מעיל צדקה צד

לנדון שלנו והוא בש"ס יומא דף ל"א ע"ב וא"ת א"כ. הי' עין עיטם גבוה הרבה יותר מכ"ג אמות קשה לי טובא על דברי התוס' א' היאך עולה על דעת האדם לאמר כי היכא שלא יצא מן המים חוצה יהי' סיבה להכרח שעין עיטם יהי' גבוה דלמא מתיצות המקוה היו גבוהים ולא המעיין ע"ע (כאשר תוס' באמת מתרצי' ) דהא אף אם עין עיטם הי' גבוה מך"ג אמות מ"מ אם אין מחיצו' המקוה עודפות ג"כ מך"ג אמות יצאו מן המים לחוץ ומאי נ"מ אם ע"ע הי' גבוה ואיך ס"ד תוספות להכריח כן וכי שדי' תוס' דבריהם בכדי דבר שאפי' נער קטן לא יעלה על דעתו לאמר כן ואין זה דרכם: ב' קשה בתו' אלו על קושייתם האיך רוצים להכריח שע"ע הי' גבוה מכ"ג אמות דאל"כ יצאו מן המים לחוץ והיינו שלא ישאירו כשיעור הא תוספת הקשו לעיל ע"א בד"ה ע"ע תימא כו' דלמא הי' נמוך רק אמה וארכה ג' אמות והכהן הי' משכיב עצמו כו' וי"ל כו' וא"כ אף דזה מוכרח דוודאי לא היתה המקוה נמוכ' מג' אמות משום חולשא דכ"ג מ"מ יכול להיות שהיתה גדולה מאע"א כדי שכל מה שיצאו מן המים חוצה ע"י האדם כשיכניס בתוכה יתרבה בגידולה מא" ע"א ועוד גדלה התמי' בתירוץ התוס' א"נ שכ' התוס' וז"ל אפילו אם יצאו לחוץ מ"מ היו מיד באים אחרים תחתיהם מע"ע דברים אלו אין להם העמדה כפי פשוטם בלימוד ההמון דהא הקושי' תוס' הן דאם הם מצומצמים ג"א גבוה באע"א א"כ יצאו מן המים ע"ו טביל' האדם ולא ישאר בתוכן כשיעור א"כ איננו מבין תי' א"נ על זה כי לא מצאתי מקום להחזקת המים מע"ע למלאו' חסרון המקוה שנתחסרה מ' ירידת האדם לתוכה כל זמן היותו במקוה עד אחר יציאתו והאיך יטהר האדם זה במקוה הזאת לבד ראה זה מצאתי לאמר כי אפשר שהצינור או החריץ מקום ביאת המים מע"ע יכול להצטר' עם המקוה למלאות חסרונה ואין דבר זה משמעות לשון התוספ' ואדרבא זהו קצת כמו שהקשיתי בקושי' ב' שלי: ועוד ק"ל דיוקת לשון התוס' מיד באים אחרים תחתיהן מאי מיד דק"ל מאי מקשי' תו' על אביי וא"ת הא מוכח כו' דלמא אביי ס"ל דמעיין מטהר בכל שהוא אפי' בשכל גופו עולה במים ההמה כדעת הרמב"ם והראב"ד והרבה מן המפרשים והרב ב"י הביאם בתחלת ר"א א"כ אף אם יצאו מן המים לחוץ מטהר בשכל גופו עולה בהן ומאי מקשי' התו' להכריח דע"ע הי' גבוה (וא"ל דקוש' תו' עולה כהוגן דא"כ דס"ל לאביי דמעיין מטהר בכל שהוא א"כ מנ"ל דהיתה גבוה ג' אמות המקוה של שער המים י"ל דוודאי אביי מוכיח שפיר כמו שמתרצי' תו' קושיית' בד"ה ע"ע ע"ש דבכלל תירוצ'. מתורץ ג"כ קושיא זאת (ובתשוב' ריב"ש סי' רצ"ב תי' תירוצי' אחרי' על קושי' זאת ולא ראה תו' אלו) מיהו מאי שהקשתי על תו' חזק כראי מוצק: ועתה אתחיל לתרץ דברי התו' מכל מה שהקשתי עליהם ובתחילה אציע לפניך הצעה אחת דאיתא בטור סי' ר"א מקוה שנסדק א' מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק ההוא יש פוסלים המקוה אף דיש בו הרבה סאין בעניין שישאירו לאחר יציאתן מ' סאה לפי שחשובי' כזוחלין אף דרק העליונים ננערו לצאת חשיבו כולם כזוחלין כו' והובא בש"ע בסעי' נ' ופסק רמ"א כיש פוסלין שבטור ופסק הש"ך שם אפי' אם המים באי' ממעין אם הופסק הקילוח מן המעיין לתוכן דין מקוה יש להן שאינם מטהרי' בזוחלין אפי' אם זוחל רק מעט למעלה כמ"ש ועיין גם כן בסק"ל בש"ך כי דבריו ניכוחי' למבין וכן משמע בפרישה ודרישה וכן דעת הראב"ד והרשב"א בשער המים הביא' הב"י וכן דעת הרבה פוסקים והא דמהני החיבור להמעיין לטהר המקוה בזוחלין היינו כשיורד קילות המעיין לתוך המקוה והמעיין זוחל אבל אם המעיין עומד ואינו זוחל או שזוחל למקו' אחר ומי המקוה נוגעים רק להמעיין אינו חיבור לטהר המקוה לטהר בזוחלין כ"א לזה מועיל לעניין פסול שאיבה ולטהר בכל שהוא וכל זה מוכח בגמרא שבת מבנתי' כו' דעביד להו מקוואו' כו' אף דהנוטפים מרובין מיהו מ"מ היו נוגעים שם אלא וודאי דהנגיע' אינו מועיל לעניין לטהר בזחיל' כ"א שהמעיין מקלח וזוחל לתוך המקוה וכל זה מפורש בהרב' מקומות במס' מקוואות פרק ה' מעיין שהיה מושך כנדל ריבה עליו ה"ה כמו שהי' היה עומד וריבה עליו והמשיכוהו שוה למקוה לטהר באשבורן דווקא ולמעיין לטהר בכל שהוא ומי שרוצה לעמוד על דברי יעיין היטב בדברי הרב ב"י מ"ש על מקוה שיש בה מ' סאה ומעיין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה כו' עד פיסקא שמתחיל וכתב הרא"ש פ' התינוקו' על מתני' דפ"ק דמקוואו' דקתני למעלה מהן מעיין כו' ועוד בדברי הרב ב"י מקודם לדין זה בדין מעיין שהמשיכוהו לבריכת מים שהם נקוים ועומדים יש לה כל דין מעיין עד סופו לדין מעי שיורד מן ההר טיפין טיפין ובדרישה ופרישה שם ובדברי הרב ש"ך וט"ז על דברי' הנ"ל ובט"ז סק"ג ובדברי הר"ש ור"מ על פ' ה' דמקוואות ופ"ט דס' הי"ד להר"מ] בהל' מקוואות ואני נלאיתי נשוא להביא דבריהם ולפשוט