מעיל צדקה צז

כותי' או נערי' ועוד יש לחוש כי קרוב הוא כי לפי הנדמה המעיין ההוא בא מן ההר או סלע גבוה באופן שמקלח מים לכלי שעומד על הארץ ורוב המעיינות ההם נוטפי' כאשר ראיתי אותן שנוטפים לתוך גומא א' ומשם זוחלין ואותן המעיינות אינן מטהרי' בזוחלין ע"כ מה שנראה בעיני על המקוה ששאל מכ"ת ואין הצטרכות לחשבון שיעור אדם אלא שלא יצאו מן המקוה חוצה ולא כלום למעלה בענין שיעשו זוחלין אבל נקבים יכולין לנקוב בתוכן לאחר חשבון מה שעולה שיעור אדם גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ואין חשבון מספיק לזה אלא לפי ראות עיני האדם ואפשר שנקב זה יועיל שלא יצאו מן המים עוד למעלה כ"כ שיזחילו חוצה ונקב זה בשבילו אינם נקראים זוחלין כל זה כתבתי על האי חששא שמצאתי אבל החששות שהמציא הרב הגדו' דק"ק פערשא לא יצאתי לעיין עליהם והנחתי עליו מאחר שהתחיל בהן ועוד. ראיתי בכתביו שכתב למ"ו נר"ו מה שהקשה הרב הנ"ל על הש"ס פסחים אמתא באמתא וכו' והקשה הוא דלמא באלכסונה הטבלוהו זאת הקושי' נכנסה ראשונה מלפני לעיין בה ויוצאת אחרון לכותבה: ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בטעות' וזו הי' דוודאי עובי השלחן היה טפח דכל מעשיו הי' כמעשה הארון (כן הובא בתו' סוף חגיג' ובמנחו' דף צ"ו) ועובי ארון העץ הי' טפח א' כדמשמע ביומא ממעשה הארונו' שעשה בצלאל ועוד יש ללמוד מפחו' של כלים עיין סוכה ה' ומסגרת טפח א' הי' בולט למעלה מעובי השלחן למ"ד מסגרתו למעלה היתה כדמשמע במנחות דף צ"ו דמקשה והא איכא מסגרתו ע"ש כו' ולפר"ת אף למ"ד מסגרתו למטה היתה הי' מחובר למטה לדף השלחן ע"ש בתו' מנחות וסוכה וב"ב בפר' המוכר את הבית) ואנן קיי"ל כמ"ד מסגרתו למעלה היתה כי אליבי' טבלא המתהפכת מבעיא דאיכא למימר שלחן פשוט טהור ואסמכת' הי' האי לימוד דת"כ כדמשמע בתו' לכך פסק הרמב"ם דשלחן הוא מדרבנן טמא כדהבי' בפ"א מה' כלים בספרו ועוד משמע כן בפ"ד דאל"כ ד' מידו' בכלי עץ אלא וודאי דהא טמא דקאמר שם הוא מדרבנן וכן מביא בפרק כ"ח דכלים על כלי שטף דשלחן אינו טמא כ"א מדרבנן ואיתא בהדי' כן בש"ת מהר"ם פאדווא סי' ל"א שהרמב"ם סובר כן שאינו טמא כ"א מדרבנן ואי ס"ל מסגרתו למטה היתה כדפרש"י למטה ברגליו א"כ היה מוכח ששלחן פשוט טמ' מן התורה משלחן של מקדש דקא' קרא השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ולפחות בשלחן פשיטא דטהור א"ו דקיי"ל כמ"ד מסגרתו למעלה הית' א"כ היה עובי השלחן והמסגרת ב' טפחים וציפויו וזר וחשבתי שיעלו לפחות עובי' שלא יכנס במצר הזויו' מזה ומזה שהרי מתמעט משני צדדיו כמו עובי השלחן ממ"ש כמ"ש בציו' $ציור בספר$ שקו א"ח הו' חצי גח"פ ובזויו' השני כמו כן הו' מתמע' ומתרחק מן הזויו' כשיעור הזה הרי הוא ביחד כמו עובי כל השלחן ואם הו' כעובי שכתבתי הרי הוא יותר ממה שאלכסונו מתגדל שהרי אין האלכסון מתרבה עליו אלא שני טפחים ושני חומשין ואחר לימודי ראיתי שהריב"ש בתשובתו סי' רצ"ב הקשה זאת הקושי' ותירץ בזה' ל ועדיין לא יספיק רוחב הזוויו' להכיל עובי השלחן מהמסגרת והזר ויצטרך להתרחק השלחן מן הזויו' יותר מן שיעור טפח וחצי וכן בזויו' השני עכ"ל ולחשבונו צריך להיות עובי השלחן ג' טפחים ולא ידעתי מאין לקח לו זה השיעור כי לא שמענו אלא זר משהו ואולי חשבו שלא יעלה לטפח שלם אבל יהי' בשיעורו סמוך לו ולא ידעתי מאין לקח לו זה השיעור ג' טפחין וגם עובי העץ מן השלחן לא שמענו עוביו יותר משיעור טפח אחד: ואכתוב קצת ראי' לזה שלא הי' עוביו יותר מזה שהרי למ"ד מסגרתו למעלה היה גובה השלחן עם מסגרתו יו"ד טפחי' בטונ' דמדלי במוטו' תלת' מלעיל ועל הקיימ' לן הזה הקשה בשבת בגמר' המוציא למעלה מיו"ד טפחי' ע"ש וא"כ גוב' השלחן חן שלמעלה מסגרת טפח אחד ועובי השלחן ומקום הבדים שאכלו ברגלים טפח אחד וציפוייהן וזר עלה לפחות לשליש טפח אחד הרי הו' שליש מן הגובה יו"ד טפחים אבל אם היה עובי הטבלה ג' טפחים וגם הבדים טפח אחד לפחות יהיה יותר מן שליש מלעיל ואפשר כאן לא היה אפשר בעניין אחר אפשר שהיה יותר מתלת' מלעיל: ול"נ דלמאן דאמר מסגרתו למעל' הית' כמו שאנו קיימא לן השת' כמו שכתוב היו הטבעות שבהן הבדים נכנסי' קבוע בטבלה השלחן עצמו לעומת המסגרת: