מעיל צדקה סא

ועדשים אינם ידועי' לנו כמ"ש: והנ"ל בזה ובתחילה אחוה דעתי כי יפה כתב רמ"א שערות כמו שהם קבועים בגופו של אדם לשלול קביעתן בראש שהם סמוכי' בקירוב והוא עפ"י מאי דתנן הרגה מאכולת תולה בה ועד כמה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול וכתבו הרמ"בם והר"מבן והרש"בא שהוא שיעור ט' עדשים שהן ל"ו שערו' ויצא להם זה ממה דתנן ריש פ"ו דנגעים גופא של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שערו' שהן ל"ו שערו' לכן כתבו כאן בכתם ג"כ השיעור הזה לחשבון עדשי' ושערו' כמ"ש המרדכי והנה לכאורה קשה מנלן דהני שיעורא שוין דשם כגריס הקלקי מרובע וכאן אמרו כגריס של פול ותנינן בפרק י"ז דכלים יש שאמרו במידה גסה וקחשיב גריס של נגעי' כגריס הקלקי משמע מזה דהאי גריס של נגעי' הוא גדול אבל שארי גריסין השנויי' במשנתינו לא אלא הבינוני' כסתמא דתנן בכל מקום ויש לומר מ"מ בכתמים שאמרו כל השיעורי' להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ראו גם המה לשער בגריס הקלקי שהוא גדול וס"ל דגם גריס של פול הוא גדול כאותו הגריס ולא אמרו ז"ל גריס של פול לשלול גריס הקלקי אלא הראו לנו מקום בזה דאלו בנגעי' השיעור בגריס הקלקי מרובע דווקא וארוך וקטן אינו מצטרף משא"כ בכתם דמצטרף ולזה כוונו לומר בכתמים דנדה בגריס של פול שהוא ארוך ואולי שניהם שיעורם שוה בכמותם וא"ת מפני מה לא חשיב להו שם בהנהו ששיעורם במדה גסה: וי"ל כיון דמצינו בהדיא במשנה להקל בגריס של כתמים ע"כ לא רצו להחמיר משום קושיא דלא חשיבנהו שם בכלים דאולי שייר להו בהדי אחריני דשייר (ובספר תשובת דברי שמואל תירץ זאת הקושי' דאפשר דרבנן לא קחשיב) ואחרי ששיעור ל"ו שערו' דכתמים מנגעי' אתי לן והאי שיעור דנגעים משערו' הגוף אתי' להו כמפורש בספרי בפרשה וי"ו ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית מה שער לבן מקום ב' שער' אף מחי' מקום ב' שער' כו' יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת שתהא מבוצרת בשאת הא כיצד מקום ב' שער' מימינה ומקום ב' שער' משמאל' וכן למעל' וכן למט' המינו מרובעת נמצ' שהם שלשי' ושש שער' נמצ' גופא של בהרת כגריס הקלקי ע"כ והני קראי בנגעי עור בשר כתיבי ולא בנתקי ראש וזקן ואדרבא נתקי הראש צריכין היקש נגע לנתק מה נגע אינו פחות מגריס אף נתק אינו פחות מגריס וא"כ הוא וודאי כי שיעור השערות משערו' הקביע' בגופו של אדם אתי' לן. ואיברא כי מלשונות הרבה של דברי הפוסקים משמע שתרווייהו חד שיעור איתני כי בפרק יו"ד משנה ג' דנגעים ז"ל ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות ופי' הרע"ב דכשהן רחוקי' מן הקמה ב' שערות נחשבות כמבוצר' ובת"י מפרש בהדיא שאותן ב' שערות של הראש הן כעדש' נמצא כי ס"ל מקום שני שערו' של הראש הוא כמקום עדש וכ"כ לקמן במשנה ו' וז' וכן משמע בתוספת' פרק ד' דקאמר התם נתק שהיה חוט יוצא ממנו כו' אבל שער שחור הנשאר באותו חוט אינו מציל עד שיהא רוחב החוט כגריס ומפרש הכ"מ כיון דשער שחור המשוייר אינו מציל כ"א במבוצר וא"א להיות מבוצר כ"א בכגריס משום דבעינן נבדל מן הקמה שני שערו' צדו אלו שני שערו' שחורות והרי זה כגריס מכל זה משמע דגם בראש ה"ל צמיחת שני שער' כעדשה אכן לפי הנראה צ"ל בשערות הגוף הו' דמקו' שני' הן כעדש ואיך יתכן לומר דגם בראש צמיחתן כל כך בריחוק והחוש מעיד הכחשת הדבר וראיתי לחלק ולומר בנתקי הראש הרחקת ב' לאו מכח שיעור עדש אתיא לי' מדלא אשתמיט התנא ולתני פ"א בשיעורי דנתקי הראש השיעור בהרחק עדש: ויותר גדול מזה ממאי דתנינן במשנה ג' בפרק יו"ד המשואר מציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר ומובצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה ב' שערו' וזה הלשון לא מצינו אפי' פ"א במחיה שבעינן ג"כ מבוצרו' דווקא ולא תני כל פעם כי אם מבוצרת ולמה לא אמר ומן הצד טמא ברחוק שתי שערות ובלי ספק שגם במחי' הדין כן אם הי' רחוק עדש מן הצד אעפ"י שאינו באמצע הנגע טמא דהיינו אם הנגע גדול משיעור גריס והמחי' בו מוקף מצד אחד כעדש לבד כזה $ציור בספר$ וכן משמע במשנה יו"ד דפרק דל"ת ובמקומו' דומיהן בפירש הר"ב וכן הוא המשמעו' מדמחי' סימן טומא' לפריח' בכולו ועוד מהי' תית' לחלק מדין מבוצר שבנתק דכתוב בזה כמו בזה א"כ למה אשתמיט מלומר ג"כ דמחי' מן הצד מטמא ברוחק ב' שערו' מן סוף הנגע א"ו דשם הי' מבוצרת ברוחק