מעיל צדקה סד

מן הקמה (ויש לדחו' דבראש אין שני שערו' יונקי' בתוך גומא אחת כדאיתא בנידה ובזה יש לתרץ ג"כ דקדוקינו בריש דברינו עיין עליהם): ויש להביא קצת ראיי' שמטמאין מה דתנן בפרק ד' משנה ד' שער אחד חלוק לשנים אינו אלא אחת משמע דמאי שיונקי' בגומא אחת לית לן בה: ועיינתי עוד במשניות דנגעים ומצאתי סמוך לדברי ממקצת משניו' דבעינן גם לענין טומאה כל מקום יניקת השערו' כנוס תוך הנגע והאחת מהן בפרק ד' משנה ה' ואל תתמה על אמרם סתם שער לבן תוך המחי' דמשמעו אפי' כל שהוא דאתי לאפוקי ממבוצר דמחי' דבעינן רוחב עדש מקיף אותו: ואחרי ביארנו גם המבוכ' במדיד' השערו' לפי דעת הרמב"ם אין לשער חוצה להם ולפי דעת החוט השני ע"פ פירושי נכנס מקו' יניקות השערות עמהם וזולת אלו הרבה ספיקו' בזה חזרנו לשער בעדשים והם לדעתי עדשי' המצויי' במדינות אלו עפ"י מאי דאיתא במדרש למה מנחמים אבלים בעדשי' מה עדש אין לו פה והם העדשי' האלו שאין להם פה ומקו' יניק' מן השרביט לאפוקי בקטני' העגולי' יש להם פה לינק כשהם בתוך שרביטיה': ומה שהקשינו שפירש הרע"ב שראשם חד הרא' לי מקום הרב הגדול מוהרר הירש אב"ד דק"ק המבורג כי פירוש הרמב"ם לפרש העדשי' לקוח מן התוספת' דמעשרות ושם מפורש שגלגליהם חד ולא נזכר שמה שקצה האחד שלהם חד וכן פי' בירושלמי והוא הדמות של העדשי' שלנו ושאלתני מי שרא' המצריו' ואמרו שהם כגדול' של מדינות אלו והאמת כי מלשון הרמב"ם בפירש המשנה אין ראיי' ובלי ספק כי לקוח פירושו מן התוספת' והירושלמי הנזכר ולזה כיון אבל אירע לו שנשתבש לשונו יען כי הורק מכלי אל כלי כי פירושו הי' בלשון ערבי ושלטה בהן ידים שהעתיקו אותו לעברי וידוע כי יקרה כזה ויותר מזה למעתיק מלשון ללשון אחר כמ"ש כל המעתיקים וכאלה קשה להמעתיק ספר המורה ואולי בלשון הערבי היה נקרא הגלגל החד בלשון קצה שבעברי ומושאל ממנו כמו שמשתמשי' הרבה בלשונו מושאלי' ודי בזה: וממה שכתב שהם מדבריו' אין להקשות גם כן דהרי בירושלמי פ"ב דדמאי ומביאו הר"ש משמע טעם פטור אלו המיני' מן המעשר יען כי הם משל ח"ל וניכרי' קצת לכן פטורים ואלו היה מדבריו' גם בא"י יהיו פטורים כמ"ש הרמב"ם שחזקתן מן ההפקר: ועוד אי טעמא דמתני' דפטורי' מפני שהם מדבריו' ועוד הפקר למה לא כיילינהו תנא דמתני' דריש פ"ט דשביעית דחשיב שם הפטורי' מן המעשרות ונלקחי' מכל אדם בשביעי' (ומאוד קשה פי' הרע"ב שם במעשרות במשנה זאת כי חזינ' עירוב פירושי' בדבריו אבל לא אשי' כעת עין השגחתי על זה) ואולי דברי הרמב"ם מן התוספת' ואינה לפניי: ומהירושלמי מוכח טעם פטורן מפני שהן פירות ח"ל דז"ל בפ"ב דדמאי תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפ' וגריסין הקלקי ועדשי' המצריו' המיני' ע"י שיש כיוצא בהן בא"י הצריכו חכמים ליתן להם סימן אבל האלצרין והאפסטקי' והאצטרובלין ע"י שאין כיוצא בהן בא"י לא הצריכו חכמי' ליתן להם סימן (ופי' הר"ש סוף מעשרות כלומר המיני' דמתני' לפי שיש שומן ובצלי' וגריסין ועדשי' בא"י דהיינו כיוצא בהן הוצרכו ליתן בהם סימן בפטורן הבאי' לעולם מח"ל דלא חייבו חז"ל פירו' ח"ל במעשר אבל האלצרין כו' אין גדלי' בא"י לא הוצרכו למנותן וליתן בהם סימן) א"ר אבין הדא מתנית' חלופא חיוב המינין האלו ע"י שאין כיוצא בהן בח"ל צריכו חכמים למנותן מזה משמע דהאי מתניתין הי' חלופא הטעם של מתני' דמעשרות דאלו שם פטורים כיון שהם מח"ל ואלו ידועים מא"י לכך חייבי' אפי' בח"ל אלא דלכאורה קשה אם האמת שיש כיוצא בהן בא"י למה באמת פטורי' דהרי מוכח שם דדווקא האורז שבח"ל שניכר בשינוי שהוא מח"ל לכך הוא פטור בארץ וא"כ אדרבה אם המיני' האלו כיוצא בהם בארץ ה"ל לחייבו, בא"י דאלו במקומן פשיטא דפטור דאפי' כל הפירו' שדוגמתן בא"י ממש באותו הצורה פטור' במקומן כמ"ש מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי ואף מן הוודאי כיון שאינו אלא מעשר זרע וירק שפטור אף בארץ ישראל מן התורה לכך) לא נהגו מדרבנן במקום שגזרו כגון מצרים ושארי המקומות., ונ"ל דס"ל להר"ש דמאי דאמ' לפי שיש כיוצא בא"י כלו' מאותן המיני' דהיינו ששמותן ג"כ כך אבל הם ניכרי' בעצמן שאין דומין לגמרי בצורתן לכך פטורי' אפי' בא"י כנ"ל לפרש דעת הר"ש והרי זה ממש כאורז ח"ל שפטור אף בא"י כמ"ש הר"ש שם בריש פ"ב דדמאי והאי דלא כללו התנא לשם י"ל חדא משום דהבי' שם רק אורז להיותו אומר שהאורז א"י משונה וחייב בכל מקום ואומר ג"כ היפוכו שהאורז ח"ל פטור גם בא"י להיותו ניכר שלא יגדל דוגמתו