מעיל צדקה נט

בכל שנה בקיץ ואף שיש סכנת לסטים על הים הא וודאי כל הדרכים בחזקת סכנה והולכי ימים צריכי' להודו' וזה אינו מתחדש ואפ"ה אמרו הכל מעלין א"ו כל שאין בו סכנה מתחדשת ונולדו' כופין וגם הכלל שנתן המבי"ט יש לילך אחריו והא וודאי כי סערת הים אינו טענה דאל"כ ה"ל למתני' לאפלוגי בהכי והי' סתמא קתני הרי כל מאי שהי' סכנה מצד סערת הים והמון גליו אין לנו מניעה מנסוע (ואפשר שאין לכוף לנסוע בימי החורף דרך ים עפ"י מאי דאיתא במדרש קטיר לו לבך קטיר ספינתך והוא בב"ר ובחזי') ועפ"ז מאי שטוענין כי הים סכנה לקטנים אינה טענה דלא אשתמיט מתני' למימר אם באה מחמת טענה מ' בנים הקטנים שומעין לה ואם המשנה סתמא קתני לא אשתמיט משמוע הדין הזה חד מהפוסקאי קמאי ובתראי: ואני אומ' כי בדקדו' כת' רש"י הכ' מעלין לא"י את כל ב"ב אד' כופ' והא דלא תירץ שם הש"ס הכל לאתויי בניו הקטנים י"ל דהכל משמע דאתי לרבויי דכופין אותן וקטנים וודאי לאו בני כפיי' ננהו: ונחזור למ"ש שאם אין סכנה פרטיית לקטנים יותר מלגדולי' שרי להוליך בניו הקטנים עמו וא"ל מ"מ סכנה מיהא איכא וה"ל חוב להן ואלו הם בני שכל לא היו מרוצים לנסוע שמה ואיך חבין להם שלא בפניהם י"ל דרשאין לעשות כן שאדם רשאי לעשות בשל חבירו כמו בשלו ובטענה זו פוטרים לשומרי' ושותפין אפי' אם אירע תקלה בדבר והרי אבידת גוף מאבידת ממון אתי לן מכל אבידת אחיך ועוד מה התם שאדם רשאי לחבול בשלו ולאבד כל מאי שיש לו והכא אסור לאבד את עצמו וא"כ כל שמותר לעשות בשלו ה"נ בבניו הקטנים ובחדא מתתא מחתינהו וא"כ כאשר אין ב"ד מונעין אותו מנסוע אין להם למנוע אותו בשביל בניו הקטנים וזכות הוא להן וכיון דבזה אין ספק וכמה גדולים עשו מעשה הם עצמם לנסוע וגם כח החוששי' לא חשו כ"א בשביל בניו קטנים אבל להגדולים לא ואני כתבתי שאין לחלק: וגם מגדולי המחברים שכתבו על זמנן שהיו סכנות גדולות על הדרכים לא כתבו כ"א שלא לכוף אדם את אשתו אבל הרוצה בעצמו לנסוע אין מוחין בידו כי לבו שלם ובטוח בה' ששומר מצוה לא ידע דבר רע ורבים שחושבי' נדר זה לנדר מצוה שאין לו התרה כמ"ש הרא"ש סוף כלל י"ב וזולתו המחברי' אין מספר ואומדן דעת הוא לקטנים דניחא להו לעשות המצוה בקטנותן דאינו דומה קולטתו מקטנותו עד שלא טעם טעם חטא וכשיזכה לנשמה בן י"ג שנים יזכה בה מקדושת א"י: ומצד החוש אנו רואי' שאין לחלק בין קטנים לגדולים דהרי מצד סכנת טביעה ושביי' ולסטים הרי קטן וגדול שם הוא ואם מטורח הנענוע שכתב הרי"ף מטעם זה אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים הרי הקטנים בטבעם קלי התנוע ורוב גידולים בתנועה להיותם מלאים מהלבינה: ומצאתי און לי בתשובת הר"מ מרוטן בורג ד"פ סי' ר"ג וז"ל לעניין נדר אשר נדרת לעלות לא"י אפי' עד"ר יש לו התרה אחרי שאשתך הרה ואין כל דבר עומד מפני פיקוח נפש ויש סכנה להולכי עוברה וגם הולד עד שיתגבר ויכנסו ימות הקיץ עכ"ל ופעם מצאתי עד יגמל הילד הרי לא הורחק כ"א עד שיתגבר הילד ואולי עד הגמלו: והנר' משם שהיה דרך ים כי מושב מהר"ם היה במדינה זו ועוד הרי מביא הסמ"ע סי' קס"ג ס"ק יו"ד דטענת עיבור לנשי' אינו אונס לנסיע דכמ' נשי' נוסעי' דרכים רחוקי' וע"כ היה דרך הזה דרך ים וא"ל דיש לחלק בין רחוק וקרוב הרי ה"ל לקיים נדרו לנסוע מעט מעט: וגם שם לא היה אלא שהי' רוצה לעכב ושאל אם אינו עובר על נדרו ויש לו התרה אבל וודאי לא היה אדם מעכבו מנסוע אלו רצה בה אם לא דקרוב הזיק' ושכיח טוב': והלבוש בסי' ע"ה כתב לשון איסור לסכן נפשו אבל לא ידעתי מניין לו זה ונראה לי סמך לדבר מעזרא שנסע לירושלים מן הגולה דרך רחוק מהלך חמשה חדשים ומפני הבושה לא ביקש חיל ופרשי מן המלך ללוותן אף כי הי' נשים וטף רב עמהן ומי מחל בעדם לתת נפשם בסכנה דרך רב כזה בלי תיגור אלו הקטנים מה עשו לסכן נפשם מפני הבושה אלא כל מאי שמותר לעשות בשלו גם בבניו הקטנים מותר ועיין בתשובת בני משה סי' ך"ז: והרבנים הקרובי' היושבים על איי הים כתבו אשר עיניהם רואי' בכל יום נוסעים דרך ים לקצוי ארץ עם ילדים קטנים בני יומן והוי כי שאלתי פה אחד מהנוסעים עם בניו הקטנים ואמר כי מצד תנועות הים קטן קטן יותר קל לו לסבול תנוע' הספינה והנאני שכוונתי הדין לאמיתו בזה: והנ"ל אם יגזור הב"ד שבעירם שלא לנסוע מטעמי' הנ"ל רשאי' לסמוך על אלו אשר אינם ראו ההיפוך מהם כי לא ראינו אינ' ראי' והרי זו כהורה ב"ד ששקעה החמה והי' לפנינו דאין זה הוראה: