מעיל צדקה פא

וע"כ לא כתב ה"ה דגם באיילונית לא בעי הרמב"ם דאמר לה משום שהוא מום גדול דסתמי' כפירושו אלא לפי מ"ש הו' ברישא דנדר וש"ר שדעת הרמב"ם לפסוק כלישנא בתרא לחומרא דגם בלא אמר לה אינו מחזירה ועל זה כתב וכן במוציא משום איילונית ע"כ צריך לדחוק לאוקמי אפי' בלי אמר לה אבל לפי מ"ש דרישא דפסק דווקא בדאמר לה מכ"ש סיפא דאיילונית שהרי כתב וכן כנ"ל והארכתי בגיטין למה פסק הרמב"ם באיילונית דווקא באמר לה ודלא כרבא דס"ל בדלא כפלי' דמשמע אפי' אמר לה כל דלא כפלי' לתנאי' וע"כ רישא מוקי לי' בדכפלי' וגם הרי"ף דלא חילוק בין רישא דמתני' דש"ר לאיילונית ע"כ סמוך על חילוק זה דמשמעו בהדי' מדאמר ר"י והוא דאמר לה משום ש"ר כו' וסיפ' מיירי בדלא אמר לה דלמה יאמר לה כן כיון דמגולה שלא ילדה לו מסתמא אינו אומר לה והי' אינה חייבת בכך ולמה יבייש אותה: ובנוסחאות הרי"ף שבידינו מסיים במשנה דאיילוני' דאמרינן השתא הוא דבריית' דמשמע לפי זה לא מצי לקלקלה והוא נגד הש"ס שלנו וגם כל סוגי' דיבמות דא"כ גם בעקרה דלשם לא יחזירנה והר"ן דחה גירס' זאת: והגם כי ה"ה קיים לפסק באיילונית אפי' בלי אמר לה לא יחזיר ואחריו תפס בש"ע הב"י וחלילה להקל נגדם באיסורין אלו מ"מ נ"ל בהאי דינא דבלא"ה אינו מוציאה משום איילונית אלא משום שלא ילדה לו עשר שנים וכבר צדדנו להקל אפילו באיילונית דגרשה לאחר ששהתה יו"ד שנים וכ"ש כשנצרף שניהם יחד להקל כל שלא יאמר לה משום איילונית אני מוציאך שיכול להחזירה ואין כאן קלקול אף כי בז"הז שאין כופין להוציא אשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה נמצא דלא שייך קולא קמיית' שכתבתי דאין קלקול באיילונית ששהתה יו"ד שנים כיון דבלא"ה הוכרח להוציאה אף שלא תהי' איילוני' אבל בזמן הזה לא היה כופין מ"מ איכא למימר עלי' דידי' רמי' כמ"ש ואין בו לקלקל דו"ק ואם יסכימו עמי בעלי הוראה נ"ל להקל בכיוצא בזה דלא יאמר לה בשעת הגירושין ואז רשאי להחזירה אחר כך אם ירצה לאחר שקיים פ"ור: ועוד ידינו נטויה לבאר הדין והעיון השלישי בזה אם התנה עם אשה אחת בתחילת נשואין שתהיה אשתו רק לזמן מה או עד שיקיים מצות פ"ור ואחר כך יגרשנה אם יכול לגרשה אחר כך בע"כ שלא מדעתה ורצונה אם היתה תקנת ר"ג גם על זה הגם כי מדברי התקנות אין שום משמעות לזה מ"מ נ"ל כי דברי התקנות היו למען לא יהי' קלות בעיני בעליהן להוציאן בע"כ אבל כל שנשאת מתחילה לכך וודאי לא תיקן הגאון ומכ"ש לדעתי שעל ידי זה יתבטל המצוה הזאת כי ידבק באשת נעוריו וכשלא יהי' לו אופן להפטר מן השניי' נמצא לא יפרד מן הראשונה שהיה חברתו מן נעוריו שאין אדם מוציא קורת רוח אלא מאשתו הראשונ' ונמצא נוגע קצת במקום מצוה ונאמר שבמקום מצוה לא תיקון וגם כי בדברי התקנות קיים לן לדון בהן בדבר המסתפק להקל ועוד כיון שהוא חב לראשונה ומשתעבד לה בראשונה קודם שינשא להשניי' על אותן התנאים הו' נושאה וא"א לו למחול התנאי שנאמר שמחיל לה בשעת בעיל': ועוד כתבתי במקום אחר מעניין התנאים יעויין משם לכן נ"ל שישתעבד אל הראשונה באופן המועיל דלי' בי' משום אסמכת' וקניין דשב' ל ואח"כ יקח השניי' על תנאי הזה שתצא ממנו בע"כ אחר שיקיים המצוה עמה ומ"מ אין להקל בכיוצא בזה במקום אחר כ"א בנדון הזה וגם בזה צריך הסכמה שני מוראי הוראה ודי בזה לד נשאלתי מברעסלי באש' שיש לה שבירה ואמרה האשה כי בהיותה בק"ק פינטשוב הראתה כתונתה למילדת וטיהר' המילדת לה כי תלת' במכתה ובתוך הזמן עשתה לה רפואות מפני שלא היתה יכולה לילך בקל מפני כאב השבר והועיל לה שאין המכה נראה כ"כ מבחוץ כמו בראשונה והדם אינו שותת אבל עדיין לא נתרפאות שמרגשת עדיין כאב המכה ואינה יכולה לנקות את עצמה לאחר שבעת ימי נדתה עדיין רואה לפעמים מראה שחור או ירוק כזהב או כעשבי' ולפעמים טיפת דם מעורב בו ולפעמים חצץ אדום ולפעמי' כמין שערות שחורות וכך הי' רואה עד זמן מרובה ואינה יכולה להטהר ואין לה ג"כ ווסת קבוע ונסתפקו שם אם הי' יכולה לתלות דם שאחר ימי ווסתה במכתה כגון לאחר ז' ימי' אפי' תוך שלש' ימים או לפחות אחר שלש' ימי' הראשונים: תשובה בתחילה נבאר המחלוקת שבין הרב ב"י והרמ"א בההוא עובד' דר"ש שמביא הרא"ש וזה לשונו שם שמביא הרא"ש בפרק המפלת על בעי. דבעי ר' ירמי' מרבי זירא הרואה דם בשופופרת מהו כגון שהכניסה שפופרת במקורה ויצא דם דרך השפופרת ולא נגע בבשרה מהו