מעיל צדקה צב

מיכולתו לבזבז ע"ז נשבע על הכל וכן בנדון זה יש נ"מ בזה ובלא"ה נמי אינו רוצה להתזלזל שני פעמי' ודי לו להיות רשע שעה א' בעיני ההמון ואפי' בבא התובע מ' טענה טוב' שרוצה ליתן לו זמן כדי שבתוך הזמן נראה אנפשיה ויזכור הדבר אין שומעי' כ"ז שיש טענה לתבע כנ"ל ואם יזכור אח"כ יתן לו ממילא ולא בשביל שנשבע לו פטו' מממונו ואם חשוד אממונא חשוד נמי אשבועת' ודו"ק: לז ואשר נשאלתי על מה שכתב בס' בית הלל דכולא עלמא סבירי ליה בעוף שצ"ה הם בפנים לצד חלל העוף ולא לצד חוץ וכן נוהגים עכ"ל הנה לא לבד שלא ראיתי מימי נוהגים כן כ"א בהיות שם ריקבון אין בודקין אם הו' מצד חלל העוף או חוץ או מן מצד הצדדים ומטריפין אותה: אלא גם בשום ספר לא ראיתי כתוב כן וכמדומה שאיזה תלמיד טועה כתבו בשמו שלא ימלט מלהזכירו א' מהן דבר מזה ולא לבד שלא הזכיר אלא שכתב הרא"ש ע"ש רש"י שקבלתו שהם מצד חוץ מקום שהזנב נופל עליהם וכן בעוף וכיון שכן הוא א"כ מאן כ"ע דמודו שכתב בס' בית הילל כיון שמקור המחולקי' בדבר זה הוא רש"י ורבותיו עם הראב"ד והבאים אחריה' הרש"בא והר"ן והר"אש ומהר"ין חביב הם שחשו לדברי שניהם וכיון שמצינו בהדיא בדברי רבותיו של רש"י שכתבו על דבר זה שגם בעוף הם במקום שהזנב מכה עליהם א"כ מן הראוי לחוש לדבריו כמו שחשו בבהמה לדבריו ואיהו דפליג התם בבהמה ופליג בעוף ומכ"ש שבש"ע עשה עיקר מדברי רש"י כמ"ש הרא"ש ג"כ והוכיח מדברי הרי"ף וע"ז סמך רמ"א שדיעה הראשונה עיקר: ואפשר במקום הפסד מרובה או לכבוד שבת דיש להקל כמ"ש בס' לחם חמודות ומכ"ש דניחש להחמיר לדעתם. אמנם נ"ל דבעוף לא פליגי וכ"ע ס"ל דצ"ה בעוף הם מכל צדדי הרגל ורוב מה"טז הם מלפנים ומלאחור ואין שם גידין זולתן הט"ז וזהו שכתבו רבותיו דרש"י וגם בעוף הוא כמו ראי' לדבריהם שהם מאחורי הרגל כיון שגם בעוף מהם שם אף שיש ג"כ מהפנים מהם יוכלו לומר שהם ג"כ מצד חוצה כמו בעוף וכן כתב הרא"ה בהדיא בבדק הבית שלו וז"ל על מ"ש הרשב"א בתה"א בעופא שיתסיר הוויין אי אפסיק חד מנייהו טריפה כו' ושיעור צ"ה בעוף עד היכן למעלה לא נתפרש וי"ל שאף הן דינן כצ"ה של בהמה דקה. דכיון שלא נתנו שיעור אלא לבהמה גסה ד' בטדי ובדקה נתנו סי' במראיתן עוף נמי כבהמה דקה דמי שאל"כ הי' להם לפרש עכ"ל הרש"בא וכתב הו' בבדק הבית וז"ל ולית' דסימני בהמה דצ"ה לא שייכי בעופ' כלל דבבהמה דאיכא תלתא דחשיב' צ"ה ואיכא אחריני שייכי הני סי' אבל בעופא דכולהו צ"ה לא שייכי הנהו סימני' אלא עיקרא דמלתא בעופא משנבלעי' בבשר אין דין צ"ה עליהם: והקשה על הרא"ה במשמרת הבית שלא הבין דברי המחבר שהוא חשב שהמחבר כתב על גופן של גידין איזה ימנה בעוף בצ"ה ושימנה שיהי' אלימי ולא קטיני וזהו שיבוש ההבנה ממנו ואין הכוונה אלא עד היכן הם מתפשטי' ודברי אביי בבהמה דקה כוללים ב' ענייני' הא' איזה שנמנה מכלל צ"ה ואיזה שלא נמנה מכללן ועוד במה שנמנה מכללן עד היכן הם מתפשטים וחוורי וזוגי היינו לדעת עד היכן מתפשטי' וע"כ כתב המחבר שבעוף כן הוא דכל שעולים למעלה הם מתרככים כעין בשר ומתאדמי' ומשם ואילך לא יקראו גידין אלא בשר כו' ולי נראה דהרא"ה ראה בדברי הרש"בא גירס' אחרית' כמו שהביאה בכ"מ בשמו בפ' ח' מה' וז"ל וכתב עוד הרש"בא שיעור צ"ה בעוף מסתברא שהסי' בהם כאותן סימנים האמורים בדקה לפי שבדקה לא נתן קצבה לשיעורן אלא נתן סימן בגופן בעוביין ובמראיתן והן הן הסימני' בשל עוף ג"כ וע"ז ודאי קשיא והנה יראה אחרי שכתבו שבעל המשמרת הבי' הו' הרשב"א בעצמו כתב הנה משמע שהוד' הרא"ה בזה שאין סי' להכיר איזה הן צ"ה בעוף אלא כולהו צ"ה הן וגי' הספר כמ"ש לעיל הוא גי' נכונה או שיש לתרץ ג"כ שהגי' ההי' ג"כ נאמרת על השיעור ופירוש' הכי דקאמר כמו דבגסה נתן סי' לאורכן ארבע בטדי ובדקה לא נתן ארכן אלא נתן סי' במראיתן או בעוביין ואפשר דס"ל דכל הני סימני' דדקה הן לסימן אורכן גם סי' אילימי דכל שמתארכין הם מקטיני' וה"נ דכוותי' נדע בעוף מאי דשייכי מסימני' דקה לעוף כלומר כל היכי דזיגי ואף שאין כל הסימני' שייכי לכאן מנ"מ כיון דשייכי מה דשייכי ובדקה יש הרבה סימני' ובעוף יש מהן דשייכי לאורכן א"נ כולהו איתנהי בעוף ג"כ לסימן אורכן ואולי נוכל לפרשן ג"כ בעוף ומיהו לא פליגי בזה דכולה הני צ"ה הן וכן בדקתי אני ומצאתי שאין שם יותר מט"ז חוטין ואם באולי ימצאו יותר לא ימלט אחרי שאינן