מעיל צדקה צ

שאין דרך אשה להיות רואה כך ואולי נטיית' ל מטה מרבית' דאם הוא כדרכה לנטו': ובתשובה צ"צ סי' פ"ו רוצה להקל באם שנתק' והנ"ל כתבב ח מדברי הר"ש אבוהב נראה כן כי הוא דם המקור אתו התור' ומעיין אחד הוא ומה לי הכא ומה לי התם ודי בזה להבין. אן נוטה לבי בנדון זה בעסק השברי' שצריכין בדיקה. ע"י נשים בקיאי' לידע עניינם לטהר אשה ע"י ומתוך דברינו ילמדו היטיב: לה אשר נשאלתי על כבד שרוי' במים מע"ל האמת אגיד כי בא לידי מעשה כזה באלו הימים והתרתיה מבלי משים בו עיוני כ"א למראה עיני דהא דאמרינן כבד מבושלת לבדה מטעם דאין אנו בקיאין מאי נקרא שלוק וכמ"ד שלוקה אסורה ובכבוש הרי אמרו כמבושל ולא נכנס בגדר שלוקה כלל כן חשבתי באותו פעם ות"ל שלא יצא מכשול מתחת ידי באותה הוראה כי שם הי' ג"כ ספק אם הי' מע"ל במים שמשרתת הבית אמרה שהחליפה המים ובאמת הי' משקרת בעיני הב"ב ועכ"פ מידי ספק לא נפקא. ומעתה שמתי קצת עיוני בפסק הזה ואמרתי לענ"ד להקל אחר שיסכימו עמי רבותי ובעלי הוראה והנה האוסרים המה האחרונים בתשובה באר עשק ובתשובת צ"צ סי' קכ"א ובתשובת ח"י כ"ז והנה כולם בחדא מחתא דיש לחוש אחרי שק"ל כבוש כמבושל אולי דווקא בכבוש מע"ל בצמצום אבל אחר שנכבשה ביותר מזה נכנס בגדר שלוק שבולעת ג"כ: ואני אומר במחילה מכבודם לומר כן וכל מדת חכמי' כן הוא אחרי שאמרו כבוש כמבושל הו' כן לעולם ואעפ"י שלא חשו לומר כבוש כשלוק כיון דאין בו נ"מ כמ"ש בתשובה ח"י אני אומר מ"מ ה"ל לחוש לבאר דבריהם וראי' לזה כמו שאנן פסקינן מליח כרותח דצלי שאוסר כ"ק או נטילה ולא אמרינן כמה דנמלח יותר משיעורו שיאסר יותר כ"א בזה אמרינן אם נמלח כמו שמולחי' לדרך דבעי שרי' אבל לא אמרינן דיאסר יותר מכדי קליפה (אלא דאין מחמירי') ואע"ג דהחוש רואה שמליח המרוב' נכנס לעומק הדבר ומרתיחו ועכ"ז אמרינן דלא נאסר יותר מרתיח דצלי וה"ה גם נשתהה זמן מרובה במולחו אשר נראה לעין שהמלח נבלע בעומק לית דחש לאוסרו יותר מרתיח דצלי אחרי שגזרו דמליח הרי הוא כרותח ולא נחית לחלק בכל אלה מכ"ש בזה שיש פוסקי' בלא"ה דס"ל דכבוש צונן לאו כלום הוא ודווקא כבוש דחומץ וציר הו' כבוש ויש דבעי כבוש ג' ימים דווקא ובלא"ה הדבר חידוש הוא דהרי אנן רואים אם בתוך זמן מע"ל. נחלפו המים ולא אמרינן דמ"מ כיון דהכבד היתה שרוי' מע"ל ומאי מהני לן האי זמן מועט שנלקח מן המים וכמדומה שנוהגים להתיר אם נלקחת תוך מע"ל זמן מועט אפי' נחזרו לאותן המים עצמן כל שלא נשרו מע"ל בפ"א ולא אמרינן בו דבר ע"פ החוש אלא אמרינן כל דבריהם כן הוא דווקא בפ"א הוא כ"ד שעות עושי' כיבוש ה"נ לא נ"מ במאי דנכבשי' יותר לומר דה"ל כמו שלוקה ובר מן דין גם בהאי דינא דשלוקה רבו המתיר' דהרי כן פסק הרשב"א בתה"א והרא"ש וכן משמעות הש"ס בהדי' וא"כ מכ"ש דלא נאסור בישול אטו שליקה לומר דאין אנו בקיאין בשלוקה וכן פסק מהר"ל להתיר הכבד שנתבשלה לבד' ולא גזרינן אטו שלוקה ומכ"ש לאסור כבוש שהו' שלוקה זה לא שמענו מעולם וכן פסק בס' פרי חדש להתיר כבד שנכבש' מע"ל: ובר מן דין נ"ל בדין בשר שנכבש יום שלם ג"כ מה שנוהגים לאסור בצלי הי' מצד החומרא בעלמא ולא מן הדין אשר מזה יראה שיש להקל עכ"פ בכבד שנכבש' וז"ל הב"י בסי' ס"ט כתב האגור בשר ששהה מע"ל ראיתי אוסרים אותו כו' ויש מתירין לצלי והתוס' התירו בצונן אפי' מע"ל: ומביא עוד ג"כ בשם הש"ד שיש מתירין בשר ששהה במים מע"ל בצלי ובאו"ה כלל ב' אוסר אפי' בצלי ובהגהות ש"ד כת' ע"ש מהר"ם דהא דאמרינן לאסור בשר שנשרה במים מע"ל היינו אם אין במים ס' נגד כל החתיכ' אבל אם יש במים ס' נגד החתיכ' אז הדם שיצא בטל ואפי' חזר ונבלע בבשר אינו מזיקו ומה שנשאר בחתיכו' יצא ע"י מלח עכ"ל וע"ש:. ופסק בש"ע בבשר מלוכלך בדם שמותר לצלי והקשה הש"ך בבשר המלוכלך מהי תיתי להתירו בצלי דהרי קיי"ל דם בעין אינו יוצא לא ע"י מליחה וצלי ובתשוב' באר עשק הקשה למה התיר הרב ב"י בצלי אחרי שפסק כבוש כמבושל גמור ובמבושל לא מהני בצלי וכן פסק מהרש"ל משוה דין כבוש למבושל גמור לאסור אותו חתיכה אפי' בדאיכא ס' ונ"ל דעת הרב ב"י דס"ל דדם בעין שעל החתיכה ג"כ אעפ"י דהו' דם בעין ובענין דליכא ס' גם נגד הדם בעין מ"מ כיון דלא נכבש מיד כי אם לאחר ך"ד שעות הרי בנתיים נתבטל הדם במים וה"ל כמו דם