מעיל צדקה פ

דמתני' קמא מיירי בדכפל לדבריו והא מתני' מוקי בדלא כפל ולדחיי' בעלמא אמר כן אבל שפיר מתרצא בהאי סברא דלעיל ובעיני כ"ז דוחק דמה לי לחלק בין הני מתניית' בין כפלי' ללא כפלי' או בין אמר ללא אמר ודברי הרמב"ם באלו הדיני' יותר תמוהים כי ז"ל בפרק יו"ד מהל' גירושין המוציא את אשתו משום ש"ר או משום שהיתה פרוצה בנדרי' אומרים לו הודיע לה שמפני זה את מוציאה כדי לייסרה ודע שאין אתה מכניס' לעולם גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ותהי' צנועה תחתיו ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן תהי' לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש ע"ת ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם כו' וכן המוציא אשתו משום איילונית או משום שרואה דם בכל עת תשמיש לא יחזיר לעולם שמא תנשא לאחר כו' וה"ה כתב משום דפסק כלישנא בתרא דלשם והנה מלבד דוחקי' דפסק כלישנא בתרא דאמר משום פריצותא קנסה' דלא תחזיר לו ולכאורה כל הסוגי' דלשם משמע כלישנא קמא לשון רבינו, א"א להולמו דפתח שאומרין לו הודיעה מפני מה אתה מגרשה ואחר כך כתב ודע שאין אתה מחזירה לעולם משמע דלאו משום טעם זה הוא אלא כמו דסיים משום קלקולה ואי משום פריצותא משמע דאפי' לא אמר לה אין להחזירה ולפחות ה"ל לפרש האי דינא ולשון פסקו משמע דאין הטעם כ"א משום קלקול' למאן דדייק' בי' ואם כן הוא דפסק כלישנא דקלקולא למה פתח כלל דאמרין לו כדי לייסרה שיאמר לה מפני זה אני מוציאך ועוד מה שכתוב ה"ה דפסק ששתי הלשונות לחומרא ואנחנו לא נדע מאי חומרא דלישנא דקלקולה טפי מלשון דפריצות' דאז אפי' בלא אמר לה לא יחזיר: והנ"ל דמעולם לא עלה על דעת הרמב"ם דבלא אמר לה כלום שלא יחזיר אותה דודאי אז אין לקלקלה וטעמא דידי' נמי משום קלקול' וריהטא דסוגיא אתי כהאי לשנא כמו שכתבתי בחידושי גיטין והא דכתב דאומרין לו שיאמר לה מפני מה הוא מוציאה נ"ל שהוציא כן מסוגי' דלשם דק' לכאורה להאי לישנא דס"ל טעמא משום קלקולא היאך הבין הבריית' דת"כ דפריצותא בשלמא לאידך לישנא דפריצותא ל"ק מברייתא דתני משמיה דר"מ משום קלקול' דאינהו לת"ק אמרי שהרי גם מפשוט' המשנה ע"כ צריך לומר דטעמי' דר"מ משום קלקול' ואפ"ה פירש אליבא דת"ק) משום פריצות' ונמצא דאין זה קושי' כ"ה אבל לאידך לישנא קשה ולמה לא תירצו הש"ס כסוגיא דלהון בכמה דוכתי' אלא דנ"ל להרמב"ם דלא ק"מ מדרבי אליעזר דאינהו פירשו דגם ר"א סבירא לי' הטעם משום קלקול אלא דר"א בא לתרץ מ"ש רישא דתנן מתניתין דמוציא ש"ר ונדר לא יחזיר וגבי איילונית תני' יחזיר וע"כ צריכין לפרש דרישא מוקי לי' באמר לה דמצי מקלקל אותה וסיפא בלא אמר לה מידי אלא דקשה למה באמת דימו הדין הזה באמר לה ואיילונית בדלא אמר לה ולא בהיפך: ועוד דהוה ליה למימר נדר בלא אמר לה וש"ר באמר לה ותו לא הוי צריך איילונית לאשמועינן ועוד היאך סתמו וסמכו דנוקי האי בדאמר לה והאי בדלא אמר לה וזה בעצמו בא ר"א לתרץ מפני מה אמרו חז"ל להאי דינא יחזיר והאי לא יחזיר ומתרץ משום דמוציא אשתו משום ש"ר ונדר ע"כ צריך שיאמר לה שהב"ד מצריכין אותו בכך כדי לייסרה וזהו לשון ר"א לפיכך אומרים לו אמור לה כו' וע"כ הנהו דינא עכ"פ צריך שיאמר לה כן וע"כ יש לחוש לקלקול לפיכך בהני ב' דינים כתבו דנייהו באמר לה ולא יחזור אותה משום קלקול לאפוקי באיילונית איכא דלא אמר לה וכתבו אם אירע דלא אמר לה יחזיר דאז ליכא קלקול ובזה תבין מתק בניין לשון הרמב"ם ואף אם לא כיון ר"א ב"י למ"ש מ"מ הדין דין אמת לפי מה שכתבתי דרישא דמתני' דנדר וש"ר. באמר לה וסיפא בלא אמר לה מהאי טעמא לכך לא מצינו שכ' משום לייסרה אומרים לה שאינו מחזירה לעולם אלא אומר לה דמשום כך הוא מוציא אותה דו"ק. ויש לומר ג"כ דס"ל להרמב"ם דלא פליג לישנא בתרא על לשנא קמא דוודאי טעם דלא יחזיר משום קלקול הוא אלא דבזה פליגי אם עכ"פ צריך שיאמר לה כן ללישנא קמא אם אירע שאמר לה כן לא יחזיר אבל אין אנו מזקיקי' אותו לומר לה כן וללישנ' בתר' אנו מזקיקי' בעלה לומר לה כן בעת נתינה לה הגט וע"כ אחרי שאומר לה כן א"א שיחזירנה ודייק לי' כן מדלא אמר לקמן המקשה דר"י אדר"י ורבנן אדרבנן דהוה. ליה לומר הניחא ללישנא דפריצות' אלא לישנא דקלקולה מה א"ל א"ו כמ"ש דג"כ מודה בכך: ולפי זה אם אירע דלא אמר לה בשעת גירושין ומכ"ש באיילונית שאין צריך שיאמר לה רשאי להחזירה וליכא משום קלקול ולפי זה מאי דסיים הרמב"ם וכן המוציא כו' מיירי בדאמר לה והוא לשון וכן דקאי למאי דלפניו דמיירי בדאמר לה דווקא כמו שכתב