מעיל צדקה מז

עמה אע"פ שאין הרפוא' ידוע דהרי אפילו החולי שאין בו סכנה לא העמידו דבריהם וכן משמע בהדי' בתשובה מהר"ם מרונטבורג הנדפס בפראג בסי' ק"ס דדווק' כל שהוא איסור מן התורה אסור ברפואה שאינה ידוע משמע דאיסור דדבריהם אפילו ברפואה שאינה ידוע התירו ואף דאיכא למידק שם נמי היפך מזה מ"מ החלוק הזאת נרא' יותר דהרי אמרו לא העמידו דבריהם במקום חלי כלל וגם כוונת הנ"י בפרק בן סורר ומורה והר"ן בפרק אין מעמידין שכתבתי לעיל ובתשוב' חוות יאיר סי' קפ"ב הקשה מזה על הר"ן ומה שנ"ל כתבתי בזה: ומעתה נשום מגמת פנינו לתרץ הרמב"ם ממה שהשיבו הרמב"ן הגם כי הרב דילייאון תירצו בספרו מגילת אסתר עכ"ז נראה מה שנלענ"ד ומה שימצא ידינו לתרצו: והעולה לפנינו הוא אשר מקשה מש"ס שבת שלא הביאו לשם בפשיטות האיבעי נדה מאי שתישן היא בבגדה כו' כ"א מדרוש פסוק דיחזקאל מקיש אשה נדה לאשת רעהו מאי אשת רעהו כו' ולא הביא בריית' דספרי שהביא הרמב"ם על פסוק דלא תקרבו וע"כ צ"ל דזהו מן האסמכתו' ולאו דרשה גמורה. והנ"ל לתרץ אשר מתחילה נבאר הסוגי' שם שהי' כולה מקשה מתחילה דאיתא שם בדף י"ג איבעי' להו נידה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו כו' עד הכא