מעיל צדקה סח

כקרקע עולם שהוא טהור מכלום והעריסה טמא מדרס הוא כמ"ש עגלה של קטן טמא מדרס והעריס' פשיטא שהיא טמא כמ"ש התוס' בשבת דף ס"ו: אכן בדין זה נתחבטו בו הראשונים מאוד בכלי' הבאים במדה שטהורים מטומאת מת אם מתטמאי' מדר' דעת התו' בשבת דף מ"ד ד"ה מוכני שלה מסכי' שטמאי' מדר' וכן הביא רש"י בפרק רבי עקיבא דף פ"ד בד"ה טהורה מכלום ותו' שם ודעת הר"ש וכן משמעות הש"ס בכורו' אמנם הרמב"ם דעתו שכל שבא במידה אינה טמאה אף מדרס ועיין עליו בתי"ט פרק ך"ד דכלים משנה ד' והפשוט מן רוב הפוסקי' שמטמא מדרס דלא איתקש לשק כ"א לעניין טומאת מת בלבד וא"כ מטמא משום כתם שבו ולדעת התי"ט כל כלי הראוי למדרס מטמא טמא מת אפי' בא במידה ולא אמרו כלים הבאי' במידה טהורים במת אלא באותן שאינם ראוי' למדרסו' הזב והוא ע"פ הכלל דתנינן בנידה כל המטמא מדרס מטמא טמא מת וא"כ אין אנו צריכי' לחשוב תושברתו של העריס' אם הוא מחזיק מ' סאה שאפי' כמו שאמרת' כתם שבו הוא טמא אכן להיות נצרך הדין לשאר דברי' אשיב בעניין הרגלי' שנכנסי' בחשבון ומדת המ' סאה והוא דתנינן מוכני שלה בזמן שהוא חיבור לה נמדד עמה ושאני בין מוכני הזה ובין רגלי השידה שאינם נמדדין עמה אליבא דבית הלל דעיקר עשיי' העריס' ע"ש הגלגל הזה הו' שיתנועע בו הילד בתוך העריסה בשינתו: ובזה נ"ל לתר' קושי' הראב"ד בפ"ג דהלכו' כלים על פי' רש"י לכן טעות הוא ששאלת על גודל העריס' בלי חשבון הרגלים כי הרגלים תספה בתוך החשבון ולפעמים משימין כמין כיסוי מעל ראש העריסה והוא קבוע בו גם הוא נמדד ועניין מדידתו ראש תור עיין בפרק י"ח משנה ב' דכלים ועניין ראש תור הזה אין כאן מקום לבארו והוא מבואר אצלי בפירש המשנה בפרק ז' דכלים משנה וי"ו והוא עניין הכנה ואקצר מפני שאין אנו צריכין חשבונו כלל כמ"ש ודי לע"ע במעט אשר כתבתי אם תעיין עליהם בפני': כח נשאלתי ממשכיל אחד בקי בחכמה ההנדסה לבאר לו ביאור מספיק הא דאיתא בש"ס זבחים דף ס"ב תנן התם הכבש והמזבח ס"ב אמה הני שתין וארבע הוויין ומשני נמצא פורח אמה על היסוד ואמה על הסובב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלוש אמות לאמה חוץ מכבשים של מזבח שהיא שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותן והוא מדוקדק לחשבון שיפוע הכבש ל"ב אמה כמ"ש שם רש"י לגובה ט' אמות שהיתה גובה הכבש נמצא לשיפועו ל"ב אמות לכל גובה אמה שיפועו' ג' אמות ומחצ' ואצב' ושלישו: ובספר ברכת הזבח מקשה על זה בשם הגאון מהורר העשיל דלמא הא דאמר ס"ב מיירי במדתם בארץ והא דתנן הכבש ל"ב היינו אלכסונה היתה ל"ב וק' על המקשה בש"ס הני ס"ד הווין ומ"ש הרב שם לתרץ ע"פי חכמי תשבורת הוא דחוק כמ"ש הרב בעצמו שהוא ישוב קצת ואינו מרווח עכ"ל: תשובה מכ"ת מתמי' מקושי' הגאון הנ"ל שבספר ברכת הזבח ובעיני יפלא על מ"ש שתירוצו הו' ישוב קצת וקושייתו עצומה ובאמת במי שיש לו ריח חכמה הזאת ומכיר ממופתיהם יראה שאין לה התחלה כלל והרי זה כשואל שלא מדעת שכל שהאלכסון ל"ב וגובהו ט' יהי' ארכו על הארץ ל"א אמה וב' שלישי אצבע בקירוב וא"כ במה ירפא קושי' הש"ס ס"ד הוויין כי בזה יהי' ס"ג ומעט ובאמת בתירוצם פורח מתורץ הקושי היטיב וא"כ על מקום האורך שבקרקע העזר' תנינן שהכבש מחזיק בה ל"ב אמה לכן מתחיל קושייתו ס"ד הוויין שיראה שזהו האמת דקאי לבסוף והו' סוגי' בכמה דוכתי בש"ס דמקשה לפי מאי שידע דקאי כן אליבא דהאמת ועוד מאחר דחזינן דאליבא דהאמת הסוגיא דתנן הכבש ל"ב אמות על המשך מקומה בקרקעות העזרה תנינן לי'. ולדעתי לכוונה זאת הוא מאי דמסיים בש"ס ושליש אצבע בזכורתן וקא דחקי תוס' במנחות דף מ"א ע"ב בד"ה ארב' בגודל בפירוש של בזכרותן והוא דוחק מאי דפירשו תוס' דקאי לבאר מדות האצבעו' דמ"ש דמפר' מדת האצבעות שם טפי מכל אינך דוכת' שמביא הש"ס חשבון אצבעו' וטפי ה"ל לאתויי בדבר הנהוג כגון לענין תכל' ומנין כוס של ברכה שהוא דבר הנהוג לאפוקי בכבשי כבשים דמאי דהוי הוי ומה נפקי מני': והנ"ל בפירושו דמלת בזכרותן הוא כמו שאמרו בבכורות דף נ"ה עמוד א' זכרות' דדמא כבדא שפירושו עיקרא דדמא כבדא כמו שפירש"י שמה והוא ג"כ הסמכת הרופאים כי עיקר משכן האדומה בכבדא ונקרא' מרה האדומה וה"נ דכוותי' והאי גופא אתי לאשמועינן דהני ל"ב אמות שמהן כל כבשי כבשים ג' אמות ובזה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע שיעורו בעיקרו יסודו שבארץ ולא על מדת האלכסון כי באלכסונו יתארך יותר: