מעיל צדקה עד

מנסיב לי' אחריתי ויתרשל אבל מי שיוכל לקום בהו בסיפוקייהו אינו בגדר כפיי' כלל דכל ימיו יאמר א אשא אשה ההוגנת לי וישרה בעיני ולכן במי שאין לו אשה אינו בכלל כפיי' שיכול לומר לא מצאתי ישרה בעיני והוגנ' לי ואין כפיי' אלא למי שיש לו אשה ושהה עמה יו"ד שנים ואינו יכול למיקם בסיפוקייהו דאז אמרינן גרש הראשונה דבלא"ה אין נותנין לו אחרת ולא מנסיב לי' אחריתי כנ"ל בדעת הרב לתרץ: ואחרי הראינו כי טעמו של הריב"ש השני הוא היותר נכון ומקובל על מה שאין אנו כופין בז"הז א"כ במדינות אלו שאין מי שרשאי לישא אחרת על אשתו מפני חרם ר"ג מ"ה שנתפשט במדינו' אלו ואם מצד מניע' חוקי דתיהם אשר אנחנו יושבים ביניהם והאיסור הזה לישא שתי נשים להם כערות א"א ויש בו סכנת נפש הי' מן הראוי לכוף השוהה עם אשתו מכ"ש הרוצ' ליש' מתחיל' אשה שאינ' בת בני' אלא שאין לנו כח להעמי' משפטי הדת על תילם בכל דבר אם מפני יראת המלכות ואם מפני שגברו יד בעלי זרוע ויש שמחה שאנו מוצאי' סמך להניח אותן מבלי כפיי' ואנו סומכים על סמך טעם הראשון שכ' הריב"ש אבל הבעל בעצמו עכ"פ מחוייב לעשות אשר בכחו ולעמוד על נפשו וליקח אחרת אולי יזכה להבנות: ואם תאמר אשר עינינו רוא' כי מעולם אנשי השם הגדולים לא גרשו נשותיהם הזקינו' אשר כבר חדלו להם ארח כנשים ולא יוכלו לילד עוד ואין להם כ"א זכרי' או נקיבו' לבד ולא קיימו המצוה על תיקונה ויש אשר אין להם כ"א זכר אחד או נקיבה י"ל כי אולי הני סמכי להם על מ"ש הנ"י בשם הרשב"א דאיכא דס"ל דהאי דינא דשהה עם אשתו יו"ד שנים כו' דווקא אם לא ילדה כלל קאי ואין לו ולד כלל אבל למי שיש לו בן אחד אין הדין כן ואף דלא קיים המצווה ומאי נ"מ י"ל דיש לחלק בין מי שאין לו בנים כלל למי שיש לו ולא קיים המצוה על תיקונה שהרי לעניין ייבום כל שיש לו בן אחד א"צ אשתו לייבום וכן אמרו שמא לא זכה להבנו' ממנה הלשון הזה משמע דווקא למי שמחוסר כל בניינו אבל מי שיש לו בן א' שהרי יוכל לזכות ע"י לבנין עדי עד לא: ולקמן נחלק בנייהו שלא היתה עניין הכפיי' לקיים מצות פו"ר אלא משום כי לא תהו בראה דכל שיש לו בן אחד שוב אינו בכלל תוהו בראה ולכך אין כופין עוד בזה שיש לו בן או בת אחת: והראי' לזה מאברהם שלא הי' לו כ"א ב' זכרים לדעת ר"מ דלא ס"ל בת הית' לאברהם ואפ"ה לא השתדל ליקח אשה אחרת לאחר שילדה לו יצחק אף כי היתה זקינה וגם זה האחד היתה לה דרך נס כמו שאמר היפלא מה' דבר וגם ליצחק לא מצינו בנים ולא לקח אחרת אף כי נתרפא מהיו' עקר ומסתמ' היה מוליד אלו לקח לו נשים ועוד שלא מצינו שעשו אבותינו השתדלות ע"ז בתפל' כמו שעשו להם בהיו' אין בנים כלל דכתיב ויעתר יצחק כו' וכן באברהם ואח"כ לא מצינו שעשו השתדלו' הרבה לקיים המצוה כתיקונה והא ודאי כי יש דברי' בגו לחלק בין מי שאין לו כלל למי שיש לו קצת בניין אף כי לא קיים המצוה על תיקונה וכיון שזה שאנו כופין מאברהם רמיזה לי' אין לנו ראיי' על הכפיי' כ"א באין לו כלל ולזה לא השתדלו אלו הגדולי' כ"א למי שלא זכה כלל להבנו' אבל מי שהי' לו קצת בניין בן או בת ומכ"ש בנים הרבה או בנות הרבה אף כי לא קיימו להם המצווה על תיקונה ולהיו' קשי' הגירושין ולישא עליה אין רשאי במדינו' אלו לא עשו בזה שום דבר כן נראה לי בכוונת הגדולים אשר שמענו אבל שמענו רבים מהם מי שלא הי' לו בנים כלל וידעו בנפשם שאין החיסרון מצדם השתדו עם נשותיהם שיתגרשו ונשאו אחרת: איברא כי מדברי הריב"ש שם נראה דע"כ לא כתב הנ"י ושאר המפרשי' דבילדה פ"א אין כופין להוציא דווקא בשהת' יו"ד שנים שעדיין לא הוחזק' בעקרה ואפשר שתלד לו עוד שהרי כבר זכה לבנות ממנה ואולי מקרה הוא אבל באם הי' זקינה שאין לה תקנה שתלד אעפ"י שילדה לו ויש לו בנים ממנה כ"ז שאין לו שיוצא בהן המצוו' פו"ר ראוי לכופו אותו אבל מדברי הנ"י דלא חילק בכך אין נראה כן: ועוד כיון דאית להו דעל שיש לה בן אחד לא תנן במתני' מנלן שוב לחדש מלבינו: ועוד הוכחנו מאברה' היפך מזה וגם דברינו מקובלים על אזן השומע שיש לחלק בכך ובהדי' הובא בנ"י דעה אחת שכתב כל שיש לו בנים ואפי' כולם זכרים או נקיבו' אעפ"י שזכר ונקיבה הי' המצוה אין כופין אותו להוציא הרי בהדי' דלא משום המצווה איתני לזאת התקנה אלא מהאי ראיי' ורמז שמצאו מאברהם וכל שיש לו קצת בניין כמוהו שהי' לו שני בנים לא קפדי אינהו דאל"כ אין אני יודע לחלק מ"ש בין מי שיש לו בן אחד או שיש לו שנים או שלשה כל שלא קיים המצווה כתיקונה אלא וודאי דאיכ' דס"ל דכיון דמצינו דקפיד אברהם עד שהי' לו ב' זכרים לכך לא סגי להו בן זכר אחד ואיכא דס"ל דאפש' אלו היה לו אחד לא הוי נסיב אחרת ותחילת השתדלותו לא הי' אלא מפני שלא הי' לו בן כלל ומקראי הכי משמ'