מעיל צדקה ס

ואם שנחוש להמרי' פי ב"ד מפני הכבוד כבר כתב המבי"ט בסי' קל"ט דאין לחוש לכיבוד אב ואם החמורה מכ"ש לגדרי ב"ד וכבר אישתמיט ר' זירא מיניה דרב יהודא רבי' דבעי למיסק לא"י: אמנם כן צריך בתחילה תנאי אחד שיש לו מקום מוכן ומזומן להיות מנוי לו שם פרנס' ברווח כמ"ש הת"ה בפסקי' שלו סי' פ"ח וגם בכל בו ראיתיו ועי' בתשב"ץ סי' תקס"ב דכל שאין לו שם פרנסה מוכנ' מעביר'. על דעתו ועל דעת קונו ח"ו ואין אדם שליט בנפשו ואפשר אם שיהי' לו פרנסה מוכנת בקלות כ"כ מח"ל עד שלא יחסר לו בדרך הטבע מותר כי ענינו ראו ולא זר שהרוב הבאים שמה לגודל עניותם צריכין לשוב חוצה ומתבלבלי' מעבוד' השם ומלימוד התורה והלא יוצאין מא"י לח"ל ללמוד תורה מרבו מכ"ש שלא לנסוע לכתחילה במקו' שאין לו הכנה ללמוד וגם אם היה לו מעות בח"ל קשה מאד שישיג שם בכל שנה תמידין כסידרן: והכלל בזה אשרי הזוכה לכך ואינו נצרך לבריות ומתפרנס שם אפילו חיי צער ויעבוד השם אבל אין כל אדם זוכה לכך וכבר נהגו העם שאינם נוסעים עם בני' קטנים והכל בשביל קשי' השגת הפרנסה שם שאינ' בקלות וחוב הוא לקטנים וח"ו יש לחוש שיצאו לתרבו' רעה עד לא יחזק שכלם עליהם לסבול חיי צער וכמה נשתקעו בזה וד"ל הנראה לנו כתבנו ועכ"פ אלו הנוסעים לשם וצריכי' עי"כ להתפרנס מן הצדקה ואלו היו בחוץ היו יכולי' להתפרנס ממעשה ידיהם לא טוב עושין כי גדול הנהנה מיגיע כפו וצוה לנו ז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וצריכין להתיישב בזה והדבר שקול ואין לי בו הכרע בענ"ד: כז נשאל קדמנא מידיד נפשי נפש המשכלת ע"ד אשה שישבה ופניה שלמטה טוחות על כרע עריס' של קטן ומצאה כתם על הכרע ומסופקי' אנחנו על כמות הכתם אם הוא גדול בשיעורו כגריס. ועוד והנה נפשינו אוותה לדעת כמות שיעור כתם מדוקדק והשני אם נטמאת האשה הזאת אף אם יהיה בו שיעור הראוי לו מצד הכלי שבו הכתם אם הוא כלי שמקבל טומאה הן מצד גודלו כי יש לו אורך ורוחב מופלג וצריכין אנחנו. לידע תושברתו אם מחזיק עד שיעור הראוי לקבל טומאה או יותר ממנו שאין חוששין בכתמי' הנמצאי' ע"ג כלי' שאינם מקבלים טומאה וממכ"ת נשאל יורה לנו דיעה בדבר זה ושכרו אתו ית': תשובה על העיון כ"א בשיעור גריס של כתמים רוב השיעורים המצויירי' בספרי דפוס המה שלא בכיוון, כ"א לפי השג יד המדפיס אותו התמונה ע"ד משל ג' על ג' עדשים ושמו אותן על תבנית מרובע כזה $ציור בספר$ אבל לא דקדקי באמיתת גדולו והנה באמת ממה שלקחו ג"כ שיעור ל"ו שערו' יהי' השיעור קטן מאוד מהכיל משיעור ט' העדשי' ולפי מאי שהעתיק בד"מ בשם האגור בשם מהרי"ל וכ"כ מהרם מטקטין שאצל האלפסי' בשמו שהם שערי כאשר הם קבועים בראש וחוש הראות יגיד כי יהי' קטן מאוד שיעורו וההכרח יהי' נמצאים עדשים קטנים מאוד בעול' להכיל ט' על שטח קטן כזה איברא כי הרב רמ"א בהגהותיו בש"ע תיקן וכתב, במכוון כמו שהם קבועי' בגופו של אדם ע"כז קשה הדבר לעמוד על השיעור כי בגופו של אדם ימצאו מקומות רבות לא ראי זה כראי זה במרחק קביע' השער': והיותר קשה מאין לקח לו רמ"א לשער בשערות הגוף ולא הראש אם בדקדוק ובמכוון כתב כמו שהם קבועים בגופו של אדם כדי לשלול מלשער בקביעותם בראש ולא הזכיר מזה בד"מ שלו כלום ואם נאמר שהכריח לו השיעור דט' עדשים שהם גדולי' משיעור ל"ו שערו' הקבועי' בראש עדיין לא נדע מזה השיעור אמיתתו כמ"ש: וגם שיעור עדשים אינם ידועי' לנו דאיתא בפרק י"ז משנה ח' דכלים עדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינוני' וזהו מצרית ומצינו בסוף מסכת מעשרו' בפי' הרמב"ם והעתיקו הר"עב בפי' עדשים המצרי' ראשם האחד חד והם מדבריות ושני תנאים הללו אינם בעדשים הידועי' לנו כי הם נזרעי' סגלגלות ומה שהם חדים בהיקפן א"א לכווין בלשון ראשם האחד חד כ"א בתמונת הביצים שאמרו ראשם אחד חד ואחד כד ובפירש"י במגילה משמע ג"כ קצת שהעדשה קצת נוטה לביצה (ומ"מ אין ראי' משם וגם ממה שאמרו אם מברין בבצים א"כ לא משמע כן) ואם יש לעדשים זאת התמונה א"כ אינה ידוע לנו ועפ"ז לא נדע שיעור כתם כי אם נקח אותן משערת הראש יהי' שיעורו קטן מאוד ממה שנהגו מעולם ושערו' הגוף אין מקום מושבם לשער מהם