מעיל צדקה עח

בסי' ע"ז ואם כי בספר ח"מ ובית שמואל משיגים על זה עכ"ז במקום מצוה כזאת לית דין צריך בשש דרשאי לכופה בכך ופשיט' דאין כח בשום ב"ד לכופו על זאת המניעה דיכול למימר קים לי כהני דסבירי ליה דבמקום מצוה לא תיקן כלל ולדעתי אריכת הדברים בזה הוא אך למותר שאין ספק בזה להמעיין בסי' קי"ז ובספר ב"ש שם ועוד בסי' ע"ט ס"ק ד' והש"ך בתשובה ח"ב סי' ל"ו: ואם לחשך אדם לומר במאי שלקחנו ממנו דברינו ולפקפק בו כאשר נדמה הדברים בקל להדוח' ועיין בתשוב' מהר"א ששון סי' נ"ה עכ"פ בנדון שלפנינו הדין פשוט שרשאי בכך וטב לי' למעביד הכי בלי פקפוק. וחשבתי לדעת זאת אם יש תקוה לבנות ישראל לשוב לבעליהן אחרי שיגרשו' גט פטורין ויחזרו להבטיח אותן אחרי שיתקיימו המצוה באחרת שיקח לו יגרשו נשותיהן שיהי' להן וישובו ליקח הראשונו' ויש בזה כמה ספיקו' אם הבטחה כזאת משעבדתן ליקח אותן הב' אם רשאי לחזור ליקח הראשונה מפני ששנינו המוציא את אשתו משום איילונית לא יחזיר אם הנדון הזה פוגע באיסור זה הג' אם רשאין לגרש נשותיהם השניי' בע"כ אם בתחילה נשאו להם בתנאי הזה אם לא תקון הגאון גם על זה שלא לגרש בע"כ ומה' נשאל עזר שנוציא הדין לאמתו ושלא נכשל בדבר הלכה ויצילנו משגיאות כי חסרוני ידעתי ומה אני להשתקע בדבר הלכה כזאת אבל אין אני אומר קבלו דעתי, כ"א כאחד מן התלמידים הדן בקרקע ואם לפני רבותי יראה הגון הוא יאמנו דברי: והעיון הראשון בנדון שלנו אם הבטחה כזאת משעבדתן ואופן ההבטחה מבואר בח"מ בסי' ס' ובסי' ת' שם בהג"ה הרמ"א ואופן השיעבוד בסי' ר"ז. אכן אם רשאי לחזור לקחת אותה אם יהי' בו משום המוציא אשתו משום איילונית לא יחזיר אם לאו: דע שאין המוציא אשתו ששהתה יו"ד שנים ולא ילדה בכלל הזה אלא רשאי להחזירה כמ"ש תוס' בגיטין וביבמות דף ס"ה בד"ה אי איהי שתקה דעל זה לא תקנו כלל כדמסיק שם דאמרינן השתא הוא דבריית' ומכ"ש היוצאי' מבעלה הראשון לבד דרשאי להחזירה ואמרינן אף אם אלו תלד עם אחר אינו יכול לקלקלה דלא זכה הראשון להבנות ואין כאן קלקול דלדידי' לא זכתה ועם אחר תזכה להבנות דיש כמה דברים המונעים הריון מצד מזגם באשר אין ייחס ושיווי בין זרע האיש לזרע של האשה ולזה ימצא נשים שלא תהרו עם איש אחד ותהרו עם אחר וכן האיש ולפעמים יוליד ייחס בין שניהם אחר הרבה שנים ותהרנה אחר כמה זמן שלא נתעברה כי ברוב ימים תמצאנה ייחס בין שני המזגים כי אם יהי' שניהם חמי' מאוד או קרים לא תהרנה (ואחד מסיבת קרירת הזרע וחומה לפי מציאת תענוג האשה במשגל האיש שאז נפתח היטב בית רחמ' ויחמנה הזרעי' ושנוי הזה לפי שינוי האצבעו' כמ"ש לפי שאין כל האצבעו' שוות ועפ"ז אמרו ספרי המוסר כי יתרבה תאוות האשה הנבעלת מאינו ישראל מהנבעל' למהול והוא אחד מטעמי המצוה הזאת נמצא שיהי' עפ"י דברינו לפעמים המיל' סיבה להריון האשה יותר מאלו הי' הבועל א"י אם היה מצד תוקף חום זרעה ועפ"ז יובן פשט הפסוק באמירת אמנו שרה לפי חושבה שעפ"י תוקף חום זרע' לא ילדה ע"ע ואחרי שנתמועט החום בהשקט הביא' מאבר אינו נימול ילדה. (אף כי היתה סיבה מאת ה' כ"ה מ"מ חשבה הי' שהיתה הסיבה עפ"י הטבע ולא הי' נס נסתר כ"א עפ"י הטבע וזה הי' המניעה לסיבת שלא הרתה לו) ולכן אמרו מי מלל לאברהם כלומר שהי' נימול מאז מעולם הניקה בנים שרה כלומר שהיתה מנקת הרבה בנים לו ויהי' לשון מלל מלשון מילת האבר והוא מן הכפולי' וכן ראיתי לפרש בספר צפנת פענח שחיבר הרי"ט) והאריכו הרופאים בהכרת הענין וסיבת המניעה מאיזה מזג עיין בספריהם ואין הרפואה שכיחי כ"כ ולגמרי מגרש לה ואין כאן קלקול ורשאי להחזירה: אכן אחרי בא בשאלתך שנתקלקלה בווסת' אולי דמי' להא דאיתא בפרק קמא דנידה אשה שאין לה ווסת לא יחזיר ועפ"י מאי שחלקו שם התוס' דכיון שקילקל הווסת שכיח דמתרפא לא הוי מגרשה אלו ידע שסם מועיל לה. איברא הנ"ל דלא דמי' דשם מיירי שנתקלקלה בווסת שאין לה קביעות וחיישינן שתראה דם מחמת תשמיש דזה אפשר שכיח להתרפאות אבל מניעת הווסת אין שכיח להתרפאות ומכ"ש בהיות שאין לו בנים הימינה ג"כ דמהי תיתי יועיל לה שאין לה ווסת גם כן דנימא דלא גירשה אם ידע שסם מועיל אחרי דלמניעת הבנים