מעיל צדקה נז

יש לשאול על ספרי' שלנו שכתובים בלשונם אם טעוני' גניזה אפי' בחול ואם יש לחוש לאזכרותי' שלא לשבע בהן לשק' ושלא למחוק אותן וטוב להחמיר עכ"ל ומשמע נמי דמיירי שנכתב בכתב שלהם ואפ"ה כתב שטוב להחמיר וקשה וכי נעלם ממנו שיטת הש"ס שכתבו ישראל את התורה בע' לשון ואח"כ סדו אות' בסיד ואיך עברו על מחיקת השם ש"מ דפשוט הוא שאין בזה איסור אלא ע"כ דמשם אין ראייה דסד בסיד לא הוי מחיקה כיון דלאחר שיגרור הסיד רשומו ניכר וא"כ בנדון דידן נמי מותר להטיח עליו סיד ויצא לנו מזה דאף הנכתב בלשונם מסופק בעל ש"ג וכתב דיש להחמיר למוחקו וא"כ בנדון דידן שהעתיקו השמות בלשונם י"ל דאסור לאבד אותם דדווקא ס"ת שראינו שכתב אחד מהמכחיש הבור' שמי' ואר' ישרף אבל בנמצא בידו אמרינן בהשולח דף מ"ה ע"ב דיגנוז ופירש"י משום דספק כו' וא"כ ק"ו כאן שמצאו זה הספר ואינו יודע מי כתבו וי"ל אחד מן הקראיים כתבו ואי משום מסומני' של האומות הקראיים של מעלה מן השמות דלמא מצא אחד מן המכחישים בהבור' את הספר וכת' עליהם וגם בין התיבות כמו שלפעמים מגיע לידינו ספר תהלים בדפוס ונכתוב גם כן על השמו' כמו זה וכן בין התיבת ובפרק כל כתבי פליג' תנאי' שם וסבר ר"י דבחול קודר האזכר' וגונזן והשאר שורפן ור"ט סבר שמותר לשרוף הכל ופי' התוספו' דברייתא מיירי בנמצא ביד המכחישים בבור' ובא"ח סי' של"ד כתב הטו' באומות המכחישי' בהבור' שכתבו להם ספרי קודש כו' מלשון זה משמע בידוע לנו שכתבו אבל בנמצא כבר פסק בי"ד סי' רפ"א דיגנוז דלא כר"י דסבר דיקדור האזכרות אלא כת"ק דר"י א"כ בנדון דידן זה היה יותר טוב לגנוז מלהכניס בספק איסור דלא תעשון כן לה' כו': אכן נ"ל באם שהסימני' הניכר' בין התיבו' אינו דחוק' רק עומד' כשאר התיבות בריוח מסתמא ניכר שמתחילה המכחישי' בהבור' שמים וארץ כתבו ויש לשרוף אותם ואזכרותיה כדין ספרי המכחישי' בהבור' שמים וארץ הנלע"ד כתבתי הטרוד, ונחפז מאיר בה"רר יצחק ז"ל חונה פה פרוסטיץ: כד ואני השבתי לו שני' אשר בדק לן אם לסוד הב"הכ על השמות והביא ראיי' מטוח הסיד על האבנים משם אין ראיי' כלל דוודאי אותו הסיד היה טוח על האבנים דבקל יוכל להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד והרי הוא כמו המדבק שעוה על השם כמ"ש שיש לדבק שעוה על שם שדי שבמזו' במקום שאינו טהור כ"כ וה"ה כאדם הכורך מכה על השם אבל על כתיבת דיו בוודאי סיד לח מוחקו ומאבדו ממש ועוד סוף שהסיד מכלה הדיו שתחתיו כטבע הסיד ועוד שא"א לקלפו שישאר הכתב שלם תחתיו ונ"ל שיוצאי' בזה לאבד שמות ע"כ וה"ה בכלל לא תעשון כן ותמן אמרו המעביר דיו ע"ג סיקרא חייב משום מוחק וע"כ לא פט' סיקרא ע"ג דיו אלא דה"ל מקלקל וכל המקלקלי' פטורי' בשבת אבל מחיק' מיהו הוה ואין לחלק בנייהו ואדרבא זה הסוד מאבד יותר שהוא לח כמי' בשעת הטוח ומוחק הכתב בידי' וגם טבע הסיד לכלו' אבל הכתב שעל האבנים שעליהן התורה כתובה היה כתב חקוק כמפורש בתרגום יונתן ולא היה הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב ולא מחיק' ובר מן דין דוודאי א"א לומר שהי' נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים ודיו ע"ג אבן דבר שאינו מתקיים הוא (הגם כי מפרק עגלה ערופה דף מ"ח ע"ב משמע דאם לא כתב שם פתוחי חותם ה"א לכתוב עליהם בדיו היינו אם היה ג"כ נכתב שם בלשון כתיב' כאשר אינו (כתב שם לשון כתיבה) וכן פסקינן בעניין כתיב' שבת בעינן דבר המתקיי' ע"ג דבר המתקיי' וכתב הרמב"ם שם ע"ג דבר המתקיים שהדיו עומד עליו כגון עור וקלף ונייר ועץ ולא כתב אבן והארכתי בזה ללא צורך שאין ספק שהי' שם חקיקה ואין הסיד מאבדו: ובר מן כל דין דאין משם לילף דש"ה שהי' מצוותו בכך להאי מאן דאמר וסדת אותו בסיד לאחר וכתבת' ומה נעשה אם גזירת מלך הוא: כה מעשה אירע בימי החג שקראנו בס"ת והי' על תיבת מהספר נטיפת שעוה עד שלא היו התיבות שתחתיהן שום רושם ניכר ונסתפקנו אם מותר לקרות בה ולא נקראה ס"ת חסירה ע"פ מ"ש הב"ח בסי' ש"מ בא"ח אם נטף שעוה על ספר וסלקו בשבת מב' אותיות חייב חטאת נמצא לפ"ז דס"ל כ"ז היות עליו השעוה כאלו האותיות נמחקי' דאל"כ מאיזה טעם מחייב מעביר השעוה חטאת שהרי לשונו משמע שהיה כתוב תחתיו א"ו דחיובו משום דה"ל העברת השעוה כאלו כותב האותיות שתחתיו עתה דכ"ז היות השעוה מכוסה עליהם ה"ה כמחוקי': ובאמת מאין לקח לו לפסוק כזה דראי' שלו מהתוספת' לאו ראי' היא דז"ל בהרא"ש פרק כלל גדול נפל דיו על הספר ומחקו שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומו כדי ל' ב' אותיות חייב ע"כ ונ"ל פירש דהאי בריית' כך דלכאורה קשה למה לא כללה בחדא נפלה דיו