מעיל צדקה עא

בפני הקורא ויהיו אין מוציאין אחרת באותו שבת והקורא יקרא ויהי ויהי' הוי'"ו מיותרת ובחול יתקנו ועל כל זה אין אני מחליט בתקנת הוי'"ו עד יסכימו עמי והמעיין ועיין בספר אור תורה על זה: ובענין הסתומ' בפרשת ארור שוכב אמרתי כמה פעמים כמו שנמצאת כן תהי' וכן תקום ולא תגע בו יד אך מתחילה לא יכתוב הסופר שם סתומ' וכן במלת דכ"ה כמו שנמצא יהי' ומתחילה יכתוב הסופר עפ"י חומש הנדפס בדקדוק בה"א: שירה הכתובה בך"ח שיטין כשר כל שכולה היא אריח על גבי לבונה והיא נכללת בך"ח שיטין. דרש דרש אינו לעכב: אש דת צ'"ל מלה אחת וקריין תרין והנ"ל אם הי' כתובה בב' שיטין אפשר שיש לפסול דהרי הוא כהנהו כתיבין וקריין שבתורה שהשינוי בהם פוסל וצ"ע כי לא אוכל כעת לברר אם המסורה הזה בלי חולק: נוני"ן הפוכי' העולה על רוחי כל שיש שם יותר משנים הפוכים מן האותיות שבאמצע הפוסקים עצמן הרי זה המוסיף גורע מאותיות התורה כי שנים שמענו וז"ל הזהר על שני הנונין אמר בתרי דוכת' הכא כו' ומן הראוי לפסול יותר משנים כי נו"ן הפוכה אינו מגדרן של אותיות כלל והרי חסירי התורה הנהפכין יותר ממה שקבלנו וכן במסורה מונה שנים בתורה ומהר"ם בתשוב' ומהרש"ל מכשירי' יותר משנים ע"פ מאי שפירשו הם בלשון הזהר ויש מקום להמכשיר יותר משנים והרוצה לחלוק כו' אבל דעתי כתבתי ופירוש' בהזהר דחוק ועליו נבנה יסודם: השם שחציו על המטלית וחציו על היריעה נ"ל שהוא יותר גרעון מנכתב חציו חוץ לשטה וגם בגיטין פוסלין הכתוב' בשני קלפי' דבוקי' שמות המיותרים נהגו במקומות אלו עפ"י פסק מורי הגאון נר"ו לקדור אותן עם עוד איזה תיבות מן הפסוק עמו הסמוך ונראה עמו מענין הדבר שלא יהי' נראה כקודר השמות ומכשירי' היריעה הנשארת ונהרא נהרא פשטי' ובוודאי אין זה חדש שמה ואשר נהגו מאז ומעולם כבר ידוע שמה וידעו לעשות עפ"י הנהגתן ואקצר מפני מיחוש עיינן אשר לי לע"ע ל"ע: תשובה למ"ד נאבד לא בלומדינו במכו' נתעורר אצלינו ספק בדין כתיבת קעקע אם האיסור לענין חיוב מלקות בעניין שיהי' בו כתיב' ממש כעין אותיות מושכמים אף כי סתמא דמילתא לא בעינן כתב אשורית דדווקא בס"ת ותפילין וכיוצא בו בעינן כתב אשורית על ספר מדכתי' וכתבתם כתב תם וגזירה שוה דגמירי להו מכתב לך את כו' אבל במקום דלא גמירי להו לא מכל מקום כתב מוסכם בעינן או נימ' דמחייב נמי בשריטה בעלמא או איזה רושם שיהי' כי לכאורה מלשון הרמב"ם שבסוף הלכ' ע"כ והעתיקו הש"ע משמע שאינו צריך לכתוב אותיו' כי ז"ל שם דין י"א כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטות דיו או כוחל או שאר צבעוני' הרושמים: וגם מדאמר שם בש"ס מכות מותר ליתן אפר מקלה ע"ג מכתו דמכתו מוכיח עליו משמע אף על גב דליכ' אותיות דסתמא דצורת מכתו אינה אותיות ואפ"ה צריך לומר דמכתו מוכיח עליו הא לאו הכי לא ולפחות ה"ל לפרש נמי משום דאינו כתב א"ו דלא בעינן כתב אותיות: וגם מדלא מצינו דיכתוב בו כמה אותיות בעינן כמו שמצינו דהצריכו גבי שבת משמע דלא בעינן כתב ממש: ויש להביא עוד ראיי' לזה ממה דאיתא בשבת דף ק"ד ע"ב דאמ' ר"א לחכמי' א"ל שוטה היה ואין מביאין ראי' מן השוטים ואי ס"ד דכתוב' קעקע צ"ל כתב אותיות ממש א"כ הרי התורה קראו כתיבה ולמה לא יחייב עליו בשבת ולמה לא הביא ר"א ממנו דמסתמא כיון דחייב' התורה דווק' בכך ע"כ צ"ל שהי' מנהגן של ע"כ בכך שהרי משום חוק' שלהם אסרה התורה וא"כ הרי נהגי בכך ואפשר דלא ה"ל לתרוצי על זה שוטה הוי כיון דרוב ע"א נהגו כן ואין לומר דשאני התם שהיו ממלאין השריט' דיו או צבעוני' לכך נקרא כתב אבל בשורט לבד אין להביא ראי' מכתובת קעקע י"ל דהא ודאי משום שאינו ממולא דיו לא פטרו חכמים דלענין שבת אלו נקרא כתב לא בעינן כחול או דיו בתוכו דסגי ברישומו ניכר כמו בחוקק באבן ועץ וכיוצא בו ולא פטרו כ"א משום שאינו מן המנהג ואלו קראתו התורה כתב שוב לא פטרו וכן לא הוי מתרצי בכך במה שאמרו שוטה הוי כיון דמשום חוק שלהם נאמר לכך היה מנהג רובא דעלמא בכך א"ו שהי' המנהג רק ברושמי' בעלמא ושרטי' דמשום דאין זה מלאכה לחייב עלי' ואותיות