מעיל צדקה פד

וכן לפי פי' הרמ"א בד"מ ממאי דאית' בפרק יוצא דופן דף מ"א ע"ב אמר ר"ל משום ר"י נשיאה מקור שנעקר רש"י חתיכת בשר) ונפל לארץ, טמאה שנא' יען השפך נחושתך ותגל ערוותך למאי אלימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה אלא לטומאת ערב ע"כ: וק' תיפוק לי' דאפילו דם נטהר משום שהוא דם מכה דמודי' כ"ע דאפילו רשב"ג דפליג התם מודה באשה עצמה דמשום מקור מקומו טמא קפליג כדמסיק לשם:. ולשיטת הרב ב"י בסי' קפ"ז דכ' אפלוגתת רבי ורשב"ג דהלכה כרבי דמשמ' מני' דרשב"ג לטמא האשה נמי פליג ניחא דמקשה כאן לר"ל אליבא דרשב"ג אכן הקשו עליו האחרונים הב"ח והר"מ מלובלין בסי' קי"א ובספר תפארת שמואל וגם רמ"א בשיט' הגמרא דרשב"ג מודה לרבי דהאשה טהורה דמסיק עולא מקור מקומו טמא א"ב: ונרא' לי דסבירי ליה דפליגי בהאשה עצמה נמי אם טמאה הי' דאי במקור מקומו טמא לחוד פליגי הא איפלגו נמי רבי ורשב"ג חדא זימנא בו בפרק כל היד דף ט"ז ע"א ואי משום דבעי למתני מאי דהעידו על זה רבותינו ז"ל מכל מקום עיקר פלוגתת' לא בעינן ותו במאי דמסיק מ"ב במקור מקומו טמא כו' דהאי לישנא קשה אחרי שנראה דזה מטהר וזה מטמא לא הוי בעי למיתני בזה הלשון אלא הכי סוגי' דש"ס במאי קמפלגי וע"כ נ"ל לפרש דפליג רשב"ג לומר דם מכה הבא מן המקור טמא אפ' לטמא האשה עצמה וקאי מאי דמסיק מ"ב כלומר בין רבי לרבותינו שהעידו דתרווייהו מטהרי ומסיק במקור מקומו כנ"ל אבל לרש"בג טמא' גם האש' עצמ' ואולי הית' גירסתו בדרשב"ג טמאה וגם לשון טמא אפשר לפרש כן וכן טהור בדברי רבותינו ומאי דטיהר רשב"ג בפרק כל היד גם האשה מיירי בדידעה שזה הדם שראתה עתה בא מן המכה כנ"ל בדעת הרב ב"י אכן פשט כל הפוסקים דפליג רשב"ג רק לטמא הדם וא"כ ת"ל אפי' אם יהי' דם ה"ל לטהר במקור שנעקר דה"ל דם מכתה: וא"א לפרשו דמיירי כמו שפירשתי עובדא דר"ש דמיירי בתוך ימי נדתה דלישנא דטמא' משמע הכי גם כי המקשה דם אמר רחמנא ל"ק מידי כמו שכתבתי דלר"א טמא בכה"ג אפי' בדפליי פלויי א"נ אם יש דם עמהם לכ"ע טומאת נדה ממש כלומר שלא תטהר בכך ואולי סברת הש"ס דאפי' בזמן ווסתה תהיה טהור' בכך דדם אמר רחמנא ולא חתיכ' דאלו משום מכה א"א לטהרה בזמן וסת': ומעתה נבוא לבאר דינא דהאי איתת' אם תראה מראה האלו בין ימי ווסת' או בתוך למ"ד לראיית' באין לה ווסת כבר מצאנו שפסק הב"ח בתשובתו בסי' פ"ד על מעשה ונדון כזה ומסקנתו שם דאין אשה תולה דם הבא מן המקור אלא אם תדע' שיש לה מכה במקורה אבל אם אין לה שם מכה אף שיש לה מכה בשארי מקומות שבאותו מקום אין לתלות הדם שבא ממקורה באותה המכה אלא בעינן המכה במקום שמרגשת הדם ופשוט הו': ומעתה בנ"ד אין לה כח לתלות במכתה במה שהי' שבירה שהרי בבדיקה מכניסה הבגד בעומק והשבירה כפי הנשמע הי' למטה והשתא אין לה לתלות במכתה אלא אם תאמרי שברור לה שמגיע מכתה עד מקום שמוציא' אותן המראו' עכ"ל שם בתשובה: ועוד כתב דבעינן נמי שתדע' שמכתה מוציאה דם כל שאין לה ווסת וביש לה וסת ושלא בשעת וסתה לא בעינן שתדע כן וכ"ז פשוט משמעות הש"ע ג"כ: והנה בעניין השבר צריך בירור כי יש מיני שבר שאינן מוציאין דם כלל ואין להם שייכ' להוצא' הדם כפי מה שהספרי' הגידו מעניין השבר של העתק' הדקין מתוך הפריס' שנתקרע לפעמים דמכה כזאת אינה מוציאה דם כל עיקר ואף דלא בעינן שתדע' שמכת' מוציאה דם מכל מקום צ"ל באופן שמכה כזאת מוציאה דם לפעמים או אפשרו' לכך ואם כי באו הדמים במראה משונו' מיום שבאה לה המכו' האלו ונשתנה אלי' סדרי ראיית' מ"מ אין זה כ"א דם מקורה אלא שמכח דחק השבירה נעצרו השבילים שבהם הדם יוצא חוצה ועל ידי זה משתנה ומתהפך לכמה גוונים ובהיו' כן אפי' ביש לה ווסת ובלי עת ווסתה א"א לטהרה ועל כרחך צריך הדבר לאומדו כי אולי יהיה השבר בעניין אחר שמוציאה דם והמורה ישאל ע"כ כי הכל נקרא אצלם שבר: והנה כי הגיענו למאי דפסק הרמ"א והב"ח בתליית דם במכתה באשה שיש לה ווסת ושלא בשעת וסתה דאפילו בלי ידעה שמכתה מוציאה דם תולין במכתה והם עשאו כן דרך פשר דבר כמ"ש בד"מ ועפ"י פסק מהרא"י בפסקיו סי' מ"ז יע"ש והוא ממאי דראו שהרשב"א לא בעי שתדע' שמכתה מוציאה דם (ומיהו רוב הפוסקי' הם נגד הרשב"א בזה ה"ה התרומה ומהר"מ והמרדכי וס"ה והש"ך כתב דנ"ל דגם הרשב"א לא כ"כ אלא דלא בעינן שתדע' שזה הדם ממכת': וגם ראו המרדכ'