מעיל צדקה סט

ודע כי גירסת הערוך הוא כגירסת התוס' שם בשם רש"י שכבש המזבח הי' לכל אמה ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע וגריס בסופן בזוטרת' במקום שאיתא בגירסא שלפנינו בזכרותן (ועיין בתשובת הר"מ מרוטנבו"רג דפוס פראג סי' רל"ט): ונ"ל פירושו דאינהו חשבי באמת אורך כמות האלכסון בשיפועו וס"ל שהוא מחזיק קרוב לשיעור ל"ב אמות וד' טפחים והיינו משום דס"ל שגובה הכבש לא הי' כ"א ט' אמות פחות טפח אחד כי אמת יסוד בת ה' טפחים הי' והתוס' כתבו שם שחשבון גובה הכבש מסתמא הי' כגובה המזבח והרי הן נ"ג טפחים ואורך הכבש בארץ עד המזבח מקום הקרנות עם מה שפרח' מעל מקום היסוד והסובב לא היה כ"א ל"א אמה וד' טפחים כי מקום כניסת אמה יסוד וסובב הי' ג"כ אמת בת ה' טפחים ומקום האמיתי שלהם בעזרה הי' נמדד באמה בת ששה והוא מבואר בפרק שתי לחם דף צ"ז ע"ב יע"ש וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ב' ומלבד מה שהיתה הכבש מרוחק מן המזבח כדמסיק בזבחים שם אויר יש בין הכבש למזבח וכתבו תוס' שם דמסתמא הי' אויר גדול וניכר דבלאו קרא נמי הי' משמע שהי' הפסק מעט דבעינן סביב (ומ"ש תוס' שם דאויר קרקע לאו דווקא י"ל דהש"ס דייקי לישנא אויר קרקע הי' שם דמ"ש פורח על מקום יסוד וסובב אמה פירושו במקום הראוי להיות אמה יסוד וסובב וכנגד אמה שלהם אבל במקו' הכבש לא היה יסוד וסובב דהרי הכבש היתה שם כגולם אחד עד למטה וכאשר אנו צריכין לפרש מ"ש היה פורח על מקום יסוד אמה הוא ל"ד שהרי לא היה שם יסוד וכדמשני בדף נ"ד עמוד א' איבעית אימא כנגד אמה יסוד וכנגד אמה סובב ומדאיצטריך לתרץ שם נמי וכנגד אמה סובב כמו שמשני ביסוד משמע דה"נ לא היה שם סובב כ'"א עד מקום הכבש הקטנה שפנתה משם אל הסובב נמצא לשון הש"ס מדוקדק שהיה אויר קרקע ממש מפסיק בין הכבש למזבח דו'"ק וכצ"ל דהרי ממקראי מוכח כן שהרי בהם היה אויר קרקע ממש מפסיק) ומסתמא אותו ההפסק לא היה פחות מטפח מדאיצטרך להיות ניכר כמ'"ש התוס' וא'"כ חסר לי' ואינו כ"א ל'"א אמות וחצי ומעתה לידע צלע אלכסון של האורך וגובה הזה אנו צריכין לרבע שני צלעיו כידוע ונמצא שעולים יחד ל"ח אלף ת' טבלאו' בני טפח על טפח ואם תעשה ממנו מרובע אחד שצלע א' ממנו הוא אורך אלכסון אלו שני הקוים מוצבי' בזויות ניצב כנודע (וכמו שאבארהו אי'"ה עוד באורך בלימודי מופתי אקלידוס) יבוא ממנו מרובע שגדר צלעו ל"ב אמה וארבע טפחים ואצבע על ל"ב אמה וארבע טפחים ואצבע שתשיעותו ג' אמות וחצי וחצי טפח ואצבע הגודל ושליש אצבע מאצבעות הקטנות שיש מהן שש בטפח כדאיתא במנחות דף מ"א ע"ב וזהו נ'"ל גירסת הגאון בזוטרתא: ולדעתי אין מקום לקושי' רש"י ותוס' לפי זה על הגאון כלל ואף שיהי' קצת מותר בחשבון מגדר צלעו אין מדקדקין בזה כנודע מטבע מספרי' אלו שא"א לידע מיצויין עד תכלית תכליתן ודי במה שהוציאו אותן כלה עד כאצבע ולא דקדקו במאי שאחריו אע"ג דבחלק תשיעותו דקדקו עד שליש אצבע קטנה משום דבחלק תשיעותו מהם יתרבה המעטתו מאוד וע"כ צריכין לדקדק ולדעתי אין מקום לחשבונות של רש"י דחשיב מקום הכבש למטה כמו שכתוב ופשוטת לשון הגמר' משמע דבעי למחשיב שיפוען של הכבשים והחכם המהנדס המופלא בספרו חות יאיר וגם בסוף ספר חוט השני לא שם עין השגחתו לכל מאי שכתבנו ועיין בספר חנוכת הבית הנדפס מחדש בסי' ל"ג: וכדי להועיל לך ולהעמידך על חשבון הזה לידע כל גדרי אלכסוני'. של כל מיני מרובעים בעלי נצבי הזויות שהם הכרח גדול בכמה מקומות בתורה מהם בכלאים ושבת וקדיר' ההרים הרמי' ומקום אהלים של העמודים הנשלכי' בארץ וזולתן מקומות אין מספר שכתבו שאורך האלכסון הו' נגדר מצלע המרובע אשר נעשה מב' מרובעים הנעשים על שני הקווים המגבילים אותו האלכסון שתרצה לידע ערכו וכדי להראותו אותך בחוש ע"פ מופתי בעלי מלכה הזאת ראינו להציג לפניך תולעת אחד ממאמרי אקלידוס בספרו הראשון תועלת מ"ז וזהו: דע כי כל משולש שהו' ניצב הזויו' (ר"ל שהזויו' שבו הקווים נפגשים יחדיו בנוכח ממש והם עמודיים שאינם נוטי' לכאן ולכאן כלום) אז הקו המנגד אותו הזויות שהוא יתרו אם תעשה מרובע אחד על הקו ההוא בכמותו הוא מחזיק השטח שמחזיקים שני המרובעי' הנעשי' משני הקווים האוחזים הזויו' אם נעשה מכל קו בפני עצמו מרובע אחד בכמותו וכל הנשטח המחזיק שני המרובעים יחד מחזיק המרובע הזה מן הקו המנגד לבדו: