מעיל צדקה פב

בבשרה אמר רחמנא ולא בשפופרת ושח ה בבשרה מבעי לי' שמטמא בפנים כבחוץ: לימא שפופרת תנאי הי' דתני' המפלת חתיכה אף על פי שמלא' דם אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה ר"א אומר בבשרה ולא בשפופרת בבשרה ולא בחתיכ' ר"א היינו ת"ק אימ' שר"א אומר כו' וחכמים אומרים אין זה דם נדה אלא דם חתיכה חכמים היינו ת"ק אלא לאו דפלאי פלויי א"ב דר"א אומר בבשרה ולא בשפופרת ולא בחתיכה וה"מ היכי דשיע אבל היכי דפלי פלויי טמא מאי טעמא בבשרה קרינן בי' ואתו רבנן למימר אע"ג דפלי פלויי אין זה דם נדה אלא דם חתיכה הא דם נידה וודאי טמא אפילו בשפופרת אמר אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דאין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת והכא בחתיכה עצמה קמיפלגי רא"א דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ורבנן סברי אין דרכה כו' ופירש"י ואפילו פלי פלויי דאין זה דם נדה אלא דם חתיכה וקשה' דהשתא לא הוי, הך דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה כמו אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת דהאי הוי טעמא משום הפסקה והכא משום דאין זה דם נדה ועוד קשה דהוה ליה למימר אין זה דם נידה כדאמר מעיקרא ועוד קשה כיון דאביי לא בא לחדש בדבריו אלא לחלוק בין שפופרת. לחתיכה ופליגי בחתיכה כדפליגי מעיקרא א"כ לא הוי צריך למימר אלא בשפופרת כ"ע לא פליגי וכו' כי פליגי בחתיכה ופירש ר"ש מקוצי ז"ל דבהא פליגי דר"א סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שראתה כדרך שנשים רגילות לראות טמאה ורבנן סברי אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ואף על גב דפלאי פלויי וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילה טהורה ואף דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטי' שפופרת מטעם הפסק' וכן חתיכה היכי דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלאי פלויי קרינן שפיר בבשרה ורבנן סברי טעמא דממטעינן שפופרת משום דרכה של אשה לראות דם כך וכן חתיכה נמי אפילו אי פלאי פלויי לפי שאין דרך נשים לראות כך והא דקאמרינן אין זה דם נדה הכי פירושו אין זה דם נדה לבוא בזה הענין וכן עשה מעשה ר"ש באשה שנעקר מקורה וכמין חתיכת בשר הי' נופלות לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך וכתב במעדני מלך וכמין חתיכ' בשר נופלת לה בבית החיצון וסיים בה הטור סי' קפ"ח ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שהי' אותן החתיכו' בבית החיצון וכתב ב"י שכ"כ ג"כ ראשו וכ' עוד הב"י נראה מלשונם שמפרשים שהית' רואה דם ממש ואפילו הכא היה מטהר אותה מפני שהי' תולה שמהחתיכ' שבבית החיצון נמשך הדם וכיון שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיכה טהור אבל מלשון הר"ש לא משמע כן אלא כמין חתיכות בשר היו יוצאים בעצמם ואף על פי שהי' דם בתוך החתיכות ופלאי פלויי' הי' מטהר משום דאין דרך אשה להיות רואה כך אבל אם היתה רואה דם להדי' בלא חתיכה בהא לא איירי ואפשר דכל כה"ג טמויי' נמי מטמא לה דאף על גב דתלינן במכה ה"מ במכה שבצדדים אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמה איכא למימר דמטמא לה ולפי זה צ"ל דלא היתה פוסק' מלראות שכתב הטור ורי"ו אחתיכת בשר דבסמוך קאי כלומר לא היתה פוסקת מלראות חתיכ' בשר ולשון רי"ו שכ' שכל זמן שאותה חתיכה הי' בבית החיצון נוח יותר מלשון רבינו הטור שכ' כ"ז שאותן החתיכה בבית החיצון עכ"ל הב"י ורמ"א מפרש דבריהם במשמעותן דמיירי שראתה דם ממש ואפ"ה מטהרה כ"ז שהחתיכה בבית חיצון מטעם דשפיר מצינן למיתלי במכה דהואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה תלינן הדם בחתיכה זו ומחמת מכה הוא ע"כ והוסיף הב"ח להפליא דהא בכל גירסת הרא"ש והרי"ף אית' דאמרה מכה יש לי במקום ולא באותו מקום (ולי קשיא דודאי מוכחת גי' זו דבלא"ה א"א לאוקמי מה דמסיק שם במקור מקומה טמא פליגי דו"ק) ובתשובת מהר"ם מלובלין וכן בס' תפארת שמואל כתבו שבלי ספק שהרב ב"י כ"כ בלי כוונה ואפשר לתרצו בדוחק ובתחילה נבאר דעתו בעובדא דר"ש ונ"ל שהיה מוכרח לפרשו באופן אחר מפשיטתו מפני הקושיא המתהוי' בהאי עובדא והרגיש בהם ג"כ בסי' ל"ח והם כי כיון שהרא"ש שהביא האי עובדא לא כ' כ"א שחתיכ' בשר נופלת לה בבית החיצון וא"כ מאין הוסיפו הטור ורי"ו שלא היתה פוסקת לראות כו' ותו ק' דלכאורה יש לטהר אותה אף לפירש"י דחכמים מטהרי' אף בפלי פלויי וא"כ אף אם הי' דם בחתיכ' תהי' טהורה לחכמים ותו משמעות הרא"ש דיש איזה נ"מ בין פירש"י והר"ש ולכאורה אין נ"מ לדינא: ובלחם חמודות רוצה לאוקמי שהיה דם עמהם ועפ"ז הוסיף הטור לכתוב ולא היתה פוסקת לראות ודחה דברי הרמ"א שרוצה לאוקמי שטהרת הר"ש לאותה האשה מחמת מכתה שמוציאה דם דא"כ גם