מאירי על עבודה זרה יא

כבר ביארנו במשנה ששלשה ימים לפני אידיהן פירושו בלא אידיהן ואפילו היו ימי האיד שלשה או ארבעה או עשרה כלם אסורים עם שלשה ימים שלפניהם:

כל שהוא מותר לנו ואסור לאחר איסור הנכלל במנין שלנו מצד תורתנו כגון יין לנזיר אסור לנו ליתן לו כוס של יין לשתותו שהרי אנו עוברים בזה על לפני עור לא תתן מכשול ואין צריך לומר מה שאסור לנותן ולמקבל בשוה ואפילו לבן נח אסור להושיט לו אבר מן החי ואם עשה כן עבר משום לפני עור לא תתן מכשול וכן כל כיוצא בזה ממה שהוא מוזהר עליו בדברים האסורים לנו גם כן אבל חלב ונבלה וכיוצא בהן הואיל ואינם מוזהרים עליהם מוכרין להם אע"פ שאסורין לנו וכן מה שאסור להם מתורת נימוסיהם ואינו בכלל מצותינו מוכרין להם ובלבד בהודעה להם אבל לא בטעות כגון נבלה בחזקת שחוטה או דבר האסור להם בחזקת דבר המותר להן שהרי אסור לגנוב דעתן של בריות ואפילו דעתו של גוי:

כל מה שנאסר לנו משום לפני עור לא תתן מכשול אם הוא רשאי ליקח מאותו דבר בזולתנו מותר לנו למכור לו שהרי אין המכשול בא בשלנו מעתה מותר לנו למכור דבר האסור לו אע"פ שהוא לוקחה לאכילה הואיל והוא מוצא לקנות בזולתנו ומ"מ אסור ליתן לו ואם הוא מוצא במזומן ובלא קנין אף נתינתו מותרת וכל שכן אם היה מאותו דבר בידו ואע"פ שמ"מ גורם לו להרבות באיסור אין בזו נתינת מכשול וכן כל כיוצא בזה ומ"מ ראוי להמנע מסרך מסייע ידי עוברי עבירה וכן מ"מ אם אינו מוצא אלא בטורח אסור להמציא לו בהזמנה:

שמא מזו אתה דן למשנתנו שאם יש לגוי בהמה אף אנו רשאין למכרה לו שהרי יש לו מכשול זה בזולת זו שאנו מוכרין לו ואינו כן מפני שבזו אע"פ שדין נתינת מכשול בגוף ע"ז אין כאן יש כאן אסור אחר שמתוך שהוא מרויח בקנינו או שיש לו מן הדבר בריוח הולך ומודה ביום האיד לע"ז ויש אצלנו נתינת מכשול בהודאתו אע"פ שאין מכשול בגוף העבודה וכבר ביארנו במשנה שטעם הרוחה אינו נפקע אף במקום שיש בו עיקר האיסור וכל שנפקע עיקר טעם האיסור לאיזו סבה נשאר האיסור מטעם הרוחה ומה ששאל משום הרוחה אסור פירושו אף משום הרוחה כמו שביארנו במשנה ויש לקצת מפרשים בלבולים בסוגיית שאלה זו וכשתדקדק בדברינו אינך צריך להם כלל: