מעיל צדקה עה

וכיון שכן שיש להם פירושים שאין כופין למי שיש לו זרע אחד ה"נ אינם מקפידים בעצמם להשתדל כ"כ מי שיש לו שום זרע ומה גם הגיזומי' במדרש הזהר כלם למי שאין לו זרע כלל איתמר ולהיו' קשי' הגירושין ואהבת נשותיהם וקטטות סמכי שלא לגרש אבל כל שאין לו בנים כלל הא ודאי אף שאין ב"ד נזקקין בזה"ז לכוף להוציא מאיזה סמך מצאו להם מכל מקום אף אם ישתוקו. הם לא ישתוק הבעל בעצמו ממצוא כל חפצו לישא אחרת: והנה באמת למה אין כופין למי שלא קיים המצוה כתיקונה להני מפרשי' דס"ל הכי במתני' דלא תני לי' שכופין אלא למי שאין לו בנים כלל ולמה ישתנה המצוה הזאת מכל שארי מצות. עשה שאין מתן שכרן בצדם י"ל שאין הדבר דומה לשארי המבטלי' המצות דאפשר למי שאין נושא אשה כלל הוא דהיה מן הראוי לכופו (אף כי כתבתי דאין שייך כפיי' לאינו נושא היינו אם אומר טעם שאינה הוגנת לו) אבל הנושא אשה ואין לו בנים ממנה דאולי המניעה ממנו משום ספיקא אין כופין אלא ממאי שמצינו רמז מאברהם שנשא אחרת והשתדל עליו בכל מאמצי כחו היינו כשלא זכה לשום זרע אבל כל שיש לו זרע אחד ששוב אין לילף מאברהם משום המצוה אין לנו לכוף כמ"ש ואולי גם עלי' דידי' לא רמי דכיון דעשה את שלו אלו זכה הק"בה נתן לו מן הראשונה בזמן שהיתה ראוי' לילד כן יש לצדד בזה ולחלק בין שיש לו זרע למי שאין לו ובהכי נמי יש סברא לחלק בענין קפידת הבעל בעצמו וכבר נמצא כזה נמי שאמרו גבי חצי עבד וחצי חורין שכופין לרבו לעשותו בן חורין וכתבו הטעם שם במשנה דכתיב לא תהו בראה ולא כתבו להם משום מצות פו"ר וכן מקשין תו' על זה ולדעתי ניחא דלא הקפידו להם אלא בכך משום שאין לו כלל ומשום כי לא תהו בראה נראה להם כי גדול כחו כמו שמצאו על השתדלות האבו' אבל כל שיש לו זרע דשוב ליכא משום שבת כדמשמע ביבמו' אף שלא קיימו המצוה שהרי גם הם שוב לא השתדלו כל וכן משמעות במגילה דף ך"ז עמוד א' דמצוה לא תהו בראה גדול ממצות פ"ור ולכך מייתי לי' שם לדחות שאין ללמוד משם לקנות ס"ת בתורה מהאי קרא דה"ל טפי משאר עשה כמו שמתרץ על לימוד תורה שהוא גדול שמביא לידי מעשה דו"ק: ועל פי זה נהגו אלו הגדולים שאינם משתדלים למי שיש לו זרע אפי' בן אחד או בת אחת אבל למי שאין לו כלל הא ודאי אחרי שמן הדין הי' לב"ד לכופו מכ"ש שהוא יעשה וישתדל לישא בת בנים לזכות לבנות ממנה ולא ימחה שמו מישראל והדברים עתיקי': ואלכה ואשובה אל מאי דפסק הראב"ן דכל הני דיני כפיי' דתנן ביבמות דווקא בא"י אבל בח"ל לא והמרדכי הבי' דעתו ג"כ ויש מן הפוסקים דס"ל דגם דעת מאור עינינו רש"י ז"ל כן הוא מפירושו שכ' על ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין דלמא משום עון ח"ל הם עקורי' ע"כ מני' משמע שלכל אדם אמרינן שמא בשביל ישיבתו בח"ל הם עקורים וכ"כ הדרישה בסעיף מ"ד ולדידי אין מדבריו הכרע אדרבה התחיל וכתב והא דלא נסיב לה כו' בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דלמא משום עון ח"ל הם עקורים ע"כ ומדלא כתב לה רש"י בלשנא דאשמועינן הש"ס דבר זה והכי הל"ל ומדלא נסיב בהנך שנין קמאי דיתיב בפדן ארם ש"מ שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין וגם לישנא דקאמר בש"ס עולה לו לדיוקא אתי דווקא לאברהם אינו עולה וכמ"ש בע"ה ומני' לקח רש"י פירושו דמפרש לי' בלשון קושי' ותירץ על אברהם לחוד דלו אינו עולה מפני שהי' מזלו שלא להוליד אלא שהק"בה הבטיח אותו לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול נמצא שלא הי' הבטחון א"ל והיאך ס"ד להיות מניין השנים שעכב בח"ל מן המניין וגם משום שהיתה לו אמירה וציווי פרטי' ליסע לא"י ועכ' בח"ל ועל זה היתה הבטחון לו שיעשהו שם לגוי גדול והא ודאי לא יעלה לו חשבון ישיבתו בח"ל מן המניין משא"כ לשאר כל אדם כמו שאבאר בע"ה עוד ואף לפי דעת הרמב"ן שהנסיעה לא"י הי' מצוה תמידי' מ"מ אין החיוב כ"כ בזה"ז ולא יהי' כמבטל מצוה מ"מ אין אנו תולין בו דאל"כ יהי' הדבר לכל מבטל מצוה נימא שמא באותו עון הוא וא"כ יהי' דין המשנה הזאת נוהג באחד מן האלף אשר יעשה טוב ולא יחטא כי מה אולמ' דהאי עשה מכל עשה דעלמא אפילו לדעת הרמב"ן ואדרב' מצינו ת"ת ודומיו גדולים מאוד לאפוקי לאברהם כמ"ש מן הראוי שלא יעלה לו כיון שעל זה הבטיחו השם אם יעשה המצוה הזאת אשר מפיו נצטווה אליו ושם יזכה לבנים כדאי' במכילת' ושם אעשך לגוי גדול בכאן אי אתה זוכה לבנים: והשתא א"ש האי קשר דלפיכך דאמר בש"ס לפיכך חלה הוא כו' אשר נתקשתי