מעיל צדקה מח

כל שאינם נוגעים זה בזה שיבואו לידי שכחה לא ידענו משם כלל ועל כן הביא מקרא דיחזקאל: אלא דקשי לפי זה על מאי דפירש רש"י שם ופליגי דר' פדת וז"ל רב יוסף דפשיט ליה מדרשא דהאי קרא לאיסור פליג אר' פדת דגילוי עריות תשמיש ממש ושאר קורב' אפי' קירוב בשר מדרבנן והיא בבגדה אפילו מדרבנן ליכא למגזר ע"כ ואי כמו דפרשתי היא בבגדה משום גלוי עריות דתשמיש עצמו גזרינן ליה: ותו י"ל דרבי פדת דאמר לא נאסר כ"א קורב' דגילוי עריות מן התורה היינו ברבי' דליכא למיחש שיבואו לידי הרגל דבר אבל שלא ברבים הרי יחוד דאורייתא מדרוש כי יסיתך מכ"ש מיני הרגל וקירוב דמטה אחת: והנ"ל דמאי דפשיט לי' להפשטן דאשת רעהו הי' בבגדה אסור היינו משום דע"כ מן ההיקש צריכין למילף מידי וס"ל דיחוד דנידה מותר מסוגה וכל מיני קריבו' אסורים מן התורה שלא תקרבו ע"כ ההיקש להיא בבגדה אתי ושמע מיני' בא"א פשיט לאסור וכ"ת דאתי למיסר שלא יאכל עמה על שלחן אחד דזהו מסתבר טפי דליכא שינוי יש לומר הא ודאי באיסור א"א דאסרינן לאכול עמה או היא בבגדה היינו לאו משום שכחה הוא דכיון דלא גייסי בהדדי אלא משום תקיפת יצרו וע"כ אפילו במקום דליכא יחוד הו' אתי דבמקום יחוד ממילא אסור וא"כ עדיף ומסתבר טפי לאסור היא בבגדה דתקיף יצרו יותר דו"ק וא"כ מאי דאיתקש לו נדה והוא משום שכח' (דמשום מזיד ופשע העיד התורה סוג' כמ"ש לעיל) ה"נ הוא אסור דהיא בבגדה נמצא לרבי פדת דמתיר הקריב' מן התורה מצינן לאוקמי הקישא לאסור הקריב' דקירוב בשר אבל היא בבגדה לא וע"כ פליג דרבי פדת ואולי זהו כוונת רש"י שכ' ואפילו קירוב בשר מדרבנן וא"כ היא בבגדה אפי' מדרבנן אין לנו לאסור והיינו דמהאי הקישא אין לילף לפ"ז דאפי' באשת רעהו אין לנו מילף לאסור בזה דאין בו יחוד כגון בפתוח לר"ה וקצת קרוב פירוש זה לפירוש רבינו תם: ועוד לא זז מתי' אשר כתבנו בהאי דפליגי דר' פדת דאמר לא אסרה התורה אלא קורבא של גלוי עריות לבד נ"ל כי הפשטן דפשיט לאסור מקרא דיחזקאל ס"ל דהרי הוא כאיסור תורה כמ"ש הרמב"ן בשורש ב' בהשגותיו לסה"מ דכל שיצא לנו ממדרשי הפסוקי' מקראי דנביאים בדרך אזהרה על המצוות של תורה הרי זה כדברי תורה דמי והרבה להבי' ראי' על זה: והר"י דיליא"ון כ' שגם כוונת הרמב"ם כן הוא אלא בדבר שהם מתקנת נביאי' מחודש שאין לו שורש במצות התורה הרי הוא דרבנן ואפי' תקנת משה שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום מקרי דרבנן אבל בדבר שהוסיפו ביאור במצוות התורה שלא בדרך תקנה ה"ה כדברי תורה דהרי בא בקבלה שאין הנביא רשאי לחדש דבר וע"כ צ"ל שהי' הדבר מקובל כך להם וא"כ ה"נ מאי שהזהיר יחזקאל בזה ואל אשה נידה לא קרב והוסיף להקיש לאשת רעהו לאסור הי' בבגדה ה"ה כשל תורה וא"כ הרי סתמא פליגי אר' פדת ויתורץ בטוב בזה קושי' תוס' וגם תמיי' תוס' בד"ה קודם לזה דאם נימא שסוגה בשושנים להתיר היא בבגדה בנידה הא סתמא בשאר עריות אסורים והרי הוא כד"ת וא"כ הי מינייהו דרבנן והרי הו' כיחוד ואין בין זה לזה ואולי כוונ' רש"י כן הוא דלדידי' איסור דהי' בבגדה כו' מיחוד נפקא וא"כ באשת רעהו האיסור דאוריית' וכיון דהוקשו מסתמא לכולי הוקשו חוץ מיחוד דרחמנא שרי מסוגה בשושנים א"כ הרי איסור דהיא בבגדה בנידה גם כן דאורייתא והיינו דפליגי דר' פדת ואף דנוכל לומר כוונת תוס' דלמא האי בריית' דאמרה מקיש אשה נדה לאשת רעהו לא הוציא ממשמעות הקרא כ"א ההיקש אבל איסור דהיא בבגדה, יוכל להיות דרבנן אלא כיון דהקישא קרא מסתמא לכל מילי הוקשו אף מאי דנאסר דרבנן דלדידהו לאו מאיסור יחוד נפק' כמ"ש תוספ' ז"א דהרי כתבנו לעיל אלא מעתה הקישא דקרא למאי אתי ותו דא"כ דאיכא למילף מידי אחרינא מני' דהקישא מנ"ל לאקושי לדבר זה דהרי ע"כ ליחוד דנידה לא הוקשו מקרא דסוג' בשושני' וא"כ לאו דוקא לכל מילי הוקשו וה"נ מנ"ל לאקושי לדבר זה כיון דמצינו דלא הוקשו לכל מילי יש לומר הכי נמי לא יהי' דומי' לזה בשלמא אם הם דאורייתא א"כ אחרי שהקישם קרא ולא הוציא כ"א יחוד מסתמא לכל שאר מילייהו שוין אבל אם הוא דרבנן מנלן דיהי' שוי' בזה אחרי שמצאנום חלוקים באחד מן הנושאים של האיסורי'. ובזה מתורץ למה לא פשיט לי' מיד האיבעי' מדר' פדת א"ו דאיהו מדרבנן קא מספקי ליה לכך לא רצה לפשוט מדר"פ והנה גם תירץ ר"ת שכ' לתרץ דגם בא"א היא בבגדה אין לאסור אליבא דר' פדת דסבירי ליה שאין איסור מן התורה אלא קורב' דג"ע ממש יש להקשות דמשמע דבלי ר' פדת ניחא דלשון קריב' משמע אפי' קריב' דהי' בבגדה א"כ גם בנידה לא תקרב הכי קרי לי' ומהי' תיתי להתיר וגם תירץ ר"י דחיק לענ"ד כמו שכתוב התו' בעצמם הגם כי מהרש"א בספרו מתרץ לי' אבל לא ידעתי כוונתו כלל ועי' בס' רצוף אהבה על זה והנלע"ד כתבתי: