מאירי על עבודה זרה קכ

כבר בארנו שמגעו על ידי דבר אחר בכונת מגע ובכונת יין אלא שיש שם סבה הנכרת מותר בהנאה ואסור בשתיה מעתה חבית שנסדקה לארכה אי אפשר שלא התחילו דפני החבית ליפול אילך ואילך והיין מקלח ובא הגוי וחיבקן ועכב את הדפנות מליפול ונתעכב היין בעכובן הרי זה מגע על ידי החרסים ואסור בשתיה ומ"מ בהנאה מותר שהרי יש כאן סבה הנכרת ודוקא בשאין שם ישראל מזומן כמהו או יותר ממנו לדעתנו כמו שביארנו למעלה ואם נסדקה לרחבה והיין מיטפטף והוא מהדקה בכובד גופו אין זה אלא מעשה לבנה ר"ל נתינת לבנה עליה להכבידה שאין כאן נדנוד כלל ומותר אף בשתיה יש מתירין מטעם זה ברזא שהיתה נדודה ובא גוי והכה עליה באבן או באגרוף ולא יראה לי כן שהרי יש שכשוך בתחיבה זו ואפילו היתה נגובה ומ"מ כתבו חכמי הצרפתים מכאן על חביות של עץ שלנו שנשברו אותם הצירקלי"ש או שאינם מהודקים יפה עד שהיין שותת מבין הדפין שמותר להניח את הגוי להדקו בחבל הנקרא טורטו"ר כדי להדקו יפה:

גוי שנמצא בגת של ישראל ולא היה שם יין אלא שהיה לח וטופח אם בשעת נגיעתו היה טופח בכדי להטפיח צריך הדחה ונגוב כמו שיתבאר בהכשר כלי הגת ואפילו לא ראינו שנגע ואע"פ שאין לגוי שיכות בו ואע"פ שביין כיוצא בו מותר יין יש לומר בו מרתת מה שאין בגת שאין לגוי עליו שום יראה וי"מ שמועה זו בראינו שנגע ואין לשון הסוגיא מוכיח כן ואם אינו טופח בכדי שיעור זה אינו צריך נגוב שאין כאן שום בליעה ואין שם יין עליו ומ"מ הואיל ונגע בו והוא לח צריך הדחה ומ"מ גדולי המפרשים פי' שלא נאמר כן אלא בחדש שלא נשתמשו בו אלא באותה הפעם אבל בישן שנתישן בהכשר אף בטופח להטפיח די לו בהדחה ודברים אלו אף בשל עץ ואף בשאינה זפותה הוא אמור ויש מתירין בזו ומעמידין שמועה זו בזפותה ומ"מ בזפותה מיהא אף בשל אבן ומ"מ גת עצמו של גוים צריך הכשר אחר כמו שיתבאר:

כחו של גוי והולך לאבוד מותר ומ"מ דוקא בשכונתו להוליכו למקום אבוד אבל גוי השופך בארץ אימר בכך הוא מנסך כמו שכתבנו בפרק שני:

גוי שעירה יין כשר בתוך התבשיל הסכימו הרבה מפרשים שהכל מותר אין זה דרך נסוך כלל ועוד שכל משקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל וכן כתבו על גוי שסחט אשכול של ענבים לתוך החרדל שהוא מותר מעתה אין אנו צריכין להודיע שיין הנכנס בקדרה ליתן טעם בתבשיל ונגע גוי בתבשיל קודם רתיחת היין בתוכו שהוא מותר:

גוי שזרק אבן או כלי בתוך היין אף בכונת יין ובכונת זריקה יתבאר למטה שמותר בשתיה ואף מתוך ישוב הדעת בפירוש אמרו כל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך וזב אינו מטמא בזריקתו כמו שיתבאר במקומו:

היה הכלי נופל מידו ומתגלגל ואוחזו ונשמט ממנו וחוזר ואוחזו ונשמט וכן תמיד עד שמתוך קפיצות הללו מתגלגל לתוך היין אם מתוך ישוב דעתו עושה כן אסור ואם מחמת הכעס מותר:

מה שהשוינו המדות בענין הזב עם ענין יין נסך אין זה כלל לכל דבר שהרי היסט בזב טמא ובגוי אינו עושה יין נסך וכמו שפירשנו בגוי שהוא נושא את הנאד שהוא מותר וכן רוקו מטמא בזב ובגוי אינו עושה יין נסך ומגע בית הסתרים כגון קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ובגוי עושה יין נסך הא לא נאמר דבר זה אלא לענין זריקה בלבד שבזב טהור ובגוי אינו עושה יין נסך גדולי הפוסקים לא הביאו דבר זה בחבוריהם ולמדו משם קצת חכמי הדורות שלפנינו שלא נאמר כן אלא לדעת רב אשי שהיה מתיר אף בכחו כמו שהוזכר בשמועת מעצרא זיירא ואין הלכה כמותו בכחו וכשם שאין הלכה כמותו בכחו כך אין הלכה כמותו בזריקה ואוסרין מכאן זריקת הגוי ביין ואין דבריהם נראין כלל וכן מה שאמרו על רב אשי שהיה מתיר כחו בשמועת מעצרא זיירא לא כך הוא בגמרא שלנו אלא רב אשי אוסר בה ורב פפי הוא המתיר ולא עוד שאף לגרסתם לשון אחרון עיקר וכבר נאמר שבכחו כלם מודים לאיסור ואעפ"כ בזריקה הוא מתיר וכן הלכה:

מה שהתרנו בגוי בחמתו לא סוף דבר בשכעס על אחרים אלא אף בשכעס על בעל היין ואין אומרים הואיל וכעס עליו שמא כיון לנסך וכן היא בתלמוד המערב מעשה היה לפני גדולי המפרשים בגוי שנטל הברזא בכעס ונשפך היין והתירו את הנשאר מטעם זה ואע"פ שאין בזה התר אלא בכחו אבל לא למגעו שאין זה פחות ממגע שלא בידיעת יין ובזו הרי נגע ביין בהוצאת הברזא לא נגע אלא בקלוח היוצא ואין ביין החבית אלא איסור נצוק ואם כחו בחמתו מותר כל שכן נצוק בחמתו וגמרו את הדין שכל שהוא בחמתו הרי הוא כשלא בכונה אם למגע בחמתו לאיסור שתיה ואם בכחו בחמתו להיתר שתיה:

המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין נכרי שנתיחד עם היין והוא שכבר ביארנו בפרק שני שאין מפקידין יין אצל הנכרי ולא מיחדין אצלו בביתו אא"כ בשני חותמות או במפתח וחותם על הדרך שביארנו שם וכבר בארנו שלא דברנו שם אלא בשייחד או הפקיד יינו אצל הנכרי אבל כשהיין ברשותו של ישראל ונתיחד הגוי אצל היין הדבר חלוק להרבה דינים מהם שיהא אסור שיהא מפתח וחותם בידו ומהם שמותר בלא מפתח וחותם ופרטים שבדבר זה נכללים תחת ארבעה סוגים האחד שיש לו לגוי שיכות ביין ולא בבית השני שיש לו שיכות בבית ולא ביין השלישי שיש לו שיכות בשניהם הרביעי שאין לו שיכות באחד מהם והתחיל במשנה זו להודיע דין שיש לו שיכות ביין ולא בבית ואמר על זה נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש עליו מלוה אסור אין לו עליו מלוה מותר אמר הר"ם יש לו עליו מלוה כלומר על אותו יין אבל על האיש לא יעשה יין נסך לפי שכשיש לו על אותו יין מלוה הוא חושב אותו ממונו ואפשר שימשוך ידו לחפש ולראות היאך הוא כיון שהוא כמונו:

אמר המאירי נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין והוא ברשותו של ישראל שהיה אותו גת בתוך ביתו של ישראל שאין לגוי שום שייכות בבית אם יש לגוי זה מלוה על אותו היין ופי' בגמ' שעשה לו את היין אפותיקי ר"ל אפותיקי סתם ואין צריך לומר במפורש אסור בשתיה הואיל ואין ישראל עמו באותו בית שכל שיש לו טענה אצל היין נפקע ממנו תורת נתפש כגנב ותורת חזקת המשתמר ופי' רוב המפרשים אע"פ שלא נמצא עומד בצד היין ממש הואיל והוא בבית שהגת שם ואפילו חביות סתומות הואיל ולא היה שם ישראל בכדי שישתום ויסתום ואפילו פתח פתוח לרשות הרבים ואפילו ישראל דר בבית אחר שבחצר ואפילו היה שם חותם אחד עד שיהא שם מפתח וחותם או שני חותמות כמו שביארנו בפרק שני הא אם לא נמצא באותו בית מותר בלא שום חותם אע"פ שאינו פתוח לרשות הרבים ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר וכן אם היה ישראל עמו באותו בית מותר ועכשו בא להשמיענו דין מי שאין לו שיכות לא ביין ולא בבית ואמר אין לו עליו מלוה ר"ל שאין יין זה נעשה לו אפותיקי אע"פ שיש לו מלוה אצל בעליו ואפילו בשטר ואפילו הגיע זמן המלוה מותר אפילו נמצא בצד היין כל שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין בפרט אע"פ שיש לו טענה אצל הבעלים ירא הוא מליגע ופי' בה רוב המפרשים אפילו היה עומד סמוך ליין עד שאפשר לו ליגע בפשוט ידים ואפילו בחביות פתוחות ופירשוה רבותי אע"פ שאין ישראל באותה חצר ואפילו גוי דר שם בחצר ומ"מ דוקא כשיש ישראל בעיר אבל בעיר שכולה גוים אסור הואיל ונמצא שם ויש מחמירין בזו אף לא נמצא שם שכל שהניח יינו בעיר שכולה גוים בלא מפתח וחותם אסור וכן מחמירין אף בישראל דר באותה העיר שבלילה אסור אא"כ דר באותה חצר ולדעתי בכל אלו מותר משנתנו בסתם נאמרה כל שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין מתירא הוא מאימת מלכות אע"פ שאין ישראל בעיר ואפילו בלילה ואם נכנס נבהל הוא לצאת ואפילו אם הגוי דר באותה חצר ומ"מ גדולי האחרונים פרשו שאם החצר נעול אסור הואיל והוא דר באותה חצר ונראין דבריהם:

