מאירי על עבודה זרה קיד

אחר שהתבאר דין איזה גוי עושה יין נסך נתחיל לבאר על איזה דרך עושה יין נסך ויתבאר זה דין מגעו הן בידו הן בפיו הן בשאר איבריו הן על ידי דבר אחר ודין כחו הן כחו הגמור הן כח כחו הן בכונת יין וכונת מגע הן כונת יין בלא כונה וכח הן כונת מגע וכח בלא כונת יין הן בכונת נסוך הן שלא בכונת נסוך מה שאסור מכל אלו אף בהנאה ומה שאסור מהם בשתיה לבד ומה שמותר מהם אף בשתיה והרבה מעשים נזכרו כאן בענינים אלו מהם שאין ישראל יכול לדרוך עם הנכרי בגת של נכרי מפני שהוא משתכר באיסורי הנאה שהרי נוגע בידו ונגיעת יד בדריכה אינה סבה נכרת שאין כונתו לנסוך ומ"מ אם שמרו את ידיו שלא יגע בהם מותר שאין נסוך רגל אוסר בהנאה אחר שאין זה דרך נסוך וכל שכן שהיא סבה הנכרת ומהם במדדו ביד או ברגל שמותר בהנאה ומהם בנפל לבור ומת שמותר בהנאה ואם עלה חי שאסור בהנאה ומהם באחד שעלה לראש הדקל לחתוך את הלולב וכשירד נגע ביין שלא בכונה והתירוהו בהנאה ויש גורסין בה שבראש הלולב נגע בו ולא בגופו ומהם באחד שנכנס לקנות יין ואמרו לו שאין שם יין ונתן ידו בכלי המדה שהיה שם יין כדי לביישם על שהיו מכזבין לו ואמר והאי לאו חמרא הוא וישראל נטלו מידו והחזירו לחבית שהיה בו יין כשר ואסרוהו לימכר אלא בהשלכת דמי אותו יין אלמא שאותו ששכשך בו מיהא אסור בהנאה ולא דנוה כסבה הנכרת שלא לנסך אחר שאף בלא נגיעה ביין היה יכול לביישם ולהראותם שהוא יין ומהם באגרדמיס גוי שקדח במינקת והעלה בפיו והחזירו לחבית שאסרו הנטעם בהנאה ולא דנוה בסבה הנכרת אחר שהיה יכול לבדקו בריח או שכל שנטעם אף לסבה יש לחוש לכונת נסוך ומהם בכחו בגוי שהיה משקה לישראל ומריק מן הכלי לכוס והורו בה שאם בחזקת מים היה מותר בשתיה ואם בחזקת יין אסור אף בהנאה וכן באו למטה קצת שמועות בענינים אלו הן במגע הן בכח וכשצירפנו ענין כלם ראינו לכלול בדינים אלו כלל שלם וכולל כל הדינים הן בדין מגע הן בדין כח וזהו ענין הדברים לפי מה שביררנו והכרענו בדברים אלו:

מגעו של גוי בכונת מגע ובידו ובכונת יין ר"ל שהוא יודע שהוא יין ובכונת נסוך ר"ל באמרי כונת נסוך שאין לנגיעתו סבה אחרת הנכרת אצלנו שלא כיון לנסך כגון שלא היה זה נשפך שיכוין הוא להציל וכל כיוצא בזה אלא שנגע בלא סבה ואע"פ שלא שמענוהו בפירוש שנסך אנו קוראין לו כונת נסוך ונמצאו כאן הרבה דברים להחמיר מגע בכונת מגע ובידו ובכונת יין ובכונת נסוך ר"ל מגע שלא בסבה אסור בהנאה וזהו סתם יינם האמור בכל מקום והוא שאמרו בשאלת אותו תינוק ששאלוהו אם דורכין עם הנכרי והשיב שדורכין ובלבד שיזהרו שלא יגע שם הגוי בידיו שאלו נגע בידיו אחר שנמשך הרי יש שם כונת מגע ביד ובכונת יין ובכונת נסוך ר"ל בסבה הנכרת שהדריכה לענין נגיעת יד אינה סבה הנכרת שעיקר הדריכה ברגל היא והיה אסור בהנאה ולא היה אפשר לדרוך עמו שהרי משתכר בכך באיסורי הנאה וכן עובדא דמחוזא דאתא לחנותא שדא ידיה ושכשך ביה אמר האי לאו חמרא הוא ואסרוה בהנאה שאע"פ שהיה רבא סובר שסבה הנכרת היתה שלא נתכון אלא לביישם הרי היה יכול לעשות כן בלא מגע:

נגע על דרך זה ר"ל בכונת מגע ובכונת יין ובלא סבה הנכרת שלא בידו אלא בפיו אף זה אוסר בהנאה ויתבאר זה ממעשה אגרדמיס גוי שקדח במינקת או שטעם מן הכוס והחזירו לחבית שאסרו כל החבית משום תערובת היין שהחזיר לחבית וודאי כשאסרוהו בהנאה אסרוהו הואיל ולא אמרו ימכר ואע"פ שזו לדעת חכמים נאמרה שהרי לרשב"ג שהלכה כמותו כל סתם יינן ימכר כלו חוץ מאיסור הנאה שבו מכל מקום למדנו שאף לרשב"ג אותו שבכוס מיהא אסור בהנאה שאין זו סבה הנכרת שהרי אפשר לבדקו בריח ולמדנו מ"מ שאף בפיו עושה יין נסך וכך היא שנויה בתלמוד המערב ששאלו שם מהו שיעשה הגוי יין נסך בפיו ר' אדא בשם ר' זעירא אין הגוי עושה יין נסך בפיו ור' ירמיה בשם ר' אבא אמר הגוי עושה יין נסך בפיו ותני כן אגרדמיס שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור על דעתיה דר' אדא והוא שהחזיר הגוי על דעתיה דר' ירמיה ואפילו החזירו ישראל שטעם הגוי בפיו נעשה כמגע ביד ואע"פ שזה שאמרו והחזירו יראה שעל הגוי הוא חוזר שהרי הוא אומר אגרדמיס שטעם מן הכוס והחזירו לחבית אסור מ"מ חכמי האחרונים הביאו ראיה לפסוק כר' ירמיה ממה שאמרו בראש השמועה שקדח במיניקת וכן אמרו בתוספתא גוי שקדח במיניקת ונפלה ממנו טפה כל שהוא אסורה מפני שטפה כל שהוא אסורה ואוסרת בכל שהו והרי בכאן אין כאן חזרה כלל שתפרשה כשמחזיר גוי ומטעם חזרה כמו שפירשה ר' אדא בטעם מן הכוס אלא מפני שעושה יין נסך בפיו ושמא תאמר היאך לא דנוה בסבה הנכרת והרי כונתו לבדוק ביין אם רע אם טוב יראה שכל שהוא מעלה בפיו לאיזו סבה הרי זו סתם מגע:

נגע בו על דרכים אלו ר"ל בכונת מגע וכונת יין ובלא סבה הנכרת שלא בידיו ושלא בפיו אלא בשאר איבריו כגון רגליו או בראשו או בשאר איבריו מותר בהנאה והוא שאמרו נסוך דרגל לא שמיה נסוך ואע"פ שהדריכה לענין רגל סבה הנכרת היא וכמו שהביאו עליה זו של מדדו בקנה הא כל שלא בסבה הנכרת שמא היו אוסרין אותה מ"מ סתם אמרו לא שמיה נסוך אפילו לא היתה שם סבה הנכרת או שמא עיקר אשמעתיה אע"פ שפעמים נח ועומד מלדרוך ואין כאן סבה הנכרת מותר בהנאה והוא הדין לשאר אבריו ומ"מ אסור בשתיה שאין לך מגע גוי בגופו לעולם שלא דאסור בשתיה ולא נאמר נסוך דרגל לא שמיה נסוך אלא להתיר לדורך עם הגוי את שכרו כל זמן ששמר את ידיו ויש מתירין בשאר איברים לגמרי שלא מצינו אלא יד ורגל ומגע על ידי דבר אחר ויש פוסקים שאף ברגל אסור בהנאה ולא אמר לדעתם נסוך דרגל לא שמיה נסוך אלא במתעסק במלאכתו ומפני שבדריכה לא היתה נגיעת יד צריכה לו אחר שנמשך לא קראוה סבה הנכרת ואסרוה בהנאה אבל דריכת רגל דרכו של אדם ליפש והוצרך לומר שאעפ"כ אין נסוך רגל נסוך במקום שהוא מתעסק במלאכתו הא כל נגיעת רגל בלא שום סבה אחרת אוסרת בהנאה ואף הם אסרוה מטעם זה בדורך בחנם ואין הדברים נראים שאם כן לא היה לו לתלמוד לסתום ולהחליט לומר לא שמיה נסוך ואף לדבריהם למה אסרו בדורך בחנם וכן אין אדם עשוי לסייע בחנם בלא דמים ואם לאו הנאה וכו' אלא שהדברים נראין כשטתנו ויש מכריעין דבגת שלנו אין נכרי אוסר בהנאה ברגל אבל בגת שלו יש לחוש שמא הוא משכשכו ברגל לכונת נסוך ואין נראה לי אלא כדעת ראשון:

נגע בו על דרכים אלו ר"ל בכונת יין ובכונת מגע ובלא סבה הנכרת שלא בפיו ושלא ביד ושלא בשאר איבריו אלא על ידי דבר אחר אסור אפילו בהנאה שהרי לא התירו זה בהנאה אלא בסבה הנכרת כגון מדדו בקנה או התיז את הצרעה קצת חכמי צרפת דנין במגע על ידי דבר אחר כדין כחו וזו של מדדו הם מפרשים אף שלא לסבה אלא דארחא דמילתא נקט ואע"פ שכחו בכונת יין אסור בהנאה כמו שיתבאר מ"מ יוצא להם מזה שאם סייע עמהם ישראל מתירין בשתיה ועשו מזה מעשה באנסים שהיו מחפשים את בתיהם וכלי היין בכללם והיו מסייעין אותם בקנה וכיוצא בו ומביאים ראיה לדבריהם מסכין ארוכה האמורה בראש מסכת חולין שאינו נקרא מגע אצל טומאה והדברים זרים:

נגע אפילו בידו בכונת מגע שלא בכונת יין ר"ל שאינו יודע שהוא יין מותר בהנאה ואסור בשתיה והוא מה שאמרו גוי שהושיט ידו לתוך חבית כסבור של שמן ונמצא של יין זה היה מעשה ואמרו ימכר ויראה מעובדא דאתרוגא דדוקא שהוציאה ועדין סבור שהוא שמן שאלו קודם שהוציאה הכיר שהוא יין הרי בהוצאתו שכשך בכונת יין וגדולי המפרשים התירו אף בזו ואף מעשה של אתרוגא הנזכר למטה אפשר לפרשו שלא נגע ביין:

נגע בכונת יין שלא בכונת מגע כגון שנתקל או דחפוהו ונגע שם בידו אף זה מותר בהנאה ואסור בשתיה וזהו נפל לבור ומת ימכר כמו שיתבאר ומ"מ אם נמצא נוגע אחר נפילתו כגון שנשאר חי ויצא אסור בהנאה כמו שיתבאר ואע"פ שבזו הוא בהול הרבה וכל שכן בשאר מקומות שאין בהלתו גדולה כל כך:

נגע בכונת יין ובכונת מגע אלא שאין שם כונת נסוך ר"ל שיש שם סבה הנכרת שלא לנסך נתכון אף זה מותר בהנאה ואסור בשתיה וזהו מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ויראה לי דוקא שהיה מודד בזרתות דרך טפוח וכשמדד מסלק ידו בלא שכשוך הא אם מדד בהכנסת הזרוע יש לומר שבהעלאתו מנסך אא"כ אחזו ידיו והוציאוהו דרך מטה וכן אם נפל כלי לשם ונגע בו להציל הכלי ומ"מ דוקא שאחר אחיזתו בכלי אחזו את ידיו ועכבוהו שלא לשכשך והוציאו את היין דרך נקב שבשולי הכלי אבל אם לא אחזו ידיו הואיל ונגע אחר שעברה הכונה ר"ל אחר שלקח הכלי בידו חוששין שמא נסך בהעלאתו הואיל ופחד הכלי הלכה לה נמצא שכל סבה הנכרת שהיא מפקעת איסור הנאה דוקא בשהסבה נמשכת מתחלה ועד סוף וכן הדין בכל מה שאנו מתירין מצד שאין שם כונת מגע ויש אומרים שכל שלא שכשך דרך הוצאתו את היד אלא שהוציאה כדרך המוציאים אין זה אלא כעוסק במלאכתו ומותר בהנאה ולא אמרו במעשה האתרוג הנזכר למטה נקטוה לידיה אלא דרך עצה שמא ישכשך כמו שיתבאר ולא אסרו בעלה חי אלא שמודה בהצלתו ומנסך ועיקר הדברים כדעת ראשון ואמרוה בעלה חי וכל שכן בשאר מקומות כמו שכתבנו ומ"מ אף אנו מודים שאם נודע שאם לא שכשך בהוצאתו מותר אלא שאנו חוששין שביציאתו שכשך או עכב ידו יתר מן הצריך:

נגע שלא בכונת יין ושלא בכונת מגע אפילו לא הרגיש בנגיעתו כלל עד שנגע אף זה אסור בשתיה וזהו מעשה שבבירם דסליק לאחותי לולבא וכי קא נחית נגע בחמרא בלא שום הרגש והתירוהו בהנאה וכן היא הגירסא וקצת מפרשים גורסין ונגע ברישא דלולבא וראשונה עיקר כמו שהכרענו בפרושנו וארבעה דינין אלו אף במגע שבשאר איברים כן שכל שהוא מותר בהנאה אין לאסור שתייתו חלוק בין מגע של יד לשאר איברים שהרי מעשה שבבירם לגירסא שכתבנו שמא לא היה ביד:

נגע על ידי דבר אחר בכונת יין ר"ל שיודע שהוא יין ובכונת מגע אלא שאין שם כונת נסוך ר"ל שמחשבתו ניכרת שלא לנסך נתכוין אף זו מותר בהנאה ואסור בשתיה וזהו מדדו בקנה או התיז את הצרעה בקנה ימכר:

נגע על ידי דבר אחר בכונת מגע שלא בכונת יין לגדולי המפרשים שבצרפת אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שאמרו במעשה של ר' יוחנן בן ארזא והא קא נגע בנטלא כלומר שהיו סבורים שהגוי שאב בכוס לתוך כלי שהיין בו והוא מגע על ידי הכוס שלא בכונת יין והיו מקשים מזה למי שהיה מתירו בשתיה אלא שחכמי האחרונים שבהם מתירין אותו אף בשתיה ומפרשים והא קא נגע בנטלא כלומר אי אפשר שבשאיבתו לא יגע בידו ולא יראה לי כן:

נגע על ידי דבר אחר בכונת יין ר"ל שיודע שהוא יין אבל אינו מכוין למגע גדולי המפרשים שבצרפת אסרוהו בשתיה שהם אוסרים אף מגע על ידי דבר אחר שלא בכונת יין ושלא בכונת מגע מפני שהם גורסים במעשה של בירם ונגע ברישא דלולבא לחמרא וגאוני ספרד מתירין אותו בשתיה שהם גורסים בהדי דנחית נגע בחמרא וכן יראה לי ומתירין עמה כונת יין בלא כונת מגע וזהו נטל אבן וזרקו לבור והעמידוהו באתי מיניה וכיון שהוא בחמתו הוא כמגע על ידי דבר אחר שלא בכונה:

נגע על ידי דבר אחר שלא בכונת יין ושלא בכונת מגע מותר בשתיה לדעתנו כמו שבארנו ויש אוסרין בשתיה ואין דבריהם נראין:

נמצא ענין מגע חלוק לשלש צורות כל אחת בעלת ארבעה פנים:

הצורה הראשונה א' כונת היין וכונת מגע וכונת נסוך ר"ל נגיעה בלא סבה הנכרת והוא בידו ב' כונת יין וכונת מגע ונגיעה בלא סבה הנכרת והוא בפיו ג' כונת יין וכונת מגע ונגיעה בלא סבה הנכרת והיא בשאר איברים ד' כונת יין וכונת מגע ונגיעה בלא סבה הנכרת והיא על ידי דבר אחר שלש מהן אסורות אף בהנאה והם הראשונה והשניה והרביעית ואחת בשתיה לבד והיא השלישית:

הצורה השנית א' מגע בידו או בגופו בכונת יין ושלא בכונת מגע ב' כונת מגע בלא כונת יין ג' כונת יין וכונת מגע אלא שאין שם כונת נסוך ר"ל שיש סבה הנכרת ד' שאין שם לא כוונת יין ולא כונת מגע כלן אסורות בשתיה ומותרות בהנאה:

הצורה השלישית א' מגע על ידי דבר אחר בכונת יין שלא בכונת מגע ב' מגע על ידי דבר אחר בכונת מגע שלא בכונת יין ג' מגע על ידי דבר אחר בכונת יין וכונת מגע ושלא בכונת נסוך ר"ל שיש שם סבה הנכרת שלא לנסך נתכון ד' מגע על ידי דבר אחר שלא בכונת יין ושלא בכונת מגע אחת אסור בשתיה לדברי הכל והיא השלישית ושלש מהם יש אוסרין ויש מתירין ואין הכרע גמור ביניהם אלא שהדעה נוטה להתיר בכונת יין שלא בכונת מגע ואין צריך לומר כשאין שם לא כונת יין ולא כונת מגע ולאסור בכונת מגע שלא בכונת יין לפי הראיות:

כל שאתה מחסר במגע כונת יין או כונת מגע אי אתה צריך לבאר שאין שם כונת נסוך שאין כונת נסוך אלא בכונת יין וכונת מגע ומ"מ יש כונת יין ומגע בלא כונת נסוך:

מעתה צריכים אנו לבאר איזו סבה אנו דנין בסבה הנכרת שאינו מתכוין לנסוך ואיזו אין דנין אותה בכך וצריך שתדע שלא מצינו בתלמוד הדברים שוים בענין זה והוא שדבר זה מצאנוהו בתלמוד שהוא קורא סבה הנכרת שלא לנסך במדידה בקנה או ביד ורגל או בהתזת צירעה ביד או בקנה או בטפוח על פי חבית המרותחת להעביר את הקצף או פסולת וגרעינין בין ביד בין בקנה וכן מצאנוהו בכונת הצלה והיא בההיא חבתא דאיפקעא לארכה ובמקום אחר מצאנו כונת הצלה שלא התירוה בהנאה לקצת מפרשים והוא ההיא חבתא דאישתקיל ברזא מנה שכל שעד ברזא אסרו בהנאה לקצת מפרשים ומתוך כך פי' חכמי האחרונים שכל כונת הצלה במקום שהישראל מצוי לשם ומזומן להצלה זו כמהו אין זו סבה הנכרת ושאר דברים שלא הוזכר כיוצא בהם בתלמוד אין סומכין על אומד דעתנו שהרי אגרדמיס גוי שקדח במיניקת וטעם בפיו היה באמדן דעתנו לומר אינו מתכוין אלא לבדיקת היין ואסרוהו בהנאה הואיל ומ"מ היה אפשר לו לבדקו בריח או שיש לדון שמאחר שהוזקק לשתות הוזקק לנסך שאין טועמין בלא נסוך ונמצא שטעם עצמו מביאו לנסך כמו שכתבנו וכן אנס ששאל יין לקנות ואמרו לו שאין שם יין וראה משקה בחבית ושכשך בו ואמר להם וכי אין זה יין היה לנו לומר שלביישם הוא מתכוין ולהכזיבם ואעפ"כ אסרוהו בהנאה במעשה של מחוזא הנזכר בסוגיא זו הואיל ומ"מ בלא מגע היה יכול לאמת דבריו ומ"מ בענינים אלו אני אומר שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות וכל שכן בזמנים הללו שאין חבת נסוך תקפה על האמות וסבה כל שהיא יש לדונה בסבה המצלת ואפילו היה ישראל לשם ומעשה זה יש שפירשוהו להתר שתיה כמו שיתבאר ואף לדעת האוסרים אפשר שהיו שם ישראלים הרבה ולא היה הוא מזמן כל כך שיהא נכר שכונתו להצלה והוא שאמרו לדעתו אתא גוי כלומר שלא היה שם ומ"מ כבר ביארנו שהסכימו הגאונים להתיר כל סתם יינם בהנאה:

כל שאמרנו במגע על ידי דבר אחר צריך שתדע שהזורק דבר ליין וכשנגע אותו דבר הנזרק ליין לא היה אותו הדבר מחובר בידו אין זה נכלל בדין מגע על ידי דבר אחר אלא בדין כחו ויתבאר ענינו למטה אבל מגע על ידי דבר אחר הוא שנוגע ביין בדבר שבידו כמקל ורצועה והדומים לזה:

אחר שבארנו דיני המגע דרך כלל נבאר ענין כחו דרך כלל גם כן ואח"כ יתבאר ענינם בפרט בארוכה על סדר הגמרא:

כחו של גוי בכונת יין ובכונת כח ובלא סבה הנכרת כגון שהוא מריק מאשישה לכוס בכונת יין ובכונת הרקה מה שהוריק אסור בהנאה ויתבאר זה ממעשה של בן ארזה הנזכר בסוגיא זו אבל מה שנשאר בכלי מותר בהנאה והוא ענין גוי אדנא וישראל אכובא אסור ר"ל שהגוי שופך מן הדנא שבידו לכובא שביד ישראל ואסור זה לאותו שבדנא מיהא פירושו בשתיה זהו דעת חכמי הצרפתים ומ"מ גדולי המפרשים אסרו אף הנשאר בהנאה ופירשו איסור האמור בדנא באיסור הנאה וכן יראה לי מפני שדרכו של ניסוך כך הוא ויש מחכמי הצרפתים מתירין את הנשאר בשתיה כמו שיתבאר בפרק אחרון ואין הדברים ראויין לשמעם ומ"מ אם קטף ר"ל שנשפך דרך קטוף עד שלא נתחבר מה שבפנים למה שיצא לחוץ יתבאר בפרק השוכר שמותר הנשאר בשתיה:

כח כחו הרי הוא ככחו ואפילו עשרה כחות זה אחר זה אחרון כראשון ויתבאר זה בסוגיא זו משמועת מעצרא זיירא כמו שיתבאר בפרטים:

כחו בכונת יין וכונת הרקה אלא שיש שם סבה נכרת מותרת בהנאה שאין כח חמור ממגע וזה שלא הוזכרה זו בגמרא מפני שאין סבה נכרת מצויה אצל הכח ומ"מ אתה יכול לפרשה כגון ששפך ממנה להעביר הקצף על הדרך שאתה דן במטפח על פי חבית המרותחת מגע שלא בכונה אבל כחו בכונת יין ושלא בכונת כח כגון שהיה נושא חבית ונשפך ממנה מאליה עד שנכר שלא מחמת רוב נדנודו שנתלה את הדבר בכונה אלא דרך הלוכו עד שנגפה רגלו בחבית ונשפך מחמת נקופו מותר בשיפה אפילו הלך מכחו בכלי ואין צריך לומר אם הלך לאבוד:

וכן כחו שלא בכונת יין כגון שהיה מריק מכלי לכלי בחזקת שהוא מים או שכר מותר אף בשתיה ויתבאר להדיא ממעשה בן ארזא הנזכר בסוגיא הא כל שהוא מריק לידע אם יש שם יין אם לאו הסכימו גדולי המפרשים בתשובת שאלה שזהו כחו בכונת יין ואסור בהנאה וקצת אחרונים סעדו בהוראה זו ממעשה של מחוזא שהזכרנו למעלה שהם מפרשים שלא שכשך בידו אלא לראות אם היה שם יין אם לאו ודנוהו כמגע בכונה אלא לפי מה שפרשנו ורמזנו למעלה אין הכרח בכך ומ"מ הדברים נראין ויש מכריעים לומר שאם הוא מריק לידע אם יש שם יין אם לאו אם הוא מחזר אחר היין הרי הוא בכונת יין אבל אם היה מחזר אחר המים ונמצא יין מותר וכן הורו קצת חכמי לוניל ואין הכל מודים בה וגדולי הדורות סוברים בה שמה שיצא הוא בלא כונה ומותר בשתיה ובלבד כשאחזו בידו ולא הניחוהו להחזיר את ידו לאחוריו אבל אם כשראה שיין הוא החזיר את ידיו לאחוריו הרי מה שהחזיר הוא כחו בכונה ואף מה שיצא אסור שהרי נתערב בו מן הקלוח החוזר ורבים חולקים להתיר את הכל שאע"פ שהחזיר את ידו הואיל ולא הוסיף להוציא ממנו משהרגיש מותר אף בשתיה ששכשוך החזרה שכשוך מבפנים הוא ואינו אוסר כמו שיתבאר למטה ומכל מקום מעובדא דאתרוגא יראה כדבריהם אלא שאפשר בדרך אחרת כמו שיתבאר למטה:

כחו שסייע בו ישראל כגון שהיו שניהם מריקים יין מכלי זה לכלי אחר לכתחלה אסור שמא יניחנו כלו לגוי ובדיעבד מותר בשתיה ומ"מ פי' הצרפתים דוקא בשאי אפשר לו לגוי לעשותו אלא בסיוע של ישראל הא אם היה אפשר לגוי לעשותו לבדו מסייע אין בו ממש ויש מחכמי האחרונים מקילים אף בזו שאין הגוי עיקר עד שנקרא את הישראל מסייע אדרבה ישראל עיקר שכל של סופרים להקל ויראה לי שכל שהוא עיקר אצל המלאכה כגון הכתפים וכיוצא בהם נקרא עיקר והמסייעו נקרא מסייע והוא שאמרו בענין דילמא משתליתו ושדיתו עליה ואין לו לדיין בזו אלא מה שעיניו רואות נמצא שכל שאפשר לומר בו שהגוי עקר והוא שהדבר נכר שאפשר ליעשות על ידי הגוי ואי אפשר ליעשות על ידי אותו ישראל לבד אין סיוע הישראל נחשב לכלום ויש לאסרו ככחו של גוי ואף בזו יש מתירין:

דברים אלו בשבריא לישראל שלא הניחו כלו לגוי הא אם הוא מסופק בכך גדולי המפרשים אוסרין בשתיה אף בדיעבד שמא הניחו לו ונמצא כחו של גוי ואם בריא לו שהניחו אסור אף בהנאה ודבר זה יתבאר בפרק אחרון ע"ב ב' ויש מתירין אף במסופק בדיעבד וכן יראה לי מפני שסתם מסייע אינו מניחו כלו לחברו:

הרבה דברים דומים לענין כחו ואינן כחו הגמור כגון מזיגה והולכת ענבים לגת שיש בו יין וזריקת דבר ליין מהם באסור שתיה ומהם בהתר שתיה וכלם יתבארו דרך פרט על סדר השמועות והמעשים הנזכרים בגמרא עם הרבה דברים המתחדשים בפרט יתר על אותם הדברים שביארנו דרך כלל ואלו הם:

דורכין עם הנכרי בגת שלו ובלבד שישמר את ידיו שלא יגע בידו או בפיו הא משהסיח דעתו מזה נעשה יין נסך וכן התבאר בתלמוד המערב כמו שכתבנו למעלה ואין משתכרין באיסורי הנאה ואם דרך הגוי עם ישראל בשל ישראל משנמשך נאסר בשתיה בששמר את ידיו ואם לא שמר נאסר אף בהנאה אע"פ שכונתו לשם דריכה נגיעת יד מיהא אינה סבה נכרת:

כל שאסרנו את היין בהנאה הואיל ולא נודע לנו בפירוש שנסך סתם יינם הוא כמו שכתבנו ואם נתערב ביין ימכר כלו חוץ מדמי אותו היין וביין נסך ודאי נאסר תערבתו אף בהנאה כמו שיתבאר: