מעיל צדקה פג

לרש"י ה"ל לטהרה וגם משמע ממה דכ' הרא"ש ואין דרך אשה להיות רואה כך מ' דמטעם זה טהרה ולכן אוקמי איהו שראתה דם עמהם (ובלי ספק לפירושו מיירי שראתה דם מן המקור עם אותן החתיכה דאל"כ אלא שנגרו מתוך החתיכה לאחר שיצאו לבית החיצון כמשמעות הרב ב"י הדרא קושי' לדוכת' דגם לרש"י מן הראוי לטהר האשה כיון שלדעתו דם שבחתיכה אינו דם נידה אלא דם חתיכה וא"כ היאך יחזיר לטומאה לאחר שיצא אגור בחתיכה): אבל לא העלה בידו לתרצם דהרי מכל מקום ה"ל לטהרה מ' המכה שמוציא' דם דהא וודאי כשנתקר' המקור הדם שותת ממנה ואחרי שכולם הסכימו שאפי' מ' דם מכה שבמקור עצמו יש ליטהר א"כ גם לפירש"י ה"ל לטהרה ותו דא"כ דמאי שהוסיפו הטו' ורי"ו ולא היתה פוסקת הי' מ' קושי' הנ"ל לא ה"ל לכתו' לשנא דלא היתה פוסקת אלא והי' דם עמהם דמאין להם שלא היתה פוסקת כלל: ועוד קשה שאחרי שהר"ש מ' קושיא שלו מוכרח לפירושו הי' די לו במה ששינה לפרש דאין דרך נשים לראות ולא יהי' הטעם דאין זה דם חתיכה באופן שלא יהי' שום נ"מ לדינא ומנ"ל לטהר מאי דטמא לדעת רש"י. והנראה לפרש דכל הנ"ל היה קשה להטור וע"כ פירשו דהאי עובדא דאשה שנעקר מקור' אירע לה בימי נידתה בעודה בחזקת מעיין פתוח וזהו שלא היתה פוסקת מלראות כלומר שלא היתה יכולה למנות ימי' נקיים וע"כ לא תלינן במכת' כלומר שאין מטהרין אותה למנות הנקיים בעוד' רואה דהרי זה גרע מימי ווסת' או משלושי' לשלושים יום שאין תולין במכה מכ"ש זאת האשה שהיתה בחזקת מעיין פתוח כדמוכח בסי' קצ"ו דאפי' כתמים שמוציא' בג' ימים הראשונים אין תולין במכתה שמוציאה דם שמא טיפת דם נידה מעורב עם הדם מכה וברואה בהדי' אפי' בד' ימים האחרונים לא תלינן כמ"ש בע"ה. וא"כ לרש"י היינו מטמאין אותה דע"כ לא מטהרין מפלת חתיכה דפליי פלויי אלא אם הי' בחזקת טהרה מקודם ולטמאה מכח הדם הזה אמרינן אין זה דם נדה כו' אבל זאת שהי' טמאה מקודם ובחזקת מעיין פתוח א"א שתטהר בכך כל זמן שהי' רואה בכך אמרינן דם נדתה מעורב עם דם חתיכה ולכך לפירש הר"ש הי' טהורה שאפי' יהי' כן הי' טהורה כיון שאין דרך אשה להיות רואה כך וראוי למנות שבעה נקיים עם ראייתה כזה: וכזה נ"ל שהבינו הרב ב"י שכתב וע"כ צריך לומר שלא הי' דם עם החתיכה מפני שבענין זה היתה טמאה שהרי מדרך האשה להיות רואה כך לאפוקי לדעת רמ"א היינו תולין גם זה ממכת': וכתב עוד הרב ב"י ולא תלינן במכה דע"כ לא תלינן במכה כ"א במכה שבצדדי' כו' הנה הקשתי עליו כמ"ש אבל הנ"ל דר"ל אם היה אפשר למתלי בצדדי' כלומר אם הי' הספק ג"כ אם בא זה הדם מן המקור כלל אפשר הוי מצינן לטהרה אפי' תוך ימי ראיית' כמו שפרשתי מפני דכל שיש לספק בו אם הוא מן המקור כלל אפשר לטהרה דהרי מה שאין תולין בשבעה נקיים במכתה ממאי שאין תולין בזמן ווסתה במכתה וזה שאין תולין בזמן ווסתה במכתה מפני שא"כ לא תטמא לעולם וא"כ כל שיש להסתפק אם זה הדם מן הצדדים אפשר לומר שהי' טהורה ומצינן לטמא אותה בעת שתרגיש שבא לה מן המקור כמו שהרוב מרגישין בכך בזמן ווסתה ולא שייך א"כ לא תטמא לעולם שכתבו תוס' וכמ"ש בסי' קפ"ז דהרי תטמא כשתרגיש שבא לה הדם מן המקור כמ"ש בבשרה עד שתרגיש בבשרה והפוסקים כתבו לעיל ס"ט כשלא תרגיש בא לה הדם מן המקור א"כ אף במעיין פתוח אפשר למתלי בכך אבל כל שמכתה במקורה א"א לטהרה בכך משום מכה: ולא כתב הרב ב"י זה לפרש שאין טעם הר"ש משום מכה דלא היה צריך הוכחה לזה דאל"כ למה לו לפרש משום דאין דרך אשה להיות רואה כך אלא כ"כ לתרץ למה לא טיהר אלא דווקא לפי פירש הר"ש שהרי טהורה לפירש"י ג"כ משום דנתלי במכה ועל זה מסיק דלא תלינן במכה שבמקורה והיינו בחזקת מעיין פתוח ובזה מתורץ קושי' הרב בעל לחם חמודות ודו"ק.) והנ"ל נכון פירושי בגופא דעובדא דהר"ש ובכוונת תוספ' מילי' ולא היתה פוסקת לראות שהוסיפו הטור ורי"ו ומתורץ כל קושי' הענין בזה והנ"ל כי גם הב"י הבין כן ואם שיש קצת דחוק בלשונו: איברא דאיכא למידק לפירושנו דמסקינן לטהרה משום מכתה לולי שפירשנו שהי' בימי נדת'