מאירי על עבודה זרה קג

אע"פ שע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד משעשאה לוקה על עשייתה כמו שהתבאר ואפילו עשאה לגוי שהיא אסורה מיד מ"מ התבאר בפרק ראשון ששכרו מותר מפני שאינה נאסרת עד שתגמר ומכוש אחרון שבו נגמרה אין בו שוה פרוטה וע"ז של ישראל משנעבדה מיהא אסורה בהנאה ואין לה בטול והילכך טעונה גניזה וגניזה זו במקום שלא תמצא לעולם כגון ים המלח או שחיקה וזרייה לרוח או שריפה ופזור האפר:

המזבח שבמקדש שניתץ או שנפגמו אבניו אסור בהנאה ואין להם פדיון אלא שטעונין גניזה:

כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון עובר בלאו שנאמר לא תכירו פנים במשפט והתבאר במקומו שזה הפסוק נאמר על הממנה דיין שאינו הגון מפני עשרו או מצד אהבתו או קורבתו וכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה ואם היה שם תלמיד חכם הראוי לכך ומנו את זה שאינו ראוי הרי הוא כאלו נטע אשרה אצל המזבח:

כלי מתכות בין פשוטיהן בין מקבליהן מקבלין טומאה ואם נשברו כשיעור המפורש במקומו טהרו חזר וריתכן ר"ל שהקיש בהם בקורנס עד שנתפשט ונעשו כלים כשהיו חזרו לטומאתן ישנה ולא מן הדין אלא מגזרה שמא יאמרו הואיל וטבילה מטהרת כשבירה מה נשבר שאע"פ שחזר ותקנו טהור ביומו אף טבילה מכיון שנטבל טהור מיד ואין צריך הערב השמש ומתוך חששא זו גזרו שיחזרו לטומאתן הן שנטמא בטומאת מת הן בשאר אבות הטמאות ומ"מ אם נטמא בטומאת סופרים כגון שנטמא במשקין שמן התורה אין כלי מיטמא בהם אלא שחכמים גזרו מגזרת משקה זב וזבה לא חזרו לטומאתן נטמא בטומאת ע"ז כגון שהיה כלי זה ממשמשי ע"ז וכבר ידעת שע"ז מטמאה היא ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וכלן מדברי סופרים ואע"פ שטמאתה מדברי סופרים הדבר בספק בה אם חזרו לטומאתן אם לאו שמא מתוך חומרתה העמידוה על דין טומאת התורה:

ע"ז של גוים ומשמשיה כבר בארנו שאם נתבטלו הותרו ומאחר שהותרו אין ספק שפרחה טומאתם ולא עוד אף כלי שנעשה תקרובת לע"ז וכגון כלי המשתבר שהוא כעין זביחה ונאסר מדין תקרובת לשיטתנו כמו שבארנו למעלה אע"פ שאין בטול לתקרובת מ"מ אם נתבטל פרחה טומאתו אע"פ שלא נפקע איסורו הואיל ויש להם טהרה במקוה בטולן הוא הוא מקוה שלהם ומ"מ תקרובת של אוכלין הואיל ואין להם טהרה במקוה הדבר בספק אם טהרו בבטול הואיל ולא נפקע איסורן:

במקום אחר התבאר על טומאת ע"ז שאע"פ שהיא חמורה לא דנו בה אלא כקולי אבות הטמאות כיצד הרי היא כשרץ שאינה מטמאה במשא אלא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר הרי היא כמת שאינה מטמאה אלא בכזית אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה הרי היא כנדה שאינה מטמאה לאיברים ר"ל שאם חתך אבר ממנה אף שלא בתורת בטול טהור ואפילו היתה של חליות ונתפרקה אע"פ שהדיוט יכול להחזירה טהורה ומ"מ במשמשיה אפילו חתך מהם חתכה מטמא ובלבד בכזית וזו חומרא במשמשיה יותר ממנה ובית של ע"ז אבניו ועציו ועפרו מטמא במגע כמשמשיה:

הכניס ראשו ורובו בבית ע"ז הרי הוא כנוגע בה והרי הוא ראשון וכן כלי חרש שהכניס אוירו לתוכה וכן ספסלים וקתדראות שהכניס רובם לשם וטומאת היין שנתנסך לשם כבר ביארנוה בפרק שני: