מעיל צדקה סה

מינו בא"י כלל לאפוקי הדביל' אף כי הדביל' שבא"י ניכר בגידולו ומשונה ואין דוגמתו בח"ל מ"מ יש ג"כ דבלי' דומין לשל ח"ל לכך חייבי' דבלי' של ח"ל הבאים לא"י ועיין בפי' הר"ש: א"נ אפשר לומר משום הכי לא כיילינהו התנא להיות המינים האלו שחשב בסוף מעשרות ידועים וניכרי' שהם משל ח"ל בבירור גמור. עד שפטורי' אפי' מוודאי אבל האורז לא פטור כ"א מדמאי ואלו האלארין כו' לפי שאין ממיניהם כלל בא"י לכך לא צריכו חכמים ליתן להם סי' וע"פ פי' הר"ש שכתבתי כלומר שלכך לא צריכו חכמים למנותן שה' פטורי' שהם בלי ספק משל ח"ל אבל הרמב"ם ס"ל כפי שיטתו שלא חילק בין מעשר ירק ודגן ותירוש וכולו מדברי סופרים וס"ל מצרים חייב במעשרות כמפורש במסכת ידים פרק ד' א"כ אם יהיו העדשים האלו המצריים נזרעים למה המה פטורים דהרי מצרים חייב במעשרות לכך ס"ל דכל הני דמתני'. דמדבריו' קתני דפטורים משום הפקר ופי' הירושלמי הבין באופן אחר והכל על מאי שנתן סי' באלו דמתני' דמעשרות ע"ש מקומן ולא עשה כן לאלו דדמאי כנ"ל וגם מפני קושי' הנ"ל שכתב' לעיל ועוד קשה לי דאי כפירש הר"ש צ"ל דאיצטרובלין אלנרין כו' דלא חשיב להו שם מפני שהם ודאי מח"ל ואין דוגמתן כלל בא"י שיקרא בשמם כמ"ש וא"כ אינם בקדושת שביעי' כמ"ש הרמב"ם דלא גזרו שביעית על מצרים וסורי' לעניין פירותיהם אע"פי שגזרו עליהן לענין מעשרות ואלו בארץ ישראל אין שם כלל איצטרובל לא בשמם ולא בצורתן כמ"ש בפי' הר"ש ובע"כ דף י"ד מביא ברייתא דאיצטרובלין חייבים בשביעית לכך פי' הוא פטורין משום הפקר ולפי זה פירש הירושלמי דדמאי באופן אחר) וכ"ת למה נתן בהם סימן מצרית ובעל רכפה כולי דהרי אף אותן דא"י אם הם מדבריות פטורים י"ל דחשיב להו לפי שיעו' שם מזה המין שהם עיקר במצריי' ובמצריי' אולי לא היה להם מין אחר לכך מייחסם לשם הנ"ל והנה מתוך מ"ש אחרי ראותי הירושלמי אדרבה היה מוכח כדעת הרמ"בם ועכ"ז ראוי לסמוך על העדשים שלנו כי אולי ימצאו להם ג"כ מדבריו' או בעת ההי' הי' מין כמותן מדבריו' מכ"ש אחרי שמענו עדות ברור כאותן העדשי' דשכיחי במצרי'. ואחרי שגמרנו לוקח השיעור מן העדשי' נדון באלו העדשי' באיזה מין ממיניה' נשער כי יש נתנו מינים שוני' רחבי' וקצרי' כמעט חצי השיעור מני הרחבי' לכן צריכין לברך באיזה מן המיני' נשער: והנה הרא"בד בספר בעלי הנפש הביאו הב"י וז"ל כיון שלא הזכירו פול של מקו' פלוני ולא פול בינוני אלא כגריס של פול סתם הלכך משערין בכל פול שיזדמן לו ואפי' הוא גדול שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל עכ"ל והסכימו לו הרמ"בן והרש"בא ופסק כן בש"ע: ולכאורה נראה דע"כ לא כתבו ליקח הגריסין היותר גדולים הנמצאים כ"א בשניקח השיעור מן גריס דקים להו לחז"ל שאין לך גריס בעולם שאין דם כינה מתפשט כשיעורו אבל במאי ששיערו הגריס בט' עדשים לא ניקח היותר גדולים הנמצאים שהרי לא הזכירו מן העדשים כלום כ"א מאי שאנו לומדים כן משיעור גריס של נגעים ועליו אמרו שהוא עדשי' מצריו' ומסתמא כבינוני' שלהם דכיון שלא שיעורו כאן בכתמי' כ"א בשיעור גריס ועליו שיעורו שדם כינה מתפשט עד שלא ימצא גריס גדול בעולם יותר ממנו אבל בעדשים מנלן דאפשר אם נקח עדש גדול יתרב' שיעור הגריס שהוא מקיבוץ תשעה מהן ויעלה לחשבון גדול שהרי בעדשי' שאמרו מסתמא הן הבינוני' דע"כ לא אמרו שהוא גדול אלא כגריס שהרי שם אמרו כגריס. הקלקי והוא הגריס גדול הנמצא כמ"ש שם יש שאמרו במידה גסה והוא גריס של נגעים שאמרו כגריס הקלקי וה"נ אמרו בסתמי' אבל עדשים כוונו לבינוני' שבהם שלא היתה הקבלה על שיעורם ולכן נמי סתמו הפוסקים דעתם בזה שלא כתבו דבריהם כ"א על שיעור גריס: וגם בזה חלקו האחרונים שכתב הב"ח שהרמב"ם לא ס"ל כן ובתשוב' דברי שמואל ואף שלא מלאו לבם לחלוק למעשה מ"מ הבו דלא נוסיף במאי שלא דברו בעדשים. ועדיין צריכי' אנו למודעי בדין הבינוני' איזהו נקראי' בינונים וגם בדקתי' ומצאתי' שהם בצורתן משוני' קצת זה מזה והם ע"ד שלשה מינים והיה נ"ל לשער במין היותר גדול שבהם מפני שהי' גלגליהם חד יותר ממינים אחרים והירושלמי מפרש על העדשי' שגלגליהם חד: ואף כי מלשון המשנה שאמרו כעדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינוני' זו מצרית משמע דקאי על חלוקת מיניהם (ולא על הבינוני' שבאותו מין עצמו) שמשערין בבינוני' המין מ"מ חשבתי כי היה להם מין יותר גדול מהם אבל אותן שלנו חשבתי שמין הגדולי' דומין להמצריו' הבינוני' וגם כאשר הועד לפני שעדשי' המצריות הם כעדש' גדולים שלנו אכן מצאתי שכתב הב"י בס'