מעיל צדקה צח

ומיהו רש"י בפירש החומש כתב שהטבעתים היו קבועי' ברגל השלחן ואולי הו' כתב כן למ"ד מסגרתו למטה היתה: והיותר נראה דלכ"ע היו הטבעתים קביעי ברגלי השלחן אפי' למאן דאמר מסגרתו למעלה הית' דאל"כ בעת נשיאת השלחן יפלו רגליו ממנו וא"א לומר שהיו הרגלים קבועי' בעצם הטבלה שהרי לא יהי' טבלה המתהפך לפי זה ומה שכתב לעומת המסגרת שלא יהיו בולטי' מבחוץ שיהיו הרגלים נכנסים לפני' ולא יהי' עד שפת השלחן באופן שהטבעתים צריכי' להיות בולטי' מבחוץ דו"ק: והיותר נ"ל למ"ד מסגרתו למעלה הי' המסגרת עודף על רוחב השלחן שהרי מקום הלחם הי' ששה טפחים ממ"ש כמו שמצינו שפליגי במנחות במקום הלחם לתרווייהו אורך הלחם ממלא כל רחבו של שלחן וע"כ צ"ל שהי' המסגרת חוץ מרוחבו של שלחן והיאך מקשה אמתא באמתא היכי יתיב דה"ל יותר מאמה לפחות וצ"ל דמקשה למ"ד מסגרתו למטה היתה והדר' הקושי' דנימא שהטבילו באלכסון ונראה דה"מ לשנויי הכי אלא דשני לי' שנויי' אחרינא והמקשה ס"ל דלעולם היה הטבעת קבועי' בהטבלה ומ"ש לעומת המסגרת תהיינה הטבעות מ"מ היו קבועים בהטבלה וע"כ הי' עובי השלחן עם הטבע' ג' טפחים וא"א לטובלו באלכסון והתרצן ה"מ לשנויי לי' שהיו הטבעת קבועי' ברגלי השלחן וכן מפרש בחזקוני: מ וזאת התשובה מחכם אחד על תשובתי וז"ל ולעצור במילין מי יוכל שכתב שהריב"ש לא ראה דברי התוס' דיומא תמיהתי עליו הגם שבתשובתו משמע שהי' להם גי' אחרת בתוס' דפסחים מ"מ אלו ואלו דברי אלקים חיים ולא נעלמו ממנו דברי תוס' הנ"ל והכל מיושב הטיב רק נדייק בלשון תוס' שכתבו וא"ת לא הי' אלא אחת והכהן הי' משכיב עצמו א"נ ב' אמות והכהן היה יושב וטובל כו': והרי"בש מדייק והטובל יכוף ראשו בשעת הטבילה ולכאורה שפת יתר הוא דעיקר קושיית' היא דלמא המקוה היתה רחבה יותר עד כשיעור מ' סאה והיו יכולים לטבול גם השלחן ומה איכפת לנו בטובל אם ישכב או ישב או יכוף ראשו וכי עצה טובה קמ"ל: אלא דגם הרי"בש ראה דברי תוס' הנ"ל דמשום חולשא דכ"ג הוצרך להיות המקוה גבוה רק שיכול לטבול בעמידה וא"כ לכאורה אין מקום לקושייתו כאשר הבין מכ"ת) לכך הי'. אומר ויכוף ראשו וכו' דודאי דאם לא היתה המקוה גבוה רק ב' אמות אז הוי חולשא לכ"ג שהוצרך לישב או לכוף עד שיתפקקו החוליות לזה ודאי עשו תקנ' אבל אם נפחת מגובה רק משהו בערך חצי טפח וזה נעשה להוסיף על אורכה ורחבה רק משהו כדי שלא יהא אמתא באמתא יכולי' לטבול השלחן היטיב ויכוף ראשו קצת דהא בלאו הכי צריך לכוף ראשו כמבואר בתוס' שם וזהו פשוט שלא יהא חולשא לכ"ג בזה: ומכל מקום דברי אביי נכונים שהי' ע"ע גבוה ך"ג אמות אף שאין הוכחה על המקוה שהיתה גבוה ג' אמות במילוא' שיכול להיות שהיתה פחות משהו בערך טפח מ"מ בהצטרף עובי התקרה והמעזיבה הרי עכ"פ ג' אמות: ועתה קשה על המקשן מאי פריך והא איכא האיך משהו דלמא האי דלא חשיב האיך משהו משום שיכול להיות שהמקוה לא היתה גבוה וה ג' אמות כן בהצטרפות האי משהו והיתה רחבה ואורכה יותר מאע"א משום מיעוט העזרה למלאות השיעור מ' סאה לזה צריכין אנו לדברי הריב"ש (שהיה קבלה בידם) שבוודאי לא היתה רחבה וארכה יותר מאע"א משום מיעוט העזרה וראי' מהירושלמי מן הבימה כמבואר שם: ועתה חל עלינו לתרץ קיצור בתוס' דהא הוכחנו מהמקשן ומהתרצן שאינו מתרץ מוכח שלא היו משום מיעוט העזרה ול"ל להתוס' לתרץ משום חולשא דכ"ג (ויכילנא לתרץ לי' בל"ז הייתי סובר דיותר נוח לי' לכ"ג כשהמקוה רחבה ולא יעמוד במקום צר רק אע"א ובודאי משום חולשא דכ"ג לא איכפית לן במיעוט העזרה שהוא יתד שהכל תלוי בו אבל עכשיו שמתרצין תוס' דזה נוח לו יותר כשיטבול בעמידה א"כ יש לחוש למיעוט העזרה ויותר טוב לעשות השלחן של פרקים אלא שנויי' לא משנינן שיהא תוס' מחולקים בסברא זאת איזה הדרך נאו' לכ"ג) אלא י"ל דדברי תוס' הם אליבי דאביי מנ"ל להוכיח כו' ועדיין לא היינו יודעין מסברא שלא למעט העזרה דז' מוכח אח"כ מסבר' המקשן והתרצן סת' גמר' אחר האמת שהוכחנו הסבר' שלא למעט העזרה אז אין צריכין הסברא משום חולשא דכ"ג ויכול להיות התוס' בעצמם תופס' זו עיקר וכן מוכח מפסחים כמו שהוכיח הרי"בש ודברים נכונים וברורים: ובזה מיושב קושי' הב' של רו' מכ"ת היא העיקר שנכנסה באזני לתרץ יותר משאר דקדוקי עניות