מאירי על עבודה זרה קיא

לענין מעשר אין היין נקרא יין גמור להיות נגמרה מלאכתו למעשר ליאסר בשתיית עראי עד שיקפה קפוי של חביות הנזכר במשנה וישלה החרצנים והזגים מעל פני החביות אבל אם קפה בבור אף כשהוא שולהו משם להניחו בחביות שותה ממנו עראי וקולט מן הגת ומן הצנור ושותה:

לענין יין נסך מכיון שהתחיל היין להמשך נעשה יין נסך אלא שדעות המפרשים חלוקות בענין זה והוא שחכמי התוספות פירשו שהתחיל לימשך ר"ל לצאת מן הצנור לירד לבור אע"פ שלא ירד הקלוח לבור עדין ואמר שמכיון שהתחיל לימשך מן הצנור נעשה יין נסך ואף מה שנמשך בגת הן שנגע גוי במה שנמשך בגת הן שנגע בקלוח אבל כל שלא התחיל לצאת מן הצנור אע"פ שנתכנסו הענבים לצד הגבוה של גת ונמשך היין על שטח הגת ולא יצא עדין מן הצנור אין זה נקרא נמשך כלל ליאסר במגע גוי ומכאן סמכו לדרוך הנכרי בגיגיות שלנו בשמירת ישראל שלא יתן מן היין לכוס ויחזיר לשם וכדברי תלמוד המערב שכתבנו למעלה הואיל ואין שם המשך דרך צנור אחר שיזהר שלא להוציא ממנו דרך הברזא ואע"פ שהוא מכנס הענבים לצד אחד שבגיגית והיין נמשך לצד האחר ודבר זה אי אפשר להעמידו שאם כן לא הוצרכו בגמרא לתרץ במשנה ראשונה ולהעמידה בגת פקוקה ר"ל סתומה ומלאה שהרי בסתומה לבד היה מספיק לו הואיל ולא היה היין נמשך לצאת מן הצנור אלא שאפשר לי לפרש לדעתם דארחא דמילתא נקט שכל שהיא מלאה דרך בני אדם לסתמה מפני שהענבים מתפשטים לצד המרזב ואדם מתירא שמא יפלו מהם לתוך הבור דרך המרזב אבל כשאינה מלאה אדם מניח הענבים לצד הגבוה של גת ואין חששא ליפול מהם לבור ואין דרך בני אדם לסתמה שאינו חושש אם היין נמשך ויורד לבור אדרבה ניחא ליה ומ"מ יש להם קושיא ממה שאמרו בתוספתא הלוקח עביט של ענבים ומצא תחתיו גממיות ר"ל מלאות יין צלול מותר הואיל והענבים עליהם בצדו גממיות אסור אע"פ שלא יצא דרך צנור ואף זו אינה קושיא לדעתי שהגממיות הרי הם כבור וכנתינה בכוס מאחר שהיין שבתוכם צלול ואינם תחת הענבים הדרוכים אלא שהלשון מוכיח שלא כדבריהם שאין לשון המשך נופל במשקה אלא כשהוא נגר באיזה שטח אם של עץ אם של אבן אם של קרקע כמו מעין המושך שאובה שהמשיכוה ממשיכין יין בצנורות וכשהוא נגר בקלוח ודרך אויר ואינו בא אלא בלשון קלוח או בלשון ירידה פרצופות המקלחות מים וכן ירדו גשמים אלא עיקר הדברים כפירוש גדולי הרבנים שכל שהוא נמשך אף בגת עצמו מראשו הגבוה לצד ראשו התחתון נעשה יין נסך וא"כ כל דריכת גוי אסורה אא"כ הגת פקוקה ומלאה שאין כאן המשכה לא דרך צנור שהרי סתומה היא ולא בשלוח גת עצמו שהיא מלאה ואין היין מתפרד מן הענבים שאין לו מקום להמשך אף בשטח גת עצמו ואי אתה מוצא מלאה אלא בשהיתה הגת גדושה כל כך מתחלתה שאחר שנדרכו עדין היא מלאה שאם תאמר מלאה מתחלתה אף בשנדרכו מתמעט שיעורם ואינה מלאה ויש מקום ליין לימשך ומ"מ כל שפנה הענבים עד שנתן מקום ליין לימשך נעשה יין נסך הא כל שאין שם שום המשכה כגון פקוקה ומלאה מותר בדריכת נכרי שאף לרב הונא שהמשכת גת עושה יין נסך בפקוקה ומלאה שאין בה שום המשך מודה ומגדולי הדורות אוסרים מפני שאותו תירוץ כבר נראה ולא הוצרכנו לו אלא כשהיינו סבורים להעמיד דברי רב הונא כמשנה ראשונה ומאחר שהעמדנום כמשנה אחרונה אדחי ליה ואתסר כל שהיין רבה בגת עד שהולך באורך וברחב אע"פ שמעורב ואין דברים אלו כלום שבודאי לא נדחה אלא שאינו צריך לפרשה כן אבל כל שהיא כן ר"ל פקוקה ומלאה אף רב הונא מודה זהו דעת גדולי הרבנים וכלל הדברים שכל שהיין אינו נמשך לעצמו אע"פ שהוא רבה על הענבים וצף על ידיו הואיל והוא מעורב לשם עם אשכולות וחרצנים אינו נעשה יין נסך וכמו שאמרו בתלמוד המערב גממיות שתחת האשכולות מותרות ואע"פ שחלק שם ר' אבא ואמר אף הן עצמן נעשות יין נסך אין הלכה כן שהרי היא כנגד תנא קמא שלו וכנגד התוספתא וכנגד תלמוד שלנו שאף רב הונא לא אמרה אלא בהמשכה מעתה אין הנכרי דורך בגיגיות שלנו שהרי בדריכתו מכנס הענבים לצד אחד שבגיגית והיין נמשך לצד אחר שבו ומ"מ אם דרך לשם עד שלא יגיע לשיעור זה אע"פ שהיין רבה על הענבים מותר בדיעבד כל שנתברר לנו שלא המשיך ואם העלים עיניו חוששין לו וכן התבאר בתלמוד המערב כמו שכתבנו למעלה ומ"מ יש בזו דעת שלישית לגדולי המפרשים והוא שאף על פי שלא פנה הענבים לצד אחד כל שהיין רבה בגת או בגיגית עד שהיין הולך שתי וערב ונצלל מעט מן האשכולות עד שהידים צפות בתוכו נעשה יין נסך אע"פ שהאשכולות בתוכו שאין זה פחות מגממיות שבצדו ונמצאת דריכת הנכרי אוסרת בשיעור מועט ולדעתם מה שאמר כיון שהתחיל לימשך פירושו כל שהתחיל לימשך או שנברר כך כר שראוי לימשך אלו היה לו מקום לימשך בו ואין ענין פקוקה ומלאה מעלה ומוריד כלל אצלם לענין פסק ואע"פ שהוא נבלל עם הענבים מאחר שהוא ראוי לימשך אין בילה מעכבת בו ועיקר הדברים כדעת שניה:

מכיון שנמשך היין אע"פ שחזרו ועירבוהו עם האשכולות והחרצנים או שחזרו וערבו האשכולות והחרצנים לתוכו אין חזרתו מפקעת תורת יין ממנו ואין אומרין בו שיהא מעשה מבטל מעשה על הדרך שאמרו בירידת טומאה לכלים או עלייתם מהם אלא לעולם תורת יין עליו ליאסר במגע וכח ומעתה זה שנהגו עכשו בדריכה בגיגיות לצלול היין דרך הסל הרי זו המשכה גמורה ואין חזרתו בתוך חרצנים וזגים או חזרת חרצנים וזגים לתוכו מפקעת ממנו תורת יין ויש מפקפקין בה ואל תחוש לדבריהם:

איסור החרצנים שהזכרנו בפרק שני תלוי באיסור היין כל שנעשה יין ליאסר נאסרו חרצניו ואע"פ שאמרו עליהם בתלמוד המערב דוקא במשלה אותם מתוך הבור לא נאמר אלא לדעת משנה ראשונה ואע"פ שגדולי הפוסקים הביאוה בהלכותיהם לא כיונו אלא ללמוד הימנה לדין משנה אחרונה שהשולה חרצנים ממקום שהאשכולות מעורבים עם היין אינן אסורות:

כל מה שביארנו שמאחר שהתחיל לימשך נקרא יין אם לאסור את של נכרי כל שנמשך בדריכתו אם לאסור את שלנו במגע יראה מלשון גדולי המחברים דוקא בענבים הדרוכים אבל ענבים שלא נדרכו אלא שמתוך שאדם מאסף מהם הרבה בגת נעצרים בעצמם ויין נמשך מתחתיהם אין זה נעשה יין נסך כלל שאין זה אלא כעין מיחל האמור בזיתים ויש חולקים מצד התוספתא שהזכרנו למעלה אלא שאפשר להעמידה בדרוכים:

מה שכתבנו שהיין משהתחיל לימשך נעשה יין נסך נחלקו בו המפרשים לשני שטות מהם מי שאמר שמכיון שהתחיל לימשך נאסר אף מה שלא נמשך הן אם נגע הגוי במה שלא נמשך אע"פ שהיין והאשכולות מעורבין הן שנגע במה שנמשך שנאסר הכל בנגיעה אף מה שלא נמשך אחר שנודע בנצוק שהוא אוסר כמו שיתבאר ועל דרך האמת לשון הגמרא יעיד כן נראין הדברים שכך הוא אומר הואיל והתחיל לימשך נעשה הכל כמהו ואלו לא היה דעתו אלא על הנמשך לא היה לשון התחלה נופל יפה ואף סוגיא שלמטה בגרגותני מוכחת שטה זו לדעת קצת ר"ל שכבר פי' בה שאם החזיר גרגותני לגת אסור וסתם המשנה נגרר אחר הפירוש ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פירשוה דוקא במה שנמשך אבל מה שלא נמשך מותר ולא נאסר לא במגע עצמו ולא במגע הנמשך וראייתם שאין התחיל לימשך למשנה אחרונה חמור מירד לבור למשנה ראשונה שאמרו עליה ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר וסתם המשנה אף בשהחזיר גרגותני לגת שהוא נצוק הגמור ואינו נאסר לא במגע עצמו ולא במגע הנמשך מתורת נצוק שאין נצוק אוסר מה שלא נאסר אף במגע עצמו ואע"פ שפרשה רב הונא בשלא החזיר גרגותני הא החזיר הכל אסור וכן בשלא החזיר הגרגותני הוא עצמו מיהא ר"ל הגרגותני אסור ואע"פ שגרגותני לא היה נאסר משום מגע ונאסר משום נצוק למשנה ראשונה לדעת ביאור זה כמו שיתבאר אין הלכה כביאור זה אלא כסתם המשנה ואפילו תפרשה כן מ"מ מתוך שהחמרת במשנה האחרונה לאסרו משהתחיל לימשך הקלת שלא לאסור אלא הנמשך ואינו דומה למשנה ראשונה שאתה אוסר מה שנמשך בגת שהרי מ"מ יש כאן המשך קצת מה שאין כן במשנה אחרונה שאסור מה שלא נמשך הוא בחרצנים וזגים ולשון התחיל לימשך נאמר כן לפרש ולהודיע שלא מהמשכת הצנור הוא אומר אלא מהמשכת הגת וכן נעשה מעשה בלוני"ל שהיו מוציאין מיין הגיגית דרך הברזא בשעת הדריכה ולא היה מה שבתוכה בא לכלל יין נסך ונגע גוי בקלוח והתירו את השאר והוא הדין שהוא מותר אם נגע בהם הגוי אלא שלדעתי מעשה זה אין בו ראיה ולא בקושית היאך המשך גת חמור למשנה אחרונה יותר מירד לבור לראשונה שירידה לבור הוא כלי אחר ולא מגוף הגת ואין נגיעת מה שבכלי אחד ראויה לאסור מה שבכלי אחר וכן מה שיוצא מן הגיגית דרך ברזא אבל הגת כל שנאסר מקצתו אינו אלא כחבית יין שנגע גוי באחד מקצותיה שנאסר כלו ואע"פ שאני נוטה לומר כדבריהם מכח הסברא ראיה מיהא איני רואה בה הכרח ומ"מ גדולי המפרשים פי' לדעת זו שאע"פ שאין הנשאר נאסר במגע ובנצוק שהוא כדין ערוב מ"מ נאסר הוא בתערובת יין ממש אף בשלא נפל לשם שיעור נתינת טעם וכן יראה משמועת גרגותני ודעתם בזה שכל לגבי תערובת מיהא יין הוא נקרא לעשות מין במינו כמו שכתבנו למעלה ויש אומרים לדעת זו לאסרו משום נצוק שעקר איסורו משום עירוב כמו שיתבאר ולא יאסר משום מגע ואין הדברים נראין ועיקר הדברים להקל ואע"פ שהנצוק משום עירוב כמו שיתבאר מ"מ כל שאינו נאסר במגע עצמו הקלו בנצוק שבו אע"פ שיאסר בעירוב ממש ואפילו לדעת האוסרים בנצוק בזו וכן בעירוב עצמו יש לקצת חכמי הצרפתים סברא להתירו מטעם אחר והוא שהיין המעורב בענבים כשנתערב בו יין גמור יש לנו לומר בו סלק את מינו כמי שאינו ונשארים חרצנים וזגים שאינם מינו כמו שיתבאר והם רבים עליו ומבטלין אותו כמו שיתבאר וזה שאסרוהו מפני שלא היה רב הונא סובר דעת רואין את מינו וכו' ומ"מ הלכה כן כמו שיתבאר או שמא אין האיסור מצד היין אלא מצד חרצנים וזגים מעורבים עם היין שבגרגותני שהכל מין אחד עם מה שבגת וכן פרשוה קצת רבני צרפת ויש מכריעין לומר שלא לאסור את שאינו נמשך במגע הנמשך אלא שיאסר במגע עצמו: