מאירי על עבודה זרה קב

כבר ידעת שכל הקדשים אסור לשחטן בחוץ ולא סוף דבר הקדישם בשעת אסור במות והקריבם בשעת איסור במות אלא אף הקדישם בשעת התר במות והקריבם בשעת אסורן וכן התבאר בכאן ובספרא אלא כל שהוקדשו והוקרבו בשעת אסור הבמות חייב כרת וכל שהוקדשו בשעת התר הבמות והוקרבו בשעת אסור הבמות אין בו כרת אלא לאו:

כבר בארנו שכל שאדם מוצא אצל ע"ז תקרובת שלא כעין פנים כגון עץ ואבן כסף וזהב אם דרך נוי הוא עומד אצלה אסור משום נוי ואם אינו עומד דרך נוי מותר מ"מ ע"ז שמתכסיס שלה להיות מחיצה בינה ובין העם כל שאנו מוצאים לפנים מאותה מחיצה אסור אע"פ שאינו של פנים ואפילו דברים שאין נאסרים משום תקרובת ולא הוזכר בתלמוד מים ומלח אלא לענין שאינן של נוי שהרי מים ומלח מן הדין הם אסורים בכל מקום שקרבים הם לפנים אלא לא הוזכרו אלא לענין נוי וכגון שלא כיון להם לתקרובת וכמו שאמרו בתלמוד המערב מלח לשוף ומים להדיח ולא נאסרו אלא משום נוי אע"פ שאין בהם נוי שכל שהוא בדרך זה משימין שם כל דבר לנוי אפילו שלא בדרך נוי אחר שאין העם רואין אותן ואם הוא חוץ מן המחיצה חזר לדינו ואם אין מטכסיס שלה להיות מחיצה לפניה אע"פ שנתנו בה עכשו הרי הוא כדין שאין שם מחיצה:

פעור ומרקילוס הואיל ועבודתם דרך בזוי כל שאנו מוציאין לפניה דרך נוי הוא בין יש מחיצה בין אין שם מחיצה ואם בראשו חזר לדינו כמו שהוזכר במשנה במעות כסות וכלים:

יש בזו שטה אחרת לומר שכל שהוא לפנים מן המחיצה אסור משום תקרובת הואיל והוא כעין פנים ואפילו דברים הקלים כגון מים ומלח אבל מה שהוא חוץ למחיצה אינו תקרובת ואין לנו לדקדק בו אם הוא כעין פנים לא הונח שם אלא לנוי ואם דבר של נוי הוא אסור משום נוי ולא משום תקרובת ואם אינו דבר של נוי מותר ופעור ומרקילוס אפילו בחוץ אנו דנין אותו בתקרובת שאין דרכן לנאותן או שמא כל דבר אוסרין בו משום נוי אע"פ שאין בו נוי ונכון הוא:

עובדי האלילים והצורות היה מחקם להדליק נרות לפני אליליהם אותם הנרות הסכימו המפרשים שקודם שהודלקו אע"פ שהיתה עשייתם לכך או שהוזמנו לכך מותרות שאין הקדש לע"ז הדליקן אסורות משום נוי ע"ז כבה אותן הגוי להשתמש בהן לעצמו הותרו וזה בטולן ויש מי שאומר שאם נתן העובד מהם לישראל או מכר זהו בטולם ואף בשעת הדלקתם וכן היה מטכסיסיהם להיות ההמון מקריבים לחם לצורך משרתי האלילים וכומריהם ולחם זה מותר שאין מקריבין אותו לע"ז הא אם היו מקריבין אותו לע"ז עצמה יאסר משעת הקרבה:

כלים העשויין לצורך דברים אלו כל שהענין העשוי לו אסור אף הכלי אסור מטעם משמשי ע"ז עד שיתבטל ומכירתו זו היא בטולו וכל שהענין העשוי לו מותר אף הכלי מותר:

עובדי אלילים שהזכרנו היה ממנהגם לשנות מלבושיהם להיות מצויינים והרבה מפרשים אסרום עד שימכרום לחתכם ויש מתירים במכירה לבד אפילו סתם ויראה שכל שהוא לובשם תמיד מותרין הא אותן שהוא מחליף בשעת עבודה נאסרו ואף באלו יש לפקפק באיסורן וכבר כתבנו מענין זה בפרק ראשון:

המשנה השניה והכונה לבאר בה שיש קצת דברים בע"ז שאפשר ליהנות ממנה והוא שאמר ע"ז שהיתה לה גנה או מרחץ נהנין מהם שלא בטובה ואין נהנין מהם בטובה היתה שלה ושל אחרים נהנין מהם בטובה ושלא בטובה אמר הר"ם פי' אמרו בטובה ושלא בטובה ר"ל בטובת הכומרים:

אמר המאירי ע"ז שהיה לה גינה או מרחץ נהנין מהם שאין הקדש לע"ז וכתבו גדולי המפרשים דוקא בשאותה גנה או מרחץ לא נעשו לנוי של ע"ז שאלו כן אסור ליהנות ממנה וכמו שאמרו בפרק צלמים אין אומרים שהמרחץ נעשה נוי לאפרודיטי אלמא שכל שיש לומר כן אסור אלא שזה של משנתנו כשהן עומדות לצורך מחית הכומרים ולספק צרכיהם ומתוך כך נהנין מהם ובלבד שלא בטובה ופי' בגמ' שלא בטובת הכומרים ר"ל שלא יעלו להם שכר שאלו כן נמצא מהנה אלא שלא בשכר לגמרי אע"פ שנותנין שכר לקצת עובדי אותה ע"ז הואיל ואין כאן טובת הכומרים היה שלה ושל אחרים עמה נהנין ממנה אף בטובה הואיל ואינו מיוחד לה לבדה זהו פירוש גדולי הרבנים ואחרוניהם מקשים עליהם שהיה לו לומר שלא בשכר אבל לא בשכר ומתוך כך פי' שלא בטובה בדרך שלא יצטרך בכך להחזיק טובה להם וכל שהוא כן אף בשכר מותר שאין האיסור אלא מחשש שמא ימשך אחריהם מתוך חבתם כשעושין חסד עמו ומאחר שאין צריך להחזיק להם טובה בכך אין כאן חשש המשך ומותר אפילו בשכר ואע"פ שנמצא מהנה ופסקנו בפרק ראשון שכל שהוא מהנה אסור פירושה כשהוא מהנה לע"ז אבל זו כבר פירשנוה שלצורך הכומרים היא עשויה או שמא פירושה כשמהנה ואינו מרויח במקום אותה הנאה כלום אבל זה נהנה הוא בשביל הנאתו וכעין סחורה הוא וזהו לשון בטובה ושלא בטובה כמו שאמרו בעדיות פירות שביעית נהנין מהם בטובה פירוש בתורת חסד אבל לא בדמים שדרך סחורה אסור ובגמרא נאמרו בה שני לשונות הראשון כסתם משנתנו שכל שהוא לה ולאחרים מותר אף בטובת הכומרים וכשהוא לה לבדה אסור בטובת הכומרים ובלשון שני היה לה ושל אחרים נהנין ממנה בטובת האחרים אבל לא בטובת הכומרים ורוב מפרשים פסקו כלשון ראשון וכסתם משנתנו ומ"מ יש פוסקין כלשון אחרון ולגדולי המחברים נראה שפירשו בטובה ושלא בטובה כפירוש אחרוני הרבנים אלא שאוסרין בשכר על כל פנים ויראה לי לענין פירוש כפירוש גדולי הרבנים ולענין פסק כלשון ראשון וממה שאמרו בתלמוד המערב כיני מתניתא בטובת כומרים ושלא בטובת כומרים חלילים של ע"ז אסור לשכרן ואם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שעושין בהם צורך ע"ז מותר לשכרם חנות של ע"ז אסור לשכרו ואם היה מעלה שכר למדינה אע"פ שיש בה צרך ע"ז מותר הגובה לע"ז אסור ליתן לו ואם היה מעלה למדינה אע"פ שהוא גובה לע"ז מותר כלומר שבני מדינה נותנין מקצת הגוביינא לע"ז והואיל וגובה בשם המדינה אע"פ שיודע שנותנין ממנה חלק לע"ז ושהוא גובה אותה גוביינא על דעת כך מותר ומתניתא אמרה כן היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה למדת בפירוש שהוא מפרש בטובה בשכר ושהוא מבואר כלשון ראשון וגנה ומרחץ זה שאסרנו אחרוני הרבנים כתבו כשהם לפניה שהדבר מוכיח שלשם ע"ז נעשה אבל ברחוק מקום הרי הוא כשאר נכסי המנהיגים שמותרין ועיקר הדברים אף ברחוק הואיל ובשבילה ובשביל מנהיגיה נעשית על הדרך שביארנו ומ"מ יראה בגנה או מרחץ העשויים לשמה להיות הנהנים בהם סוברים להתרפות באכילת פירות אותה גנה וברחיצת אותו מרחץ יתר על אחרים הא בגנות העשויות לטייל לעצמם וכן מרחץ אין בו שום איסור:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה הפרש שיש בין ע"ז של גוים לע"ז של ישראל ואמר על זה ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל משתעבד אמר הר"ם פי' אמ' רחמנא בע"ז דגוי פסילי אלהיהם תשרפון באש משעה שפסלו נעשה לו אלוה ואמ' בע"ז דישראל ושם בסתר עד שיעשה לה הדברים שבסתר כגון שיקטר לה או ישתחוה וזולת זה כמו שביארנו בסנהדרין:

אמר המאירי ע"ז של נכרי אסורה בהנאה מיד תכף שעשאה והביאוה בגמרא ממה שנאמר פסילי אלהיהם משפסלו נעשה אלוה ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד והביאוה בגמרא ממה שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהוא ענין עבודתה:

זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

אע"פ שע"ז של נכרי אסורה מיד מ"מ כלים הנעשים לצרכה וכן כל משמשי ע"ז אפילו עשאום ולא גמרום או גמרום ולא הביאום או הביאום ולא נשתמשו בהם אינן אסורין עד שישתמשו בהם לצרכה ואין צריך לומר במשמשי ע"ז של ישראל: