מעיל צדקה פו

לימא לן שמטמא כ"ז שהי' רואה מבית החיצון וגם מלשון הטור משמע הכי שכתב בהאי עובדא דהר"ש ואינה פוסק' מלראות כ"ז שהי' החתיכ' בבית החיצון משמע שלא היתה ראייתה כ"א מבית החיצון שלה ואפ"ה מטמא וצ"ע אם יהי' וודאי שלא בא זה מחדש לבי' החיצון אם תטמא בו: ועדיין חל עלינו לבאר הדין כתמי' שתמצא בתוך ג' הראשונים מימי ליבונה פשיטא שהם טמאים אפי' תדעה שמכתה מוציאה דם שכל האחרוני' דחו דברי רמ"א ומכ"ש לפי שכל דבריו בנויי' על יסוד דתלינן תחילת ראיית' במכה כמ"ש רמ"א בד"מ שלו א"כ כל שהייתה המכה שלא תתל' בו תחילה ראיית' מכ"ש בג' ימים הראשונים שהיא בחזקת טמאה ואפי' שהי' ראיית' בימי ווסת' מ"מ איך תצאה מחזקת דם מקורה דו"ק בד"מ: (ואפשר בכל מאי שתולין במכה בראתה בין הווסתות תולין ג"כ להקל כזה וע"כ לא השיגו האחרונים להחמיר אלא במכה שהיתה יכולה להזהר דהוה לה להזהר אבל במכה זו שהיא בתוך מקורה שאי אפשר שתזהר ממנה אפשר להקל ועי' בט"ז:) אכן בד' ימי' האחרונים מקילין בכתמי' כבשאר כתם שתמצא בין הווסתות אבל מאי שמוציא' ממש בבדיקתה אין תולין במכתה אלא בהיו' האופן המכה שהיינו תולין בו ראייתה בתחילה אפשר להקל ג"כ לתלות בו זאת הראיי' אבל ראיית ג' ימים הראשונים פשיטא שאין להקל שלא יצאת מחזקת מעיינה אפי' אם היינו תולין תחילת הראיי' במכה ועיין בתשובת הב"ח סי' פ"ה בזה: ומעתה דון מיני' אם המכה הזאת שהוכת' הי' שלא כדרך כל הנשברי' דעלמא אלא שהי' באופ' שמוציא' דם וידוע לה שלפעמי' הוצי' דם והט"ז מקי' אפי' ידוע במכ' כזו מוציא' דם באחרי' יכול' לתלו' בה בין הווסתות או בתוך למ"ד למי שאין לה ווסת ולרואה לאחר ג' ימים בימי נקיית' צריך עיון והמקיל יסמוך על הב"ח שמקיל בזה ועי' לקמן שאלה ס"ח וס"ט שהסכמתי להחמיר. וכתם שמוצאו בתוך ג' ימים ראשונים של ימי ליבונה רבים מן האחרונים מחמירין ואני כתבתי דאפשר להקל עפ"י הט"ז כיון שאין לה מנוס להנצל ממכה זו: ואלכה ואשובה לנ"ד באם שלא תדעי שמכתה מוצי' דם זולתי עפ"י רופאים בקיאים אם יכולין לסמוך עלייהו ואי בעינן שני רופאים דווקא משום דהוי ליה דבר שבערוה ונבאר אם סומכים על הרופאים האומרים שיש לה מכה בתוך מעיה בדבר שאינו ניכר והנראה ממה דאיתא פרק המפלת אר"א בר צדוק שני מעשים העלה אבא מטבעים ליבנא מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומו' ובאו ושאלו את אבא ואבא שאל לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם אשה זו מכה שלה במעי' שממנה מפלת קליפות תטיל למים אם נמוחו טמאה ושוב מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומ' באו ושאלו לאבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו להם אשה זו שומא יש לה שממנה מפלת כמין שערות תטיל למים אם נמוחו טמא' ע"כ והנה הרא"ש סוף כלל ב' הקשה על זה למה אמרו אם נמוחו טמאה הלא הרופאים אמרו אשה זו מכה יש לה במעיה ולהיתר קושיא זאת כתב הר"מ מלובלין בתשובה סי' קי"א וז"ל צ"ל ע"כ דפי' דמלתא כך הוא שהרופאים אמרו שאין הקליפות דם רק הם בריא בפני עצמן קליפת מכה או שומא ואמרו חכמנו ז"ל תטיל למים כדי לבדוק לדעת אם כדבריהם או לאו אם הקליפות ההם הם קליפת המכה או משומא ואינם דק רק ברי' בפני עצמה כמו שאמר' הרופאים או הם דם נידה גמור אלא שנתייבש ולא כמ"ש הרופאים ולכך אמר אם נימוחו טמאה דלא תלינן שהם קליפ' ממכה אלא נידה גמורה רק שנתייבשו אין לה שום מכה ואין העניין כמאמר הרופאים אבל אם לא נימוחו אז אנו רואים שהו' כמ"ש הרופאים כו': אשר לכאורה משמע מזה שאין לסמוך על דברי הרופאים ים כל שאין יכולי' לברר כמ"ש שם לבדוק אם נימוחו ואולי דווקא אם יכולין לבררו דקיי"ל כל מה שיכולים לבררו אין סומכין על החזקה אבל בלא"ה לא דאל"כ למה שאלו להם מתחיל' וא"ל לחומרא שאלו להם שאלו שהוא דם לא יועיל הבדיקה וחשבינן לי' דם יבש דלא בעינן מידב דייב א"כ מכ"ש מוכח דסמכו על הרופאים להקל דאל"כ הי' מטמאין אף בלי נימוח וממילא מוכח לחלק בין היכי דאיכא למיקם עלי' דמלתא ועוד לפי מאי שכתבו חכמי הרופאים על הרפואה שנק' חכמת העיוני' וא"כ גם לדידהו נסתפק' להו ואולי אינהו אמרי הכי למבדק בזה לאמת