זהו ביאור המשנה ונתבארו בה שני חלקים והן יש לו שיכות ביין ולא בבית ושאין לו שייכות לא ביין ולא בבית וכולה על הצדדין שבארנו הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו ומה שנתגלגל בה מענין המטהר יינו של נכרי יתבאר למטה במשניות שאחריה:

המשנה העשירית נפל לבור וכו' ומשנה זו נשנית שלא במקומה והוא מענין מה שהזכרנו למעלה בענין מגע שלא בכונה ואמר נפל לבור ועלה מדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפיח על פי חבית המרותחת כל אלו היה מעשה ואמרו ימכר ור' שמעון מתיר נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור זה היה מעשה והתירו אמר הר"ם אמרו נפל לבור ועלה כשעלה והוא מת אבל כשעלה חי אסור בהנאה לפי שהוא משבח לפסלו על שנצל והוא כאלו הוא מאידיהן של גוים ור' שמעון מתיר בשתיה ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי נפל לבור ועלה מותר בהנאה ואסור בשתיה ופי' בגמ' דוקא שעלה מת ולנגיעה שבשעת נפילה אין לאסרו בהנאה שהרי סבה נכרת היא ואונס גמור אבל אם עלה חי אסור בהנאה שמא בעלייתו נסך ואע"פ שהוא בהול הרבה מתוך שהוא מודה על הצלתו מנסך ואין צריך לומר בשאר דברים שסבתם נכרת שאם אין הסבה נמשכת עד שהוציא את ידיו שחוששין לה לאיסור הנאה על הדרך שביארנו ולא הוצרכנו בזו לטעם הודאה אלא שמתוך בהלתו אלמלא חשש הודאה לא היה בדין מגע בכונה וי"מ דוקא בזו שמתוך הצלתו יש לחוש בכך הא לשאר סבות הואיל ותחלת הענין סבה נכרת אע"פ שאינה נמשכת נפקע הוא מאיסור הנאה וסוגיא שלמעלה מתבלבלת מאד בענין זה וכשאתה מפרשה על הדרך שבארנו יצא לך ביאור הסוגיא על אפניו כמו שרמזנו בפרטים:

מדדו בקנה וכו' פירוש והוא הדין ביד כמו שהתבאר אלא שמעשה שהיה כך היה וכן בהתיז את הצרעה בקנה וכן אם היה מטפח על פי חבית מרותחת והיה נוגע ביין עצמו על ידי הקצף אלא שאין כונתו אלא להעביר הקצף הואיל ומעשיו נכרים מותר בהנאה ומ"מ בשתיה אסור ור' שמעון מתיר בשתיה הואיל ומגע על ידי דבר אחר היא ושלא בכונת נסוך ואין הלכה כדבריו כמו שכתבנו:

נטל את החבית כלומר שאין בה יין וזרקה לבור בחמתו זה היה מעשה והתירוה בשתיה ויתבאר בגמרא שאפילו היה מגלגלו וידו קופצת עליו תמיד כן ואין גוזרין שמא היתה ידו מחוברת בשעה שנגע ביין שכל שעושה כן דרך כעס דרכו להפילו ברחוק מועט ואינו ממתין עד שיהא סמוך כל כך שיהא צד אחד של כלי נוגע בידו וצד אחר ביין הא כל שעושה כן שלא בחמתו חוששין ומ"מ אם זרקה זריקה גמורה ולא היה הוא מגלגלה אף שלא בחמתו מותר כמו שהתבאר:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה היא ומה שנתגלגל עליה בגמרא כבר התבאר למעלה בסוף סוגיא של משנה שמינית: