מעיל צדקה פז

הדבר וכן הקשה בתשובת עבודת הגרשוני סי' ך"ב ומביא ראיי' מב"י שהביא ראיי' ממעשים אלו להא דתשובת הר"ן בסי' קצ"א אף על גב שלא הי' שם הבחנת ובדיקה זאת כמו כאן א"ו שיש לחלק דבכאן יכול לברורי אבל מ"מ קשה מנ"ל לסמוך במקום שאין שם הבחנה וצ"ל דקשה להו גם כן למה שאלו להרופאים אם לא יסמוך עליהם אלא על הבדיקה ומיד ה"ל לבדו' אם נמוחו אם לא א"ו אלו אמרו דבר שאין בו לבדוק הוי סמכי עלייהו דו"ק: ועוד אולי חשו חז"ל שמא יש עליהם דם לכך הטילו במים שמא ימס הדם מעליהם וא"ת הלשון נמוחו כל גופן משמע דהרי האמ' אף אם ימס דבר מה מעליהם תטמא וכ"כ הרש"בא בהדי' על הא דאמר רבא כי לא נמוחו בריא הו' ע"ש והביאו ה"ה בשמו בפ"ה ומחל' המ"מ בין האי דפליי פלויי שמטהרין מפני שהדם תוך החתיכה שאין זה דם נידה שאין דרכו לבוא כן: וגם ממה דכת' הר"ש במקור אף שהי' דם מלוכלך ע"ג כבר תירצו הט"ז דש"ה שכל עיקרו אין דרכו לעקור המקור עצמו וכ"ת הרא"ש ג"כ בזה ה"ל לאפוקי כאן שדרכו לבוא דרך המקור מלוכלך מדם נדה שכתוב ואפשר לומר דמיירי שם שלא הי' ע"ג: וכן מצינו ביה"כ סומכי' ארופאים באיסור כרת דאכיל' יה"כ ואפילו חולה אומר א"צ ואף דאפשר דבספק נפשות הקילו טפי מ"מ יש ללמוד משם: אך לבי נוקפי אם לא בעינן ב' רופאים מפני דה"ל דבר שבערו' אין פחות משנים ולפום ריהטא אמינא דלא קרי' לי' דבר שבערוה בהגדת הרופאים כ"א בעדו' נשים אבל דבר זה מקרי גלוי מלתא בעלמא וגם בדין נדה אם עדותו בדבר נידה מקרי דבר שבערוה ראיתי שהתוס' בריש גיטין מסופקי' בדבר זה אמנם אני פרשתי' שם יצא לנו לנדון זה וע"כ ראיתי להביא דברינו שם וז"ל תוס' בריש גיטין דף ב' ע"ב בד"ה לבעי תרי אכתי לא ידע הא דפרישית דלא הוי טעמא אלא משום לעז עד לבסוף הנה דבריהם צריכין ביאור וגם המפרשים פירשו אותו לפי דרכו דלכאורה דבריהם למותר דפשיטא שהמקש' לא אסיק אדעתי' מתירץ קושייתו: ונ"ל פירושו דהא ודאי מ"ש רבה שאין בקיאין לשמה מצינן לפרושי אי משום דב"ד חיישי דלמא לא נכתב לשמה ותצא האשה בגט זה שהוא פסול ושרינן אשת איש לעלמא ולאו דחיישי שיבוא הבעל אח"כ לערער עליו: וי"ל נמי דחיישינן לערעורי דהבעל כדמסיק ואנן לא חיישינן למידי אלו נדע שלא יערער הו' וע"כ המקש' ס"ל הא דאמר רבה שאין בקיאין לשמה היינו דאנן חיישינן אף בלי שיערער הבעל כגון שהביאו הבעל בעצמו והעיד שנכתב בפניו לשמה ה"ה כק' עדים ואין לומר דס"ל להמקשה דלא חיישינן כ"א לערעור הבעל א"כ מאי מקשה דלמא הא דתנן במתני' מיירי שהביאו הבעל בעצמו לכך סגי לי' בלחודו דאז לא חיישינן תו לערעורו וכ"ת הוא עצמו באמת א"צ לומר ב"נ כדתני' בבריית' הבעל עצמו א"צ לומר כו' הרי הוכיחו התו' בד"ה לפי שאין בקיאין שלא ידע המקשה מזאת הברייתא וע"ש בפי' מהרש"א ובד"ה הוי דבר שבערוה האי דנקט דבר שבערו' אומר ר"י משום דבפרק האשה רבה בשאר איסורים כגון טבל והקדש וקונמות מספקא לן אי מהימן אפי' אתחזק איסורא ולאו בידו או לא וא"ת אי עד א' נאמן בשאר איסורין אפילו אתחזיק איסורא ולאו בידו אמאי איצטריך וספרה לה לעצמה וי"ל דס"ד דחשיב כמו דבר שבערו': והנה התוס' בד"ה מידי דהוי אכל עדו' שבתורה מסיק התו' דאין דבר שבערוה שייך אלא באישות בגיטין וקידושין וזנות דא"א לאוסרה ע"כ: והנה לכאורה פי' תוס' בד"ה הוי דבר שבערוה באו תו' לתרץ הא דלא סגי לי' להמקשה במאי דאמר דלא אתחזק אבל היכא דאתחזק איסורא כו' וע"ז מפרשי' דבאש' מספקא לן כו' לכך לא סגי בזה לחוד ונ"ל לפרש ג"כ דלא מקש' ממה דדבר שבערוה צריכין שני' לחוד די"ל דנלמוד מנדה דדלמא נדה מקרי דבר שבערוה כמו שאנו צריכין לבוא להאי סברא במאי דאנן קיימין היכי דאתחזק איסורא ואין בידו נאמן א"כ בנדה למה לי וספרה לה ודלמא הוא האמת א"כ נלמוד דיש דבר שבערוה דא"צ שניים לכך מקשה ג"כ מדאתחזיק איסורא וגם הו' דבר שבערוה דאז לא מצינו בשום מקום דסגי באחד כנ"ל פי' פשוט' דברי': אלא דלפירושינו הנ"ל בדעת המקשה דאפשר דמוקי לי' בבעל עצמו א"כ לא קשי מידי מאי דסגי לי' בעד א' שהרי הבעל מקרי לא אתחזיק איסורא שהרי בבעל עצמו מיירי ובידו ליתן לה גט כשר לפנינו ודבר שבידו מקרי לא אתחזיק כדמוכח מטבל ומדבר שבערוה לחוד לא קשה דיש לומר מנדה ילפינן והדבר דומה להדדי מאי דלא אתחזיק איסורא במה שיש בידו ליתן לה גט ובנידה אע"ג שאין בידה מכל מקום הרי אינה בחזקה שהי' רואה תמיד לכך שוין הם דיהי' נאמן בעד אחד: אבל כד דייקינן בי' נראה דנהפוך הוא דלפי