מאירי על עבודה זרה קיח

כבר בארנו שכל מגע בסבה הנכרת אינו אוסר בהנאה ובלבד שתהא הסבה נמשכת מתחלה ועד סוף מעשה היה שנפל אתרוג לתוך חבית של יין ובא גוי והכניס ידו לתוך היין ותפש באתרוג והרי יש כאן סבה נכרת שלהצלת האתרוג נתכון ומ"מ נאסר היין בשתיה שאין לך מגע גוי מותר בשתיה וחששו חכמי התלמוד שאם יחזור ידו ויוציאה ינסך בשכשוכו ויאסר בהנאה שמאחר שנעשית כונתו אפשר שבהוצאתו יכוין לנסוך שהרי כבר הלכה סבה הנכרת ונתנו עצה שיאחזו מהר בידו ויוציאו את היין דרך נקב או דרך הטייה ולא יאסר בהנאה על הדרך שכתבנו ויש מגדולי המפרשים שפרשוה להתר שתיה וכנגד כל מה שכללנו והוא תמה גדול והלא אסרנו בשתיה אף שלא בכונת מגע ושלא בכונת יין אלא שהם מפרשים שמגע בלא שכשוך אף בכונה אינו אוסר בהנאה וכשהמגע בסבה הנכרת ובלא שכשוך מותר בשתיה ואין דברים אלו נראין כלל שאם כן למה הצריכו נגוב בגת שנמצא בו הגוי כשהיה בו טופח להטפיח כמו שיתבאר למטה הואיל ואין שם כדי לשכשך ולא חילקו בה בין סבה ללא סבה וראיתי מהם שפירש שכל מגע שאין בו שכשוך שאינו אוסר עד שיפרוש שהפרישה עושה הנסוך ונתנו סימן לדבר כצפעוני יפריש ולא יראה לי כן שאם כן מה שאמרו בברזא אנח ידיה עלוה יאחזו את ידו ויוציאוה דרך נקב ושמא לדעתם כך הדין ויש מי שפירש שמעשה זה לא נגע הגוי ביין אלא קודם שישקע האתרוג לקחו בידו בראשו האחד וצוה לאחוז בידו שלא ישכשך באתרוג ויעשה כמדדו בקנה לאסר בשתיה ואע"פ שאין הדברים נראין דרך פירוש שאם כן לא הוצרכו לומר נקטוה לידיה וברצוה עד דשפייא אלא שיטלו האתרוג מידו ותסתלק ידו בלא שום תנועה מ"מ לענין פסק יראה מדבריהם בכלי שהוא צף על פני היין ואחז בו גוי ולא שכשך עדין ואחזו ידיו או שגערו בו וראו שהניחו בלא שכשוך שמותר בשתיה ואף לענין פירוש אפשר שאלו יאמר נקטוה לידיה ויטלו האתרוג מידו שמא ינדנד היא ידו עמהם בהוצאת האתרוג מידו וישכשך:

כל שאסרנו את היין בהנאה בין בכח בין במגע דוקא למכרו לאחרים אבל ליטול דמיו מאותו גוי עצמו מותר ואע"פ שהגוי נוטל את היין אין אומרים דמי יין נסך קא שקיל שאין זה כנהנה מיין נסך אלא כנוטל דמי נזקו שהרי הוא כמי ששרפו לו או הטילו לים והרי מן הדין אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואע"ג דעל ידי מעשה אוסר מדברי סופרים הוא ואף עיקר האיסור מדברי סופרים הוא שגזרו על מגעם ואחר שכן אין נטילת דמים ממנו נראין אלא כתשלומי נזקו יש מי שאומר דוקא בשנסכו בחזקת שהוא של ישראל הא אם נסכו בחזקת שהוא שלו ונמצא שהוא של ישראל אסור שהרי המנסך יינו של חברו בשוגג פטור כמו שיתבאר במסכת גיטין נ"ב ב' והרי אין זה חייב מן הדין וכן נראה דעת גדולי המחברים שלא כתבו אלא בשנסך לאנסו ורוב מפרשים מסכימים אף בזו להתר ויראה לי טעם להתיר שאע"פ שאינו חייב מן הדין מ"מ כל שהוא מחזיק עצמו במחוייב ופורע אין כאן אלא דמי נזק ואין זה דומה אלא למכר עד שלא פסק שדמיו אסורין שהרי הוא עצמו מסייע בכך וכן יש מי שמפרשה דוקא בשנסכו לע"ז בפירוש שהוא איסור תורה אבל מגע שאינו אלא של סופרים לא ואין זה כלום שמכיון שהוא אוסרו לו מי שאסרו מ"מ מזיק הוא ודמי נזקו הוא נוטל:

יין שנשפך מן החבית והיה זב בקרקע והיתה יד הגוי או רגלו מונח בקרקע והלך היין דרך שם ונגע ברגלו או בידו יראה לי שאין זה מגע כלל לאסר אף בשתיה לא הלך הגוי אצל היין אלא היין הולך אצלו וכן מצאתיה לקצת חכמים בחבית המקלחת והיה הגוי לשם ונגע הקלוח אפילו בידו שלא עשאוהו כטומאה שאין בה הפרש בין נגע הוא בטומאה בין נגעה בו טומאה אבל אם הלך הגוי וכוון עמידתו לשם וכל שכן אם נגע אע"פ שלא שכשך אסור:

מעתה חבית שנשמט העץ הסותם נקב שבה והיין נגר ונשפך ובא הגוי והניח שטח אצבעו או פס ידו על הנקב ועיכבו מלצאת אע"פ שאין כאן שכשוך גמור הרי זה בדין מגע ואם לא היה שם ישראל מזומן כמהו להצלה זו מותר הכל בהנאה שהרי מעשה הנכר הוא שלא נתכון אלא להצלה אבל אם היה ישראל מזומן כמהו אין זה מעשה הנכר לדעת קצת מפרשים כמו שכתבנו למעלה ולדעתנו כגון שלא היה הוא מזומן לשם שאינו מעשה הנכר ונאסר בהנאה ומ"מ הואיל ואין כאן נדנוד ולא נגיעה בחלל ולא בפיה ולא בשוליה אלא מצדיה אין הכל בדין מגע גמור מכל וכל לאסר בהנאה אלא כל שמתעכב בסבתו והוא כל שמברזא ולמעלה אסור בהנאה ומה שמשם ולמטה מותר בהנאה ואסור בשתיה מתורת מגע אע"פ שאינו מגע גמור דנוהו כמגע שלא בכונה אף במקום שישראל מזומן כמהו או יותר ממנו ויש שאין אוסרין מה שמברזא ולמטה מתורת מגע אלא מתורת נצוק כלומר שאין חבורו פחות מנצוק מעתה הואיל ומברזא ולמטה אי אתה אוסרו אלא מטעם נצוק וכבר בארנו שלא נאסר הנצוק משום מגע אלא משום ערוב הם אומרים שאם יש שם קיתון של מים נצל כל שמברזא ולמטה להתר שתיה ואף לדעת זה אין נראה כן הואיל וכל שמברזא ולמעלה בא עליו כאחד ואין לומר עליו ראשון ראשון בטל אא"כ היה שם מים בכדי שמה שמברזא ולמעלה אין בו כדי נתינת טעם ומ"מ גדולי המחברים מתירין מברזא ולמטה בשתיה הואיל ולא נגע בחלל שכל נגיעת צד אינם אוסרין אלא הנמשך אחריה ואין הדברים נראין כלל וקצת חכמי הראשונים שבלוניל חזקו טעם זה לומר שאף עד ברזא לא נאסר אלא כעין נצוק הואיל ולא נגע בחלל ואין הנצוק אוסר מה שלא נגרר אחר אותו הקלוח שאין הנצוק עושה נצוק אחר כמו שיתבאר לדעת גדולי המפרשים ואיני מודה בזו שהרי לענין טומאה נמנית נגיעת הצד באחת וחבור הנצוק באחרת וגדולי המפרשים הולכין בה לשטתנו ומ"מ המתירים שהזכרנו הסכימו שאם היתה למעלה מזו שנגע בה ברזא אחרת ויין יוצא ממנה שכל שעד אותה ברזא מותר לגמרי בשתיה וא"כ גיגיות שלנו שיש נקב בשוליהן ונקב בצדן ונגע גוי בקלוח היוצא דרך שוליה אם היה יוצא דרך נקב שבצדה מותר כל הנמשך עד אותו נקב הואיל ולא נגע בחלל דברים אלו אינם אלא בשהניח שטח ידו על הנקב שאין כאן מגע גמור אבל אם הכניס אצבעו או עץ הסתום בנקב ונגע בחלל אין שם חלוק בין ברזא ולמעלה לשל מטה אלא כל שיש שם סבה הנכרת כגון שהיה לשם ישראל מזומן כמהו או יותר לדעתנו הכל אסור בהנאה ואם לא נגע בחלל דינו כדין מה שכתבנו וי"מ שאף עובי הדף שבקנקן דינו כחלל וכן ראוי להורות:

חביות שלנו שתוחבין עץ נקוב בנקב שבגוף החבית וסותמין אותו עץ הנקוב בבגד או בנעורת ונפלה אותה סתימה של נעורת והניח גוי שטח אצבעו על נקב העץ התחוב אף זה דינו כן לפי סוגיית הגמרא והכל נקרא צדיה ומ"מ אפשר לדונו כקלוח היוצא ושלא תדון כגוף החבית ולא יאסר מה שבחבית אלא משום נצוק ויותר בקיתון של מים שאין היין הנמשך תוך אותו קנה אלא כקלוח היוצא ויותר מה שלמטה מן הברזא לדעת קצת מפרשים אף בלא מים בשתיה כמו שיתבאר ואם החזיר הנעורת אם הנעורת כל כך ארוך שנכנס ראשה לחלל הכלי אסור בהנאה כל שנוגע בחלל הכל אסור כנוגע בשולי החבית שנאסר מה שבפיה וכנוגע בפי החבית שנאסר מה שבשוליה ואף אם לא נגע בחלל כל שנגע בצדי נקב החבית דינו כדין מה שכתבנו ואסור עד ברזא בהנאה ומ"מ אם אין הנעורת מתפשט בכניסתו לצדי החבית אפשר לדונו כדין קלוח שנגע בו גוי שלא לאסור יין שבחבית אלא מצד ערוב עקר המגע ולהתיר בקיתון של מים הא אם היה הנעורת נכנס עד צדי הנקב שבחבית אע"פ שלא נכנס לחלל דינו כדין מה שכתבנו ויש אומרים הואיל וזו כלי בפני עצמו אף מה שנכנס לצדי החבית הואיל ואינו מתפשט לחלל דינו כדין קלוח וי"מ שמועת אשתקיל ברזא בקנה זה ולא בנקב החבית ולהתר שתיה:

גוי שהסיר הברזא שבגוף החבית ולא החזירה אם היה ראשו נוגע לחלל והרי שכשך בהוצאתו הכל אסור בהנאה ואם לא היה ראשה נוגע בחלל ולא שכשך כלל והוציאה במשיכה כל היוצא מצד הסרתו הרי הוא כחו בכונה כמי שהריק ואסור בהנאה והשאר מותר בהנאה וכן כתבו חכמי הצרפתים בפירוש ויש אומרים שאין בזה דין כחו אלא דין מגע על ידי דבר אחר ומ"מ אי אפשר בלא מגע ואסור בהנאה אלא שכדעת ראשון ראוי להורות ואף לדבריהם בשתיה ואם הוסרה בידו או בגופו מצד חכוכו שלא בכונה אע"פ שאין כאן דין כח אלא מצד מגע מותר בהנאה אלא שאע"פ שלא שכשך אסור בשתיה ואם היתה סתימה זו במגופה ואפילו היתה חציצה דקה בין המגופה ליין והסירה הגוי שנמצא שאין כאן מגע ביין כלל אסור מדין כחו לדעת ראשון שכל שהסיר המונע אע"פ שלא נגע הרי הוא כמי שהריק ואם הסירה שלא בכונה הרי זה כחו שלא בכונה ומותר בשתיה אף לדעת זה וחכמי קטלונייאה מתירין את זו בשתיה אף בלא חציצה ואף לדעת זה ואיני מבין שהרי מ"מ יש כאן מגע אלא שלדעתם אין זה מגע גמור הואיל ולא הוצרך בהוצאתו אפילו במשיכה ודבריהם נראין וכחו מכח הרקתו אין כאן שלא נאמר מוריק אורוקי אלא כשהוא מטה את הכלי ומריק את היין מכח הטאתו הסיר ברזא של נעורת בחביות שלנו אם לא היה נוגע הנעורת עד צד נקב החבית הרי הוא כנוגע בקלוח והחבית באיסור נצוק וכן לדעת קצת כל זמן שלא תכנס ראשה לחלל אפילו נכנסה לצד עובי נקב שבגופה אלא שאין הדברים נראין כמו שכתבנו ויש מתירין בהוצאת ברזא בכל צד ואין הדברים נראין כלל:

יין נסך בכלי ובא ישראל והוציא מיין החבית לאותו כלי שנאסר יין החבית משום נצוק גדולי המפרשים כתבו שעד ברזא מותר בהנאה כמו שכתבנו שהנצוק משום ערוב וסתם יין שנתערב ימכר כלו חוץ מדמי מה שנתערב ומברזא ולמטה מותר בשתיה שלא נאסר בנצוק אלא הנגרר אחריו ואע"פ שהכל מעורב הרי יש לנו כיוצא בו במלאכת קנישקניז כמו שיתבאר ורבים הורו כן למעשה ומ"מ רבותי הורו בהוראה מוחלטת שאף מברזא ולמטה אסור בשתיה כל שנתערב האסור עם המותר אין בו התר שתיה על דרך שטה שכתבנו ומ"מ בזו אם היה שם קיתון של מים לבטל האסור שבכלי מותר שהנצוק משום עירוב הוא ולא משום מגע כמו שביארנו:

חבית שהיתה מקלחת ונגע גוי בקלוח הואיל ויצא הקלוח חוץ לחבית ואין בכלל המגע לא שוליה ולא פיה ולא צדיה לא נאסר יין החבית אלא משום נצוק והכל מותר בהנאה ואם היה בחבית קיתון של מים בכדי לבטל עקר מגעו של גוי מותר והוא שלא יהא בכלל מגעו בכדי נתינת טעם במים שבו סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו:

ואותן הקאנילא"ש שלנו שנגע גוי בקלוח היוצא מהם או שהוציאו מהם לכלי שבו יין האסור ולא היה מים בחבית אם לא היה ראשן נכנס לחלל החבית הסכימו הרבה מפרשים לדונם בדין נצוק בר נצוק ומותר כל מה שבחבית אף בלא קיתון של מים ויש חולקים להחמיר בכל אלו ואומרין שכל הנגרר אחר מגעו בדין המגע ואפילו על ידי גוף אחר ומביאים ראיה מגושתא ובת גושתא ואין דבריהם נראין ומ"מ הרבה חולקין במשיב את הנעורת הואיל ומשיב את הקלוח אחור הרי הוא כנוגע בגופה:

הרבה מפרשים יש להם שטה אחרת בקצת דברים אלו שכתבנו להתיר מברזא ולמטה בשתיה כל שהניח שם שטח אצבעו לבד ואף גדולי המחברים נוטים בה וכן יש מתירים בהוצאת הברזא בלא חזרה ואין הדברים נראין כלל וכן תמצא בהרבה דברים שטות אחרות מהם להתיר במה שאסרנו ומהם להחמיר במה שהתרנו וכבר רמזתי עליהם ברובם ומה שכתבנו בדברים אלו ביררנו מדברי המפרשים המוכרע בראיות שבהם ועיקר מה שבא בדבריהם: