראה עליו ואפשר שלא נאמר דין מודיעו שמפליג בשהניחו ברשות עצמו כמו שיתבאר אלא שאין הדברים נסעדים בראיה:

מה שהצרכנו במשנה פתח פתוח לרשות הרבים אם היה פתוח לאשפה דיו שהכל באים שם לדברים שבצנעה וכן אם לא היה פתוח לרשות הרבים אלא שיש סמוך לו בית של ישראל ויש בביתו של ישראל חלון שממנה פתח האוצר נראה דיו לא היה בפתחו של ישראל חלון אלא שיש בחצרו דקל שבשעה שעולה עליו אוצר זה נראה דיו מתירא הוא שמא יעלה ויראה ואפילו נפסק ראשו של דקל זה ואינו מוציא פירות מתירא הוא שמא יעלה לשם לסבה אחרת ואפילו היה דקל זה שלא ברשות ישראל הואיל והוא במקום המופקר שכל אדם יכול לעלות בו ר"ל שאינו ברשות גוי ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאין כל אלו עומדים במקום רשות הרבים אלא ביום אבל בלילה צריך לישן בתוכו ואפילו אם פתוח לרשות הרבים ועוד כתבו שלא נאמרו הדברים אלא בשכל היין נראה משם הא כל שלא נראה אלא מקצת היין מה שנראה מציל ומה שלא נראה לא הציל אפילו בפתוח לרשות הרבים ואין הדברים נראין שהרי מן הסתם אין כל יין שבאוצר נראה דרך חלון ואפילו דרך פתח שהרי יש ממנו בצדדים שבבית ואלו כן לא נשמט בעל התלמוד מלהזכירה ואם מפני שאמרו בפרק אחרון ע' א' כל דלהדי ביזעא שרי הרי אותם הדברים אמורים בשנודע שנכנס בודאי ולא עוד אלא שהדלת סגר אחריו כמו שהוזכר שם בפירוש אבל בזו פתח פתוח שברשות הרבים מפקיע את האיסור מצד שהיא מפחידתו על הכניסה וכן אשפה וחלון ודקל והואיל ועל הכניסה עצמה אנו דנין ניצל הכל וכן פירשוה חכמי האחרונים והן הן הדברים:

מה שקראנו במשנה שיכות בבית כשהבית של גוי והשאילו או השכירו לישראל לא סוף דבר בשאלה ושכירות אלא אף מכרו לו עכשו הואיל ושלו היתה ומקרוב מכרה שיכות יש לו בה שאדם עשוי להכנס לראות מה שמכר להשביח את מקחו ואין דרך הלוקחים להקפיד בכך ולא עוד אלא שהדבר ערב אצלם ויש אומרים דוקא כשהוא באותה חצר שהוא דר בה והוא שאמר בית בחצרו של גוי ולא סוף דבר לדעתם במכירה אלא אף בשאלה ושכירות למדנו מ"מ שאחד הלוקח ואחד השוכר ואחד השואל בית בחצרו של גוי ומלאהו יין שלו שהוא קרוי שיכות בית ולא שיכות יין ואם ישראל דר באותה חצר מותר בכל ענין אף בלא מפתח וחותם אפילו היה הגוי דר בחצר גם כן שהרי אפילו היה של גוי לגמרי הדין כן הואיל וישראל דר שם ואינו יודע שמפליג: