מעיל צדקה סג

לחברתה וכן בצד השני רביעי עדש ע"כ אבל הנ"ל כי לא נפלא ממנו לתרץ כזה כי הי' מהנדס גדול כמו שהרא' שם עוצם בינתו וגם בספר חוות יאיר ע"כ נ"ל שהקשה קושי' חזקה כי ממוצי' הדבר יראה שאינו כן דאלו הוה כמו זה לא נדע מקום הנגע בכגריס כי כבר כתבתי לשון הספרי שממנו מקור למודם שיעור הנגע בכגריס וגם לא למדנו שיהא מבוצר תוך הנגע כ"א המחי' אבל שער לבן מטמא אפילו שלא במבוצר רק מן הצד כמפורש משנה ג' פרק ד' אלא בעינן שער לבן מבוצר רק כנוס בתוך הבהרת ולא יהיה חוצה לו כמו שכתב בפרק ד' משנה א' ואפילו שיעור יניקת השיער אינו צריך להיות כנוס תוך הבהרת ודי היות עיקר השיעור כנוס בבהרת אפילו מצומצם כמפורש בספרי פרק ב' שאינו ממעט כ"א השער שחוץ לנגע ממש ולפי זה מוכ' שעמידת השערות בצלעי' שחוץ לעדש' בארבע רבעיו' $ציור בספר$ דאל"כ כיון דלא צריך באמת מקום יניקתם תוך הבהרת לעניין סימן טומאה ואינו צריך שום הרחקה מסוף הנגע וא"כ לא נלמוד מני' מקום הנגע כי אם רובע שיעור גריס צא ובדוק ותשכח וכן משמע בפירש הרמב"ם פ"ו דנגעים שכתב מקום עדשה ארבע שערות ר"ל המרובע המקיף כעדשה אשר הוא שיעור המחי' וא"כ הדר' קוש' בעל חוט השני למקומ' אכן דייקינן בי' ולאו קושי' היא כלל דהא וודאי מקום הל"ו שערו' הוה בתמונה הנ"ל שאין בין שער לשער כ"א מצי עדש ומה שלמדו חז"ל ממנו שיעור נגע כגריס לא קשי' דמ"מ מסתמא הרגיל להיות שכל יניקות השערות הם תוך הנגע דמסתמא ממרא' עור יניקתם נהפך מרא' השערות ללבן וזה הוא הרגלו להיות כולו לבין ואף אם נהי' שאין כל יניקתם לבן ועומדים סמוכים להתחלת הבהרת מטמאי' משום שער לבן מ"מ מהרגלם להי' למדו שיעור הנגע ותדע שכן הוא דאל"כ קשה היכי אתי מיני' שיעור מקום הנגע כגריס מהקיש שער לבן ומחיית בשר כמ"ש בספרי כיון שקיי"ל ב' שערות לבנות יוצא' מגומא אחת בלי מרחק ביניהם כלל ג"כ מטמא כדאית' בספרי פרק י"א אם אמרת בשער לבן שאין צריך כלום ופירש בעל קרבן אהרן שמטמא בגומא אחת וגם בספר דברי שמואל מקשה לפ"ז מנל' דשיעור נגעים כגריס והוא תריץ בדוחק דלענין טומא' שער לבן אין צריך ריוח מקום אבל לענין שיעור המחי' והנגעים ע"כ ממה שהקישן הקרא בוי"ו החיבו' צ"ל שנתן להם התורה שיעור כדרך תולדתן לרוב בני אדם עכ"ל ומזה נמי למ"ש שמשמעות הקישו שיהא כל מקום יניקתן תוך הנגע אף שלא הקפיד ע"ז לעניין טומאתן ודוחק הוא קצת דוודאי איזה מקום ע"כ צריכין צריכין לילף מהקישא אבל מנלן לומר דבעינן כל מקום יניקתן תוך הנגע בשלומא במחייב שדרשו מלשון בשאת שיהא מבוצר ומוקף מן הנגע בכל צדדיו שפיר דאל"כ בשאת למאי אתי דאי שיהא בתוך הנגע לחוד אתי פשיטא לשתוק קרא מיני' דהרי חוץ לנגע כולו מחי' הוא אבל בשער לבן ה"א כל שיש שם שער לבן אפי' חוץ לנגע יטמא קמ"ל ושער בנגע ולא מועט כ"א חוץ לנגע אבל כל שהן תוך הנגע אפי' ישאר יניקתן מבחוץ יטמא ואיצטריך קרא לאשמועינן ושיהא הן עצמם בפני' וישאר לנו להקשות מנלן דשיעור הנגע כגריס אם לא שההפרש שבין השערות מחזיק עדש דו"ק: ויש לתרץ בדוחק דמשמע להו מדכתיב ושער בנגע הפך לבן משמע להו דמקום יניק' השער' כולם לבנים שהם הפכו מראה השער ללבן: והנה לדברינו יש לי מקום לפרש פי' הספרי באופן אחר שפירשם הבעל קרבן אהרן האי דאמר אם אמרת בשער לבן שאין צריך מקום לומר שמטמאין בתוך גומא אחת ואני אומר פירושו שאין משמשין כלום כלומר שאינן ממעטין מגוף הבהרת כלום וביניהם גוף הבהרת נמצא ישאר הבהרת כגריס בתשלומו והוא רוצה לילף בשחין ומכוה ששיעור הבהרת כגריס ותו לא וסימן טומאה שלהם הוא המחי' והוא בכמותו ממעט מן השחין כשיעור עדש אפשר צ"ל שיעור כמותו גדול מגריס וכזה ממש הוא מאי דאית' בפרק ראשון דבעי למילף שיעור נגע בסי' טומאה דשער לבן אפי' פחות מגריס וכן מצינו במשנה ד' פרק ז' דנגעים שמקום השער בו ממש ובגופא דדינא איפכא מסתברא דמדתנן פרק ב' משנה ה' דפרה היו בה שערו' שחור' או לבנות בתוך גומא אחת פסולה ר"י אומר אפילו תוך כיס אחת התם לאו מלשון שער למדו שלא יהא בה ב' שערו' כ"א מדקפדה תורה למהוי תמימה ושיערו שב' שערות שבה אינ' נרא' תמימ' באודם וכל שהם מקורבות יותר פוסלת מרחוקי' דכשהם קרובי' מוכיח' זו את זו ולכך יש מאן דמכשיר התם ברחוקי' ע"י תלישה ולא כן בקרובי' לכן כל שהם יותר מקורבי' פסולה אבל בשערו' דנגעים שהקפיד' התורה שער להורות ריבויין אפשר דכל שהם בתוך גומא אחת לא מקרי שער ואין לנו רמז במשנה בנגעי' וגם הרמב"ם לא פסקו כמ"ש האי דינא בב' שערו' של נערה ובפרק יו"ד דנגעים אמרו ואינו מציל מן הצד עד שיהא בו רוחב ב' שערו'