מעיל צדקה פט

דמי הווסתות הטבעיי' עכ"ל וכן נמצא מזה בסי' פ"ז מתשובותיו: ואחרי הדברים נ"ל כי גם מעשה הזאת בכל תנועותיו נראה שכן הוא והיתה השבירה בעניין זה מן המקור ולא מהפלת הדקין אל תחת הפריס' וא"כ צ"ע אם נדמה אותו למ"ש בש"ס אין דרך אשה להיות רואה כך להיות המקור חוץ ממקומו הטבעיי' ומקומו המוטבע לו ואין לומר שאין לנו אלא מה שמנו חז"ל שאין דרך אשה להיות רואה דם בחתיכה אבל בעקיר' המקור בזה האופן על ידי העתקת קשריו וריכוך לבד י"ל מה לי הכא ומה לי התם וכמ"ש הר"ש הנ"ל בתשובתו וגם מקרא אתי' לן יען השפך נחושתך ותגל ערוותך והגרת הדם אינה כ"א ממקור דמי' ולא מן המכה שאין בגוף ההכאה הוצאת דם י"ל דגם הר"ש מקיל אפי' בדם נידו' עצמן שהביאן החתיכות לחוץ שהי' טהורה כמ"ש הט"ז ע"ש בהר"ש שלא אסרה התורה אלא אם המקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו מה שא"כ כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראיי' שאסרה התורה והוא לשון הרא"ש שהביא הב"י הרי ג"כ שדימה מילתא למילתא ואינו ממש מ"ש חז"ל ואף אנו נאמר כן שאין דרך הדם לבוא כזה שיוצאת הרחם לחוץ ושלא במקומו המוטבע לה: והנה לולא דמסתפינא ה"א לפרש עובדא דר"ש וגם האי דאמר ר"ל בנידה דף מ"א מקור שנעקר כ' אשר לכאורה כמה קושי' מצינו בכל הפירושים ובתחילה בדברי הר"ש על האי עובדא הקשה למה לי לפירושו דהר"ש דהרי גם לדעת רש"י מצינן לטהורי ועוד לא פירש אם הי' דם עם החתיכה כמו שהוסיפו הטור ורי"ו ולא היתה פוסקת מלראות כ"ז שהי' החתיכה בבית החיצון והדבר פלא שלא מצינו שכתבו הר"ש בהדיא בהמעשה שבא לפניו וגם ה"ל לפרש מה שהוכיח הב"י שע"כ היו החתיכ' קטנות דלא יהי' פתיחת הקבר ע"י לטמא אותה משום לידה וגם שלא נימוחו הם עצמן ומאי שכתב וכמין חתיכה בשר נופלת לה בבית החיצון אינו מובן דזה עצמו תחילת המעשה שנעקר מקור שלה לפי המובן ועוד יש לבדוק לפחות שלא יהי' דם ע"ג החתיכה וגם חתיכות המקור אינם פלויי ועוד למה לא נתלה במכה רבה כזאת שיצא דם הרבה מקרעיו וגם בעובדא דמימרא דר"ל הרי אין לך מכה רבה מזו וה"ל לטהרה אם יצא ממנה דם ועוד מאי מקשה דלמא באמת הי' דם עמהן: ואני אומר במחילה מעצמותיהן הקדושים ,כי נ"ל דהכי הוה מעשה כמ"ש שלא נפל המקור כולו לחוץ שהוא דבר שאינו וגם חתיכה ממנה הוא פלאי להיות כן ומאי חידש בו הש"ס דמהי תיתי לא נשאר שמו' עליו ברוב שנשאר בו א"ו שכולו תולה לחוץ כדרך שכתבנו וקמ"ל ר"ל דטמאה בכל דם שיצא למטה ממנה דרך ערוות' אף כי תלוי הו' למטה שמו עליו ומה לי הכא, ומה לי התם ועל זה מבי' מקרא דגם הקרא בהכי פירשו ר"ל והמקשה ס"ד אף שאינו יוצא ממנו דם קמ"ל דטמא משום אותו החתיכה שבתוכו אגור דמו ויוצא דרך בשרו של חוץ שהוא בית החיצון טמאתה ר"ל למקשה דם אמר רחמנא ולא חתיכה ואפי' לר"א ס"ד לטהר דהרי זה: כאלו לא ראתה כלל והרי הוא לפחו' כרואה בתוך שפופר' ומעתה אין להקשות דה"ל דם מכה שהרי אין זה מכה שמוציא שום דם ע"י המכה כ"א מתוך בשר המקור עצמה ואולי גם רש"י כיון לזה הפירש ולא מיירי בעוקר חתיכה מן המקור מעולם ומה שפירש מקור' שנעקר חתיכת בשר בא לפרש דמילת מקור הוא על נביעת מקור דמי' ובא לפרש דמיירי על חתיכת הבשר שנקרא מקור. והכי נ"ל לפרש עובדא דהר"ש והי' שנפל וניתק מקורה לחוץ ומ"ש וכמין חתיכת בשר נ"ל לגרוס ולא חתיכו' בוי"ו שהוא מורה חתיכו' רבו' וכן הגי' נופל לה בבי' החיצון לשון יחיד ולא נופלת לה וכן הוא בהדיא בהרא"ש אלא בא להורות על האי עובד" ממש ואתי לאשמועינן דכה"ג יש לטהר אפילו אם תראה דרך מקורה למטה כיון שהוא בבית החיצון ואין דרך אשה להיות רואה כן וצריך לאשמועינן מאי דלא אשמועינן מהאי עובדא דר"ל בנידה דאי משם ה"א דווקא שאין שם דם עם נפילת המקור ולדידיה קמ"ל אפילו דם שיוצא דרך המקור טהור שאין דרך נשים לראות כך ואי מהמקשה דר"ל יש לומר דמיירי בלי דם וטמאה טומאת ערב מפני נוגעה במקור שיצא לחוץ: והנה לפי דברינו אלו יהי' הדין במכה כזו של יציאות המקור כל דם שיצא ממנה טהור ואיהו גופא עובדא דהר"ש אכן מי יקל ראשו לכוון הלכה ע"פ פירושו מה שלא פירשו הראשונים והנ"ל כיון דבעובדא כזה אין דרך שיצא ג"כ דם מן המכה אלא דרך הרחם הנדחק והוא למטה ויוצא דמו מפיו והרי שמו עליו מה לי הכא מה לי הת' ומקר' מל' הוא יען השפך וגו' ומי יאמר