מעיל צדקה עג

מחמירין עלה לספור יתר על שבעה נקיים ה"נ לא נחמיר עלי' משום שטבלה והעיקר דלא שכיח כ"ה שנגזור הא משום פעם אחר ואירע לה המקרה הזה ע"י מקרה שאמרו הנשים מפני שרחצ' עצמה בחמי חמין והסכימו עמי החברי' אשר עמנו ונעשה מעשה ע"י והדין עצמו אינו אלא מנהג הרב ב"י מתירו לגמרי בלא שמשה והשם יצילנו משגיאות: לג נשאלתי מראובן שנשא אשה ושהה עמה יו"ד שנים ולא ילדה ובכל אותן שני' אפי' י ארח כנשים לא היה לה כ"א ב' או ג' פעמים וקרוב הדבר שהיא עקרה מתולדתה כי נמצאים בה מקצת סימני איילונית וביקש ראובן ממני להודיע לו איזה הדרך נכון לפניו אם להיות עמה בהיות נהוג עלמא שאינם משתדלין לגרש נשותיהם שאינם זוכי' להבנות מהן או אם יותר נכון להשתדל במאמצי כחו להפטר ממנה ולזכו' לבנין עדי עד ותיקון העולם כי לא תהו בראה כ"א לשבת יצרה ואין מביאין ראיי' מן השוטים ומנהג בורות הוא: ואחרי שיתן הדין להשתדל בזה אם יכול לכופה בכך ואיזה כפיי' מותרת לו לכופה בה. ויהי תשובתי אליו דע בני כי מדעת קונך יש בך שנתעוררת להשתדל במצוה רבה כזאת שהי' קיומו של עולם ובה נעשים הברואים שותפים לבוראם ומדמים צורה ליוצרם ודי בזה למי שראה גדול הפלגת האיומי' ושינוי מהלכו בין העומדים ברומו של עולם על אלו המתרשלים במצוו' הזאת בספר הזהר בפרטו' ברזין דהאי סבא דפרשת משפטים בפסוק ובת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה וזרע אין לה כו' ולא ישים אל לבו להבין בין ולהשכיל להשתדל במצוה זאת בכל מאמצי כחו וכי מפני שוטים הללו המקלקלין דבריהם בשוט לשונם וסברת שכלם שכל אנושי אשר למראה עיניהם ישפוטו ומשליכים אמת ארצה הנחמדים מזהב ומפז רב וכאלו אין התורה כדאי הי' להכריע נגד שבוש דעתם וזרו' הבנתם ואפילו שאלת חכם אינם עושי' בזה כל ימיהם אשר עודנה בין שניהם עשה לך רב והסתלק מן הספק: ובלי ספק להיותי מכירן דמין חבריי אתה כבר עיינתי בפסק הזה וראיתי כי מצד הדין מן הראוי שיכפה הב"ד לכל שוהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה שיוציאנה ויתן לה הכתובה וכופין אותו ע"ז בשוטי' כי בדברי' לא יוסר עבד כמו שכל זה מפורש בש"ס ביבמו' בפרק הבא על יבמתו ובכתובות סוף פרק המדיר: אמנם בדורות האלו אין מדקדקין בכך וגם בענייני הזיווגים כמו שתמצא בתשוב' הריב"ש סי' ט"ו וכבר הביאו רמ"א בסי' א' ובסימן קנ"ד והנה בתשובה זו מבואר טעם למה אין הב"ד נזקקים לזה דאלו כן היה מן הראוי ג"כ למי שאשתו ילדתו זכרים או נקיב' לבד ועדיין לא קיים פו"ר זכר ונקיבה היה מן הראוי לאחר שתשהה ותפסוק לילד עשרה שנים לכוף אותו שיוציאנה וכ"ש אם תהי' זקינה ואינה ראוי' להוליד והנה בהי' כן הי' רוב הנשי' זקינות נוטלת כתובתן ונדונייתן וליכ' כתובה דלא רמו בה תיגרא ותרבה הקטט' והמריבה ועפ"ז נהגו חכמי הדורות שלא מיחו בהם מלנשאם ומכ"ש מלהפרידם עכ"ל. ובאמת טעם הזה היה מספיק שלא יכפו להפרידם אבל היה להם למנוע תחלת הנשואין באשה כזאת ואפי' בהפרדם כיון שהוא מדיני דש"ע במה נשתנה בזה עתה שגם בזמנם הי' בהו קטטות מסתמא ואפילו הכא לא חשו לי' וכפו בכך: אכן כתב עוד שם טעם אחר וז"ל וכן אפשר דמהאי טעמא אין כופין באלו הארצות להוציא אשה שאינה בת בנים ושישא אחרת בת בנים שהרי באלו הארצות אין מקפידין בכך ואדם נושא שתים ושלש נשים ואין מכלים ע"כ והטעם הזה נראה והגון לפנינו ואף על גב דמשמעו' הש"ס דאף אם אמר הוינא בהדי' (כלומר שישא עוד אחרת עליה) כופין אותן והוא מטעם דכל כמה שיש לו הראשונה לא נסיב ל' אחריתי אי נמי לא יהיב לי' אחריתי כמ"ש הנמ"י ביבמו' ובכתובו': ויש לומ' דגם בש"ס שם מיירי למאן דלא ספיק לי' לאנסובי תרי כגון דלא יכול למיקם בסיפוקייהו דלא יהבינן לי' אחריתי ולכך כופין אותה שתצא ממנו ואף כי ישנו רובא דעלמא דיכול למיקם בסיפוקייהו מכל מקום מתרץ שם הש"ס דכיון דלפחות מחולק הדין הזה לפעמים משארי דיני כפיי' דקתני מתני' התם תו לא קשי' למה לא תני לי' להאי דינא במתני' אבל על הרוב שמעינהו להו דשכיחי דנסבי טובא דהרי נושא אדם כמה נשים ומכ"ש במקום מצוה כזאת ולכן אין מדקדקין בענייני הזיווגים לכתחילה אפי' שכל ימיו בעמוד לישא אחרת על אשתו קאי וכן משמעות לשון המשנה ביבמות נשא אשה ושהה עמה יו"ד שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל דמשמעו דישא עליה כמו שפירש"י שם אלא דבגמרא מייתי עלי' ברייתא דקתני בה יוציא שמשמעו בע"כ ובאתה לרמוזי דאיכא נמי דכופין אותו כגון בדלא מצי למיקם בסיפוקייהו צריך להוציא בע"כ כמ"ש דלא