מעיל צדקה עז

ומ"ש הרא"בן ודעמי' להביא סמוך למה דאין מעשין בזה"ז אפ"ור מדתני משחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמינו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים כו' וסיים בה המרדכי לפחו' אין כופין להוציא ואני תמה א"כ גם בא"י מן הראוי מטעם זה שלא לכוף, וא"כ בריית' דתני בה יוציא שפירושו לכוף להוציא בכדי. הי' שינויי' (ועיין בתוך ביצה דף ה' ד"ה הא לן הא להו) ושמואל דאמר אף למי ששהה עם אשתו לדורות הראשוני' קאמר וה"מ לשנויי' שם דבר הנוהג בזמן הזה. קתני במתני' שם הגם כי גם למאי שכתבנו דאיכא מאן דס"ל דדווקא בא"י אית' להאי דינא ה"מ נמי לשנויי הכי מ"מ אין זה קושיא כ"ה דנהוג מיהו בזמנינו ורבי תני להו לבני א"י אבל לפמ"ש קשיא א"ו שאפי' לדבר זה אין למדים מכאן דאטו יבטלו המצוה של פ"ור מכל וכל דקאמר דין הוא כו' א"ו לתוס' וריבוי בנים קאמר כמ"ש תוס' שם בהדי' ומה דקאמר ונמצא זרעו של א"א כלה מאליו כלומר שתתמעט ולפי הגירסא שבספרי' שלפנינו דאית' שם על שתיית היין ואכילת בשר אמר שם מיום שחרב בית המקדש ועל שלא לישא אשה ולהוליד בנים קאמר מיום שנתפשטו הגזירות שלא לכנוס לשבוע הבן ומבטלי' מעלינו תורה ומצות כו' אפשר לקיים אפי' יהי' פירוש המימרא דלשם שלא לישא אשה ולהוליד בנים כלל ג"כ נכון ע"פי מ"ש שב"ד גוזרין לבטל המצוה בשב ואל תעשה אפשר שיהי' מן הדין שנגזור על עצמינו עד יראה ה' שע"יכ זרעו של אברה' אבינו כלה וחלילה שיעשה לנו השם כך אחר שהבטחינו כי הנה השמים כו' ועל כרחו יעזור לנו שתתבטל הגזירה הרעה הזאת מעלינו ונמצא לפ"ז סיומה של הברייתא שנויי בטוב אבל לפי פשוטת הדבר קשה מאוד שח"ו יהי' שורת הדין בשביל מצות המילה שמבטלין אותנו נגרום שיכלה כל זרע ישראל ח"ו הלא אין זאת מן המצות שיהרג ואל יעבור ועוד מתחילה אומרת הבריי' שהי' מן הדין שנגזור בכך עד שיכלה כל זרע ישראל ומסיים אלא שאין גוזרים ואפ"כ ה"ל לסדר דבריו אבל לדברינו הו' דבר דבר על אופנו וכבר מצינו שנויי' בש"ס כזה שמדא עבידא דבטלה ומעקיר תקנת' דרבנן מקמי' שמדא לא עקרינן והוא ממש דברינו למדייק בה שלפי שעה קלה הי' מן הדין לגזור בכך דודאי עביד דיתבטל שמדא ומסיים אלא שאין גוזרין ולאו משום דיכל' זרע אברהם אלא שאין מקיימין הדבר ואינם יכולים לעמוד בלי צוות נשים: וא"כ ע"פי זאת הגירסא לא שייך למגזר כ"א בזמן דאיכא שמד ולא בז"הו פשיטא דנכוף למבטלי' מפו"ר ולדעתי היתה גירסת הש"ס לפניהם בטעו' כמו שאירע שיבושי' בדברים אלו מפני יראת האומו': ואף כי יהבינן סברתם בכל דבריהם בעניין כפיית ב"ד אבל כל מי שנוגע יראת השם בלבו וחפץ ה' בידו יראה לעשות עם אשתו ולהשתדל עמה שתלכי מאתו בגט ואף אם יצטרך ליתן לה מלוא ביתו באהבת המצוה בוז יבוזו לו: ומעתה הגיענו השם אל המקום אשר הכינותי לברר אם רשאי לכופה ובאיזה מן הכפיי' והוא מתחלק לשלשה ראשים אם רשאי ליקח אחרת עלי' אפי' אם אינו יכול לשלם לה כתובת' או אם יתן לה גט בע"כ ואם לא יעשה לה כאלה אם רשאי למנוע ממנה שאר כסות ועונה עד שתאמר רוצה אני בגיטך: והגם היה מן הראוי לברר דינים אלו על בוריין באשר המה נמצאים בדבריו הראשוני' ואחרונים אם תיקן רבי' גרשון תקנותי' במקום מצוה כי מהן דס"ל אפי' במקום מצוה נתקיימו גזירותיו ואי' מאן דס"ל דבמקום מצוה לא תיקן כאשר תמצא בתשובת הרשב"א והרמ"בן ובמרדכי ריש פרק הבא על יבמתו ובתשובת ר"י מינץ סי' יו"ד והר"אם בתשובותיו משיג עליו והר"מ פאדווה בכמה מקומות מתשובותיו בסי'. י"ד וי"ט מסכים לדעת הרא"ם וגם הר"שך בכמה מקומות מסכים לדעתו דבמקום מצוה לא תיקן וגם בספר בית שמואל סי' קנ"ד ס"ק ל"ה פסק דיכול לגרשה בע"כ וכן פסק בספר בית הילל סי' א' ועיין עליהם ותמצא בזה מגמתך אכן לדעתי במדינות אלו שני דרכי' אלו לישא אחרת עלי' או לגרשה בע"כ שניהם כאחד לא טובי' בעיני האומות אשר אנחנו דרים ביניהם ויש בזה חששות ע"כ לא שמענו שיעשה מאלה וגם אני לא אשים דברתי בו ואבאר אם רשאי לכופה במניעת שאר כסות ועונה: ובדבר הזה נ"ל כי פשוט הוא לכופה בכך ע"פ מ"ש הרא"ש בכלל מ"ב סימן א' יע"ש באורך ובתשובת הרא"ם סי' למ"ד דאפי' בכל דעלמא אם רוצה הבעל לגרשה בלתי רצונה רשאי אותה בכך למנוע ממנה שכו"ע וכן כתב הב"ח