מאירי על עבודה זרה קיג

הרי שבארנו בפרק שני איזה יין יש בו משום יין נסך ודין הכשר רוב הכלים וביארנו עכשיו מאימתי נעשה יין נסך ועתה יתבאר איזה גוי עושה יין נסך הן לאיסור שתיה לבד הן אף לאיסור הנאה:

תינוק גוי אפילו בן יומו עושה יין נסך ומ"מ דוקא לאיסור שתיה אבל בהנאה אינו אוסר עד שידע בטיב ע"ז ושיעור זה הוא משיהא שם ע"ז שגור בפיו ועל לשונו ושיטה זו לדעת רב שאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך והתבאר בגמ' להדיא שלא אמרה אלא לאיסור שתיה ומ"מ שמואל חלק עליו אלא שאנו פוסקין כרב מטעם מה שאמרו הלכתא כרב באיסורי ומ"מ יש חולקין לומר שאף לשתיה אינו אוסר עד שידע בטיב ע"ז ומשמשיה מפני שהם פוסקים כשמואל ואע"פ שהלכה כרב באיסורין בזו הואיל ור' יהושע בן לוי פירש בגמרא את דבריו של שמואל הלכה כמותו וכן פסקוה גאוני ספרד ומקצת חכמי הצרפתים ומשום דגוי קטן לא היה בכלל הגזרה הואיל ואין לו שום כונה אף לנגיעה ובגדול הוא שלא גזרו אף בלא כונה אחר שהוא בר כונה ועיקר הדברים כדעת ראשון וכלל ידוע הלכה כרב ואם מפני שר' יהושע פירש את דבריו אפשר שפירשם ולא סבירא ליה או שפרשם מפני שדבר זה צריך לנו לדעתו לסבות אחרות ולדברי עצמו ר"ל של ר' יהושע שאף הוא אמר ביבמות הלוקח עבד מן הגוים מגלגל עמו כל שנים עשר חדש ר"ל שישתקע שם ע"ז מפיו לא מל חוזרו ומוכרו לגוים וכשם שנחלקו בקטן מאימתי עושה יין נסך כך נחלקו בגר שנתגייר ומל וטבל שלדעת רב אע"פ שלא נשתקע שם ע"ז מפיו אינו עושה יין נסך אלא מכיון שמל וטבל מגעו טהור מיד ולדעת שמואל עושה יין נסך עד שישתקע שם ע"ז מפיו והוא שנים עשר חדש ואנו פוסקים כרב והם פוסקים כשמואל ומ"מ אף לדבריהם דוקא במגיירם בהשתדלות הבעלים על הדרך שהתבאר ביבמות הא כל שנתגייר לרצונו אינו בדין זה וכן יש אומרים שאף לדבריהם לקחם מישראל מכיון שמלו וטבלו אינן עושין יין נסך שאין לשונו שגורה בבית ישראל להזכיר שם ע"ז שלא אמרוה אלא בלוקח עבדים מן הגוים ויש חולקים בזו ולא אמרו לדעתם לוקח עבדים מן הגוים אלא למעט בני השפחות ומ"מ מודים הם בראשונה ר"ל שכל שמל וטבל לכונת גירות אין מהרהרין אחריו:

גר שנתגייר ומל אלא שלא טבל עדין התבאר במסכת יבמות מ"ו א' שהוא כאלו לא מל ועושה יין נסך ומ"מ פירשו חכמי האחרונים דוקא לשתיה הא להנאה מותר הואיל וקבל עליו עול מצות שהרי גר תושב לא קבל עליו אלא שבע מצות ומפקיעות אותו מאיסור הנאה:

בני השפחות והן ששפחות של ישראל הולידו בנים בביתו של ישראל וגדלו בבית ישראל אם מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף לשמואל שהרי אין שם ע"ז שגור בפיהם מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך לשתיה קטנים אין עושים יין נסך אף לשתיה לא מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך אף להנאה קטנים יש אומרים שעושין יין נסך לשתיה ויש אומרים קטנים אף לא מלו ולא טבלו קטנים אין עושין יין נסך לשתיה ואף לדעת רב וכן עיקר ובתוספתא התבאר כן בפירוש:

קצת גדולי הדורות כתבו שלא נחלקו רב ושמואל אלא בביאור הבריתא ואף זו לדעת האומר רוקן ומדרסן טהור הא לדעת האומר רוקן ומדרסן טמא לא נחלקו אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ורב סומך על שמואל באחר שנתגייר ושמואל סמך על רב בקטן מאימתי עושה יין נסך והלכה כשניהם כרב שבן יומו עושה יין נסך לשתיה וכשמואל שאף לכשנתגייר עושה יין נסך עד שישתקע שם ע"ז מפיו ועיקר הדברים לפסוק כרב בשתיהן מ"מ בכחו אין ספק שמותר אף בשתיה כדין כחו שלא בכונה:

ישמעאלים הללו יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע"ז ודנים אותם כגר תושב ואין מגעם אוסר בהנאה ואע"פ שאמרו איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות ובקבלה לפני שלשה חברים ואלו אינם מקבלים עליהם כך כבר אמרו כי תניא ההיא להחיותו כלומר שלא נצטוינו להחיותו מתורת אח אלא בדרך זה אבל לאיסור יינו בהנאה כל שאינו עובד ע"ז לא היה בכלל המנין ונמצא שלא היה אלא בכלל הגזרה הראשונה שהיתה לאיסור שתיה משום בנותיהם שמתחלה נאסר יין נסך מן התורה ואח"כ אסרו סתם יינם בשתיה משום חתנות ובית דין של אחריהם הוסיפו איסור הנאה לסתם יינם משום ודאי יינם וזו לא נגזרה אלא לעובדי ע"ז הא ראשונה ומשום חתנות כל שאתה אסור בחתנות שלו אע"פ שאינו עובד ע"ז במשמע ויש מן הגאונים שהקלו בהם להורידם מדרגה אחת על שאר עממין מה שבשאר עממין אסור בהנאה באלו מותר בהנאה ואסור בשתיה ומה שבשאר עממין מותר בהנאה כגון מגע גוי שלא בכונה מותר בשתיה ומ"מ חכמי ספרד חולקין בה שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות גישרא שבערביא:

רוב גאונים הסכימו בתשובותיהם ובחבוריהם שכל העממין בזמן הזה אינם יודעים בטיב ע"ז ואין מגען אוסר אלא בשתיה וחכמי התוספות הקשו על זה מתורת דבר שבמנין ולא נענו מפני שאף המנין הניח מקום לכך שאף הם לא השוו בו מדותיהם שהרי במגע שלא בכונה התירו וכן בבני השפחות וכן בגר תושב התירו סתם יינו בהנאה ומ"מ קצת חכמי צרפת התירו בכל העממין אף סתם יינם בהנאה להצלת חובו ואין צריך לומר במגעם ורוב מפרשים מסכימים בה למגעם אבל לא לסתם יינם ולדעתי כל אותם הקצוות שעבודת האלילים נשארה לשם הרי הם בחומר הראשונים:

הלוקח עבדים מן הגוים ומלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו הרי הם כגוים גמורים ליחשב כזבים גמורים לטמא טהרות אף ברשות הרבים כודאי טומאה ודוקא מבני תשע ולמעלה כמו שהתבאר ובמסכת נדה יתבאר שאין שורפין עליהם תרומה הואיל וטומאתם מדברי סופרים: