מאירי על עבודה זרה קיב

כבר ביארנו במשנה לדעת משנה ראשונה שאם ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ואמרו על זה בגמ' אמר רב הונא לא שאנו אלא בשלא החזיר גרגותני לגת אבל אם החזירו לגת אסור וגרגותני גופה במאי מיתסרא בנצוק שמעת מינה נצוק חבור והעמידה בשפחסתו בורו ולענין ביאור דבר זה צריך שתדע שכונת רב הונא היתה שכל שאינו חשוב יין ליאסר במגע ובנצוק וכמו שכתבנו שאע"פ שהנצוק משום עירוב אינו אוסר במקום שאין המגע אוסר מ"מ אם נתערב יין נסך באותו יין נאסר ובמשהו מחמת שמ"מ יין הוא לדון את התערובת במין במינו ואע"פ שרב הונא אינו סובר כמשנה ראשונה ולדעת האחרונה הכל נקרא יין משהתחיל לימשך כונתו היתה מ"מ ללמד דין זה למשנה ראשונה ועל זה אמר שכל שהחזיר גרגותני לגת לפנותו מחרצנים שבתוכו להשיבם לגת ונמצא יין הגת נמשך ויורד לבור בלא אמצעות הגרגותני נאסר יין הגת בנגיעת מה שבבור והמקשה לא הבין את דבריו וחשב שיהא אוסר עכשו יין הגת משום נצוק מצד הקלוח המחברו עם יין שבבור וכנגד כל מה שכתבנו ולדעת זה ודאי כך היה הדין בשל גרגותני בעוד שהיה לשם אלא מצד שכל שיש שם גרגותני אין יין הגת נאסר מדין נצוק שבבור שהרי נצוק בר נצוק הוא ויין הגרגותני מועט הוא לא חשש עליו ולמדה ביין הגת ובחזרת גרגותני לגת ועל זה שאל ואחר שהדין כן בגרגותני כל זמן שהיא לשם במאי מיתסרא ודאי בנצוק וא"כ שמעת מנה דנצוק חבור והוא הדין שהשאלה נופלת על יין שבגת כשהוסר הגרגותני והשיבו שלא מחמת נצוק הוא אומר כן שאין נצוק אוסר במה שאין מגע אוסר אף לדעתו שהוא סובר שהנצוק אוסר ונמצא שבעוד שהגרגותני לשם אינו נאסר משום נצוק וכן לא יין שבגת כשהוסר הגרגותני משם אלא שהוא אמרה בשפחסתו בורו כלומר שנתמלא עד שנתערב בשולי הגרגותני וכשהחזיר הגרגותני לגת נתערב מיין של בור ביין הגת ונאסר מדין תערובת גמור במשהו שמ"מ יין הוא לעשות מין במינו אע"פ שאינו נאסר במגע עצמו ולא בנצוק ויש לדבריו מקום אף למשנה אחרונה לדעת שכתבנו שאע"פ שהנמשך בגת נאסר במגע עצמו למשנה אחרונה לא נאסר בנגיעתו את שאינו נמשך וכל שעירב מן הנמשך בשאינו נמשך נאסר ואע"פ שמ"מ יש לו התר מצד אחר ודין סלק את מינו וכו' שחרצנים שבגת ויין המעורב בהם שני מינין הם כמו שיתבאר בפרק אחרון רב הונא אינו סובר כן ונמצא שלדעת פסק אין לה מקום וזהו שגדולי הפוסקים לא הביאוה:

ודבר זה אע"פ שאין אנו צריכין לו לענין פסק שהרי כל עצמו לא נאמר אלא למשנה ראשונה ושאין אנו באים עליה מתורת נצוק צריכין אנו לברר מתוכו פסק אחר והוא איסור נצוק והתר בר נצוק והוא שמאחר שנדחה והעמידוהו בשפחסתו בורו יש למדין ממנה שהנצוק אינו אוסר כלל ואף רב הונא שהוא המחמיר בנצוק כמו שיתבאר בפ' אחרון נראה מכאן שלא בבירור אמרה הואיל ודחאה וכן ראיה לזה שהרי בטהרות החמירו יותר מביין נסך ואעפ"כ אמרו בה שאין הנצוק חבור ועיקר הדברים שהנצוק אוסר שחבור הוא כמו שיתבאר ענינו בפרק אחרון ולא נדחית בכאן אלא דרך משא ומתן וראיה בעלמא הוא וללמד שזו מיהא אין בה דין נצוק וכן שאין נצוק אוסר במקום שאין המגע אוסרו הא בכל שמגע אוסרו אף נצוק כן או שמא לא נדחית אלא להודיע על רב הונא שלא יצא לו דין נצוק מן המשנה כמו שיתבאר למטה וענין טהרות אינו כלל כדי ללמוד הימנו כמו שיתבאר וגדולי צרפת כתבו שבמקום פסידא יתירא מקילין בו וחוץ מכבודם אין ראוי לומר כן אבל נצוק בר נצוק ודאי למדנו מכאן שהוא מותר שאם לא כן כשהיה עולה על דעת המקשה שרב הונא היה בא מטעם נצוק היה לו להקשות אף כשהגרגותני לשם יאסר מה שבגת משום נצוק שהקלוח מחבר את שבבור לשל גרגותני ואותו הנמשך בגת מחובר מצד אחר לגרגותני אלא שבודאי נצוק בר נצוק מותר ואע"פ שיש חולקים לאסרו מפני שלא נאמר כן אלא מפני שיין הגרגותני אינו יין ואין נצוק בר נצוק במקום שהאמצעי או הראשון אינו יין אין נראה כן שהרי כשהיה סובר שמשום נצוק הוא אוסרו ביין זה היה אומר כן שסבור היה שבכל היינות יאמר כן ואעפ"כ מותר ומאחר שהיה סבור שבנצוק יאסר אף ביין זה אלו היה בר נצוק אסור היה לו לדון כן בבר נצוק אלא שהדבר ברור שאף במה שהנצוק אוסר בר נצוק מותר ועוד למדנו משמועה זו שהנצוק איסורו משום ערוב שאם תאמר משום מגע כלומר שנדון הוא כשהוא נוגע בתחתון כאלו נוגע בעליון הרי למשנה ראשונה יין שבגרגותני לא נאסר משום מגע והיאך היה עולה על דעתו ליאסר משום נצוק אם אסור הנצוק מחמת מגע אלא שאיסורו משום עירוב והיה סבור לדונו כתערובת גמור עד שהודיעו שאין הנצוק נדון כעירוב גמור במקום שאין המגע אוסר הא בעירוב גמור נאסר ולמדת שאף במקומות שהנצוק אוסר מדין ערוב הוא ואם יש בו מים אומרים בו סלק את מינו כמי שאינו וכו' ואם אין שם מים מ"מ ימכר כלו חוץ מדמי יין שבו וכן ראיה לזה שהרי אמרו כל דעד ברזא אסור ואם נצוק כמגע יהא כל דעד ברזא כמגע ואידך ליתסר בנצוק שאם תחתון אוסר העליון מתורת חבור כל שכן עליון התחתון אלא שמע מנה חבורו ערוב הוא ולא מגעו וכל שכן נצוק:

זהו עיקר הדברים בסוגיא זו ומ"מ יש חולקים בדברים אלו כלם שכתבנו עליהם שלמדנום מסוגיא זו מהם להתיר אף הנצוק ומהם לאסור אף בר נצוק כמו שביארנו שתיהם וכן באיסור הנצוק עצמו נסתפקו הרבה אם אסורו מטעם מגע אם מטעם ערוב ורוב מפרשים מסכימים שהוא משום ערוב ומטעם שכתבנו ויש סוברים שהוא משום מגע ומפני שהם סוברים שהגרגותני נאסר במגע מפני שמפרש שאף מה שלא נמשך נאסר במגע כמו שביארנו למעלה לדעת קצת ומתוך כך נאסר בנצוק שהוא משום מגע כלומר שהוא נחשב כאלו נגע בו אלא שאין נראה כן שאם כן לא הוצרך להעמידה בפחסתו בורו ואע"פ שבזו אין לנו כמו שביארנו שדברים אלו לא נאמרו אלא למשנה ראשונה אבל למשנה אחרונה משהתחיל לימשך נאסר הנמשך ובארנו בה שלא נאסר את שלא נמשך במגע הנמשך שנמצא שהנשאר בגת אינו נאסר לא משום מגע ולא משום נצוק ואף לדעת האוסרו משום נצוק חרצנים וזגים מבטלין אותו מ"מ למדין הימנה למערה לכלי שיש בו יין נסך שהעליון אינו אסור משום מגע אלא מצד עירוב וכן שהנצוק בר נצוק מותר לגמרי אף בשתיה וכן הסכימו רוב מפרשים ובפרק אחרון יתרחבו הדברים בענין הנצוק ודרך איסורו בע"ה:

ונמצא סוגיא זו שיש לנו ממנה שלשה דברים האחד בנצוק שהוא אוסר והשני בטעם איסורו שהוא מטעם עירוב והשלישי בבר נצוק שמותר אף בשתיה והרבה נתחבטו המפרשים בשלשתם זה בכה וזה בכה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

קצת חכמי צרפת היו סבורים לומר שאין דין נצוק נאמר אלא בשהנקב המקלח רחב שתי אצבעות כשפופרת הנאד כעין שאמרו בטהרות ואין דבריהם נראין וראיה ברורה לסתירת דבריהם שהרי בגרגותני אמרו במאי מיתסרא בנצוק וכו' וגרגותני נקביה צרים ודקים שלא יהו החרצנים יוצאים משם ואם מפני שיש שם נקבים הרבה הרי לענין טהרות אמרו באחרון של חגיגה שמקוה שלם שנתן סל גדול באמצעו והמים מתערבים דרך חורי אריגת הסל הואיל ואין בהם כשפופרת הנאד אע"פ שכלו מלא נקבים אין מצטרפין והטובל שם לא עלתה לו טבילה וכן גושתא ובר גושתא שהיו סבורים לבא עליה מטעם נצוק וסתמה אין רחבה כשפופרת הנאד: