מעיל צדקה צו

גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו וא"כ חשבון שיעור אדם ל"ל בנדון זה כי זה יש לראות אם יצאו מן המים או לא וזהו מבואר בש"ע בהג"ה רמ"א שכ' שיש להחמיר לכתחילה ומלשון הב"ח משמע שיש להחמיר אף דיעבד וכן גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים ה"ה הר"ש והרשב"א והמרדכי ומה שהקשה הרא"ש על הרשב"א בהל' מקוואות בפי' להמתני' נוטפין שעשאן זוחלין כו' יע"ש נ"ל לאשר ולקיים דהא דמשמע לישנא דעשאן זוחלין היינו שע"י אדם נעשו זוחלין כמו שפירשנו לדעתינו שעשאן זוחלין בירידתו לתוכן עלו על שפתן ונזחלו והאי שכתב שפרץ על שפתה היינו לומר אפי' שנפרץ רק כותל א' במילואה או רובה ככולה (ובחילוק זה נ"ל לתרץ כל קושיא הרא"ש על הר"ש דוודאי יש לחלק בין אם המים זוחלין במילואה או ברובה של המקוה ובין מקום קטן או נקב קטן שזוחל וכ"כ הרשב"א בשער המים ובש"ע סעי' נ"א ואכתוב עוד לקמן) והמים נזחלין ויוצאי' ע"י ירידת האדם לתוכן אף מצד א' נקראים זוחלין והשתא לישנא עשאן עולה יפה: ומה שהקשה הרא"ש על הר"ש מטעמ' דר' יוסי אינני מבינו כלל דסבר כדמפורש בזבחי' הר"ש דבעינן הוויית' ע"י טהרה ומה לי להכשירה להשלים השיעור בעינן על ידי טהרה כמו כן להכשירה לעשותה אשבורן בעינן ע"י טהרה: ומ"ש הרא"ש על הר"ש מגודר בכלים שא"א להדק כ"כ בכלים עד שלא יצאו כו' חוזר לכלל שכתבתי דוודאי זחילה בנקב או סדק קטן אינו מקרי זחילה דהא ארע' חלחולי מחלחל ואינה נקראת זוחלין בשביל זה ועו' קסטלין בעינן ניק' בתחתיתה כשפופר' הנוד ולא מצינו שהסתימה מעכב ואינה נקראת זוחלין בשביל נקב כזה: ומ"ש הרא"ש על הר"ש עוד דהא דומיא דמעיין בעינן שכולה זוחל והולך נ"ל אדרבה זה הוא לי לישועה דהא משמע מת"כ דאפי' זחילה כל דהוא ממועט דאטו כל המעיינות חלקם במלהקט ורהיטני שזוחלין מעומקן עד ראשן אדרבה מעולם לא ראיתי אלא מלעיל זוחלין וכן כל הנהרות אין זוחלין כ"א מלעיל כעובי אצבע או יותר ובזה יש להוכיח בכמה מופתים וא"כ לפ"ז בא המיעוט אך מעיין ובור למעט מקוה אפי' מזחיל כזה ומה שהוסיף הרא"ש להפליא מהאי תוספת' דמקוואו' וכן ממתני' דפ"ב דמקוואו' בור שאובין ואמה נכנ' כו' נ"ל ג"כ לתר' במאי שכללתי באם אין הזחילה ע"פ כולו או רובו אינ' נקראת זחילה וה"נ מיירי כאן שנכנס דרך מיעוטה לבור כגון שהבור רחב הרבה ואפשר שנכנס דרך נקב קטן לבור דלזה כ"ע מודים דלאו זחילה וכן יוצא מדרך נקב קטן (ואל יבהלונך רעיונך דהא נקראת ע"ש אמה שהי' שיעור אמה וזה בהרבה מקומות וברש"בם ערבי פסחי' ק"ט ע"ב נ"ל דע"ש עומקא שהי' אמה נקראת כן ולא ע"ש רוחבה (עיין בש"ס בבבא בתרא דף צ"ט ע"ב לפי חד גירסא שם משמע דע"ש עומקא נקראת אמה וכן פי' התוס' שם בהדיא) דהא מצינו בפ"ב דפיאה אמת המים שאינה יכול לקצור כאחת וכו' משמע שרחבה יותר מאמה ונקראה אמת המים וכן משמע במ"ק דע"ש עומקא נקראת כן דקאמר הי' עומקא טפח ורוצה להעמידה על ששה כו' ב' על ז' מבעי משמע היינו משום דו' דרכה להיות ול' הרש"בם בפסחי' (וגם מלשון רש"י בב"ק גבי האי ארית' דדלאי ומיהו אינו מוכרח שם) לא משמע כן אבל רש"י מפרש דאמה לשון סילון הוא ביומא במתני ויצא לפני מזבח ה' כו' ובפסחים על האי מתניתא והרב ר"ע מברטנורה וכן נ"ל דלא הי' רחבה אמה דהא אמרינן ביומא מעיין היוצא מבית ק"ק כו' וכשהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן ובוודאי הוא פחות מכשיעור אמה ואפשר דאותו מעיין לא יצא לנחל קדרון: וכשירחיב לי השם אעיין בזה ומעתה תי' כל הקושיא שהקשה הרא"ש על הר"ש והבאתי הפוסקים שפסקו כר"ש ה"ה הרש"בא והב"ח ורמ"א מחמיר לפחות לכתחילה וכן פסק הרי"בש בסי' רצ"ב והביאו א' מן המחברים. לפ"ז יש להחמיר במקוה הזאת אשר שם באיספרו"ק עד שתהי' באופן שלאחר שיהי' בתוכה שיעור מ' סאה או יותר הן רב או מעט אם יטבול אדם בתוכה לא יצאו המים חוצה ולא כלום שלא יהיו זוחלין ומאי שבאים ממעיין לא מהני לה כלום דהא מפרש הרב ש"ך דאם נפסק המעיין חוזר דינה כמקוה וכן הוכחתי לעיל בתו' וא"כ כאן שסותמין הנקב ע"י ברזא מיד דין מקוה יש להן שאין מטהר בזוחלין ואפי' אם ישאירו הנקב מהמעיין פתוח הא כתבתי והוכחתי בת"כ דמיד שהמים עולים דחוזר הקילוח הצינור מן המעיין והמעיין עומד שאין המקוה מטהר אז בזוחלין אם לא שהמעיין גבוה הרבה שהקילוח יורד לתוכה בשטף כ"כ אף שעולה קצת (ובאמת מעיין עצמו אף שהוא עומד אם נעשה זוחל ע"י טבילת אדם יש הרבה דיעות דאינו פסול אבל בריכה שנתמלאת מהמעיין יש ליפסל כשנפסק הקילוח) וזולת זה הא כתב מכ"ת שבימי הקור המים נגלדים ואז מקרי וודאי מופסק מן המעיין ואפי' בימות החמה יש לגזור אטו ימי הקור: גם הבנתי מתוך כתבו שהמעיין רחוק מן המקוה הרבה א"כ יש לחוש בדרך רחוק כזה שלא יופסק בעודה טובלת ע"י