מעיל צדקה צא

פליטה אעפ"י שנבלע אח"כ בבשר יוצא ממנו בצלי ואעפ"י שכבוש כמבושל מ"מ במבושל טבע הבישול להקשו' הדם בתוך הבשר נמצא יש לחוש לדם שפירש ממקום למקום ואח"כ שהקשה בבישל ע"י רותחין נמצא לא יצא עוד אבל טבע הכיבוש בצונן אע"פ שפועל כמו בישל לעניין שמבליע ומפליט כמו הבישול מ"מ החוש מעיד שאין מקשה הדם ואדרבא מרככו נמצא שיש תקנה שיצא עוד כמה דאמרינן בבשר טפל שנפל לציר שע"י צלי יצא כל מה שבלע ממקומו וזהו ג"כ כוונת המ"כ שכתב הרב ב"י שסיים וכתב לא עדיף מהכלי שני לכאורה קשיא דהרי מליח דרותח לצלי עדיף מכלי שני מכ"ש כבוש דהו' כמבושל גמור אלא ודאי על זה כיון כי טבע כיבוש אינו מקשה הדם שלא יצא כמו בישול שחולט הדם בתוכו אחר שפירש ממנו ואפי' בדאיכא ס' יש לחוש שפירש ממקומ' בתוכו ונתקשה ולא יצא לאפוקי בכבוש מה שנתעורר לצאת בודאי יצא ומה שיצא וחזר ונבלע בו תצא על ידי שיפלוט דם דידי' בצלי. ואם מה שפסק רמ"א בבשר שאסור אפילו לצלי היינו משום דחש לי' לדברי האיסור והיתר הארוך שאוסר אפי' לצלי משום דס"ל דדם בעין שע"ג אף שנמס בתוך המים כל כמה דלית בה ס' נגד הדם מקרי דם בעין אבל וודאי מה שבתוך הבשר שיצא ע"י כבוש מקרי פליטה: ובזה מתורץ מה שכתב בת"ח כלל ג' סי' א' על האיסור והיתר הארוך שפסק דלא בעינן ס' כ"א נגד הדם שעל החתיכה וכתב בת"ח ואין דבריו נראי' דמאחר דשהה מע"ל ואנן אסרינן מטעם כבוש כמבושל ממש ומוציא דם שמובלע בו לכן בעינן ס' נגד כל הבשר וכו' ולפי מ"ש ניחא דשאני דם פליטה דידיה דלזה ודאי מהני צלי ואפי' מליחה מהני והקשה כן בהדיא באו"ה למה לא מהני הדחה ומליחה ומשני בחד שינויי שם משום זה הטעם עצמו דה"ל דם בעין לאפוקי בחתיכה שנפל לציר דמקרי דם פליטה וע"ש: אמנם לישנא דמהר"ם בהגהו' ש"ד משמע דבעינן ס' נגד כל החתיכות אכן כבר פירשו הרט"ש בס' מבוא השערי' והקשה מני' ובי' ופי' דהכא גזרינן דלמא כל דמו ע"י כיבוש וא"כ תו לא שייך לומר איידי דיפלוט דם דידי' יפלוט גם דם דאחרינא ודמי' לחתיכה שפלטה כל דמה וציר' ונפל לציר שאסורה: והנה כל זה בבשר אבל בכבד לית דין ולית דיין שתאסרנה ע"י כיבוש אם משום דם שבה שפי' ממקום למקום נ"ל דזה לא שייך בכבד שכולו דם וא"כ לא איבעי' בש"ס בכבד' כ"א אחר שפירש דמה אבל כ"ז שהדם בתוכו אף שפי' ממקום למקום לא נאסר שהתורה התירה אחרי שכולה דם: ועוד גם מה שנתעורר לצאת יצא ע"י צליי' כמ"ש וע"כ לא אסרו בבשר שיש לחוש שיצא ע"י כיבוש כל דמו ותו לא אמרינן איידי דיפלוט דם דידי' אבל בכבד שכול' דם לא שייך זה וגם לפי תירץ התוס' לחד תירוצא בדף ק"י שאינה כולה דם כ"א בשפע כו' לפי' שפולט' בשפע רב מאן לימא לן שפולטת בכיבוש כל דמה עד דלא יפלוט עוד דם דידי': הנה מכל הלן נרא' פשוט שכבד שנכבשה יום שלם מותרת בצלי אח"כ בלי ספק' וכן פסק בס' פרי חדש בלי ספק: אמנם האוסר יש לו לחלק באשלי רברבי כמ"ש וחזקי לב בהוראו' המתירי' כזה יש להם סמך גדול: אמנם אם לא הדיחו הכבד מתחלה ואין במי' ס' נגד הדם בעין שעלי' יש לאוסרה אבל אם הודחה מתחלה או שיש ס' נגד אותו הדם לבד יש לסמוך להקל כן נראה לי: (והכלי שבו נכבשה יש לאסור בלי ספק אם אין ס' במים נגד הכבד. ויע"ש במקומו: לו ואשר נשאלתי עוד בא' שנתחייב לישבע לב' בני אדם בשני עסקי' אי יכול לישבע לשניהם בפעם אחת אני אומר דוודאי אם שניהם רוצים ממנו שישבע מיד אזי ישבע לשניהם כא' בין שאומר שבוע לא לך ולא לך ובין שאומר שבוע לא לכם בידי יוצא ידי שניהם דשבוע הוי אלא שיש חילוק בינייהו לענין קרבן שבועה וכיון שכן ראוי לכל ב"ד ישראל למעט בשבועה ומאי נ"מ לדידהו: אלא דלכאורה יש לא' לטעון אין אני חפץ עדיין בשבועה ולכאורה נראה בסי' ט"ז וכ"ד ופ"ז דטענתו בזה טענה אבל כנראה משם בסמ"ע כל שיש נ"מ לנתבע דזילי נכסי וכיוצא בזה אין שומעין להתובע אא"כ יאמר שיש לו להביא ראי' ואז נותנין לו זמן כפי ראיי' עיני הדייני' כמבואר בסי' הנ"ל באורך וא"כ כאן שיש נ"מ גדול גם כן להנתבע שהוא רוצה ליפטר נפשי' בשבוע א' ויש בזה נ"מ טובא הא' אחרי אשר נהגו ישראל קדושי' להתפשר בעד שבועתיה' כפי הברכה אשר ברכם השם ואם אי אפשר לו להתפשר שרוצה התובע ממנו יותר