מאירי על עבודה זרה קיט

אע"פ שלענין יין נסך הפרשנו בין מגע של פיה ושוליה או איזה מקום שבחללה לבין נגיעת צדיה והוא היין שבחלל עובי הנקב לענין טומאה אינו כן אלא חבית של יין תרומה שניקבה ונגע טמא בין מפיה בין משוליה בין מצדיה הכל טמא ואם נגע בה טבול יום פסלה שטבול יום פוסל ואינו מטמא ואע"פ שאין הכלי מצרף מה שבתוכו לתרומה כמו שהתבאר בחגיגה דוקא באוכלין אבל במשקין הכל טמא ויש פוסקין בה שמצדה טהורה אף שלמעלה ממנה ואין צריך לומר מה שלמטה וגדולי המפרשים פירשוה דוקא בטבול יום הא אם נגע בה טמא המטמא אף מצדיה נטמא הכל:

כבר בארנו שכחו של גוי בכונה אוסר בהנאה את שהורק ואת הנשאר אסור בשתיה ומותר בהנאה מעתה גוי שנטל דנא או אשישה וכיוצא בה והריק לכובא או כוס שביד ישראל את שבכוס אסור בהנאה ואת שנשאר בדנא או באשישה אסור בשתיה ומותר בהנאה ואם היה בו סיוע ישראל הכל מותר בדיעבד אלא שלכתחלה אסור וכמו שאמרו בפרק אחרון ע"ב ב' אמר להו רבא להנהו שפוכאי כי שפכיתו חמרא לא ליסייע גוי בהדיכו דילמא משתליתו ושדיתו ליה אגוי ואתי מכח גוי ואסור אלמא דבדיעבד מיהא כל דלא משתלי שרי ומ"מ גדולי המפרשים כתבו בפירוש שאף בדיעבד אסור מחשש זה:

היה ישראל מריק מכלי שבידו לכלי שביד הגוי מותר ואם נדנד גוי הכלי שבידו עד שנשתכשך יין שבתוכו מכח אותו הנדנוד אסור והוא שאמרו כאן ואי מצדד אצדודי אסור ולא שיהא שכשוך זה אוסר שהרי כלי שבו יין כשר שהיה ביד הגוי ונדנד הגוי את הכלי עד שנשתכשך היין שבתוכו אינו אוסר בכלי חסר הואיל ואין לחושבו למגע כמו שיתבאר בשמועת כובא חסירא וכן שבתלמוד המערב שבפרק אחרון אמרו אהן דמרגיל זיקא מלעיל לרע אין בו משום מערה מכלי לכלי ר"ל שמנדנד תמיד מיין שבנאד מלמעלה למטה ואין בזה הפרש בין כלי סתום לפתוח אלא טעם הדבר מפני שדבר זה הואיל ונדנדו בעוד שקלוח היין המורק מחובר בו שמא יגע בשפת הכובא לקלוח היין והוה ליה כנוגע על ידי קנה דמה לי נגיעה בקנה מה לי נגיעה בשפת הכובא כך פירשו בקצת תוספות וגדולי המפרשים מפרשים אותה בשהיתה שפת הכובא סמוכה לשפת הדנא וכשמנדנד הגוי את הכובא מרבה בשפיכת היין הדנא והרי הוא כחו של גוי ואע"פ שיש כאן סיוע ישראל הם נמשכים אחר שטתם שאוסרין את זו אף בדיעבד כמו שכתבנו ואף לסברתנו אפשר שבאותה שעה לא היה נשפך כלל והכל בא על ידי הגוי וגדולי הרבנים מפרשים אותה בשנדנדה אחר שנתמלאה ואי אפשר בלא מגע למדת מכל אלו שכל שביד הגוי כלי של יין ואינו מלא אע"פ שהגוי מנדנד את הכלי עד שנשתכשך יין שבתוכו מכח נדנודו מותר מכאן אמרו שגוי שרצה להריק ועד שלא הוציא לחוץ גערו בו והשיב אחור ימינו וחזר היין לשולי הכלי שהוא מותר ויש חולקין בזו ואין דבריהם נראין ומ"מ קצת חכמי קטלונייא אוסרין באלו ולא הותר לדעתם שכשוך מצד נדנוד הכלי אלא בשאינו מכוין לכך ואף גדולי המחברים נראה שאוסרין בכל נדנוד שנשתכשך היין אף בלא מגע ומ"מ הסכמת רוב מפרשים שכל שכשוך שאינו בגוף היין אינו אוסר וכן נראה מענין כובא חסירא וממה שאמרו בפרק אחרון בגוי המערה דלא נפק לבראי לא גזרו וכו' כמו שיתבאר ואי אפשר לעירוי בלא שכשוך ומדברי תלמוד המערב שכתבנו באהן דמרגיל זיקא וודאי לא נתנו דבריהם לשעורין ועוד שהרי סתם נאמרו וכן דמרגיל זיקא אף מכוין במשמע:

גוי שהיה נושא נאד של יין וישראל הולך אחריו אע"פ שאינו סמוך לו אין מחמירין אף בשכשוך זה הואיל והנאד פיו קשור או שאדם אוחז בידו בפי הנאד שלא ישפך בין מלא בין חסר ומותר הואיל וישראל הולך אחריו ואין לחוש במלא שמא יגע וישראל לא ירגיש הואיל ודרכו של אדם לקשרו או לאחוז בידו בפי הנאד וכן בחסר אין לאסרו משום שכשוך שאין שכשוך שלא בגוף היין אוסר כמו שבארנו ואע"פ שהיה לנו לומר בו הואיל והנאד רך ידו נשקעת לתוכו והרי הוא כמשים ידו כרוכה לתוכו והוה ליה מגע אין הדין כן אלא אין חוששין לזה ואין דנין אותו במגע כלל וכן אע"פ ששכשוכו של נאד גדול שמשכשך את היין מראשו לסופו ומסופו לראשו אעפ"כ מותר כמו שבארנו מתלמוד המערב ואם היה כלי שאין דרך לסתמו כגון כובא או אשישה וכיוצא בה מלאה אסורה שמא נגע וישראל לא הרגיש ומ"מ בהנאה מותר במלאכתו הוא עוסק ולא עוד אלא שקצת יראה עליו חסרה מותרת הואיל ואין כאן חשש מגע ושכשוך אינו אוסר כמו שבארנו ומ"מ אם ישראל הולך בסמוך לו ונותן לב על זה ורואה שלא נגע אפילו מלא מותר בשתיה וכן כתבוה גדולי המפרשים וזהו שאמרו כאן וישראל אחוריה כלומר שאין שמירתו מעולה כל כך:

יש אומרים בנאד פתוח הואיל ובידו להכניס ידו לפנים שכשוכו אוסר לא אמרו שאין שכשוך אוסר אלא כשהוא מתירא שמא ישפך עליו ואין הדברים נראין ולעולם אין שכשוך הבא מצד נדנוד כלי אוסר לא בכלי סתום ולא בכלי פתוח בסתם אמרו על זה אין דרך שכשוך בכך:

גוי שהיה נושא כלי פתוח של יין ישראל והוא מלא כל זמן שאין לחוש למגע כגון שהוא בריא כן בשמירתו מותר אף בשתיה כמו שבארנו מעתה גוי שהיה נושא במוט ובעוד שהוא הולך יצא מן היין לחוץ שלא בכונה כתבו קצת מפרשים שהוא מותר בשתיה ואפילו נושאה על כתפו כל כחו שלא בכונה מותר היה נושא יין על כתפו ויש סדק בחבית ומטפטף על בשרו אין זה אלא כחו שלא בכונה ומותר בשתיה שהרי אין היין זב מכחו ולא בנדנודו ואפילו היה הגוי יודע שהיא מיטפטפת וכל שיש לחוש ששפך הגוי בכונה או הרבה בשפיכה מחמת נדנודו או הלוכו בכונה אסור ומ"מ יש להתיר אם נשפך במקום האבד ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וראוי לאסור כל זמן שנשפך מחמת נדנודו או הלוכו שמא כיון בכך או שמא הואיל והוא נושא את היין ויודע שהוא יין והוטל עליו לשמרו שלא לישפך אף מן הסתם כחו בכונה הוא ומכל מקום אם נשפך שלא מפי החבית אלא דרך סדק או נקב אין ספק בהתרו:

חכמי התוספות כתבו שאם היתה גיגית מטפטפת בין הנסרים שבשוליה או שבצדיה אסור להניח לגוי לתחוב שם נעורת וכיוצא בו מפני שנוגע ביין אבל אם היתה מיטפטפת בין הקף הגיגית להקף השולים מותר לתחוב שם נעורת מבחוץ על ידי גוי שראשי השולים התחובים בחריצים שבהקף הגיגית מפסיקין בין היין לנעורת ואינו נוגע ביין ויש מתירין שיתחבנו ישראל וישים עליו והגוי יכה על העץ וכבר ראיתי קצת רבנים שעשו בה מעשה:

מה שבארנו שכחו בכונה אוסר לא סוף דבר כחו הגמור אלא אף כח כחו ר"ל שאם הניד את המקל ונענע המקל את הכלי ונשפך היין אסור הואיל וכיון לכך וזהו שאמרו כאן מעצרא זיירא ר"ל גת שאין דורכין בו ברגל אלא על ידי נתינת דפין על הענבים וקורה העוצרת על הדפין ולא סוף דבר שכבש את הדפין אלא אף הקורה שעל הדפין שהוא כח כחו וכן אף בשלשה כחות כגון אם שגלגל בגלגל שבגת ועצר את הקורה והקורה עצרה את הדף על הענבים ונמשך היין מכח זה אע"פ שכח זה אינו כחו הגמור אסור וכן בכמה כחות זה אחר זה ואע"פ שבשעה שסחט ענבים הם ולא יין הואיל ומכחו או מכח כחו נמשך ונעשה אסור ומגדולי צרפת כתבו להקל בכח כחו במקום פסידא יתירא וחוץ מכבודם אין לחוש לדבריהם בזו: