מאירי על עבודה זרה י

בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו וכבר מכר את האם או את הבת לאחר צריך להודיעו ולומר לו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט כדי שיזהר הלוקח מלשחוט היום זו של עכשו שאף האחר סתמו לשחוט היום לקחה ואותו ואת בנו נוהג בנקבות ולא בזכרים ולכך הוא תופש לשון אמה ובתה ואף המוכר מוזהר בכך שכך דרשו לא תשחטו לא תשחיטו וכן השני מוזהר אע"פ שלא שחט הוא הראשונה שכך דרשו לא תשחט לא תשחט מלשון נפעל וטעם הדבר בפרקים אלו מפני שבארבעה פרקים אלו הכל רגילין להרבות בסעודה וסתם הלוקחים לוקחים לשחיטה ושמא יבא לידי אסור שחיטה אותו ואת בנו ביום אחד ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג שהיו מרבין הרבה בשמחה והיו מושכים ידיהם בראשון מצד שהיו רגילים להרבות באחרון מחמת מה שהיו מקובלים שכל ימות החג מקריבין על שם האמות שבעים פרים כנגד שבעים אמות ובשמיני עצרת היו מקריבין על שם ישראל לבד ומתוך כך היו מרבים בסעודה ובשמחה וערב יום טוב הראשון של פסח שהיו מרבים קרבנות החגיגה כדי שיהיו הפסחים נאכלין על השבע והרי החגיגות היו באות אף מן הנקבות ויש בהם דין אותו ואת בנו וערב עצרת שהיו מרבים בעצרת בסעודה לכבוד התורה וערב ראש השנה שמרבין בסעודה לסימן טוב ויש בזה קצת תנאים וכבר ביארנוה במסכת חולין פרק אותו ואת בנו:

מה שאמרו שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום לא סוף דבר שאלה בהלכות החג אלא כל השתדלות של צורך החג בכלל זה ר"ל שראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום:

מצות עשה להקריב כל הקרבנות תמימים ואם הקריב בעל מום לוקה ולא סוף דבר מחוסר אבר אלא אף מומין בלא חסרון אבר ואפילו בדוקין שבעין נפסלו וכבר התבארו מספר המומין ודיניהם במסכת בכורות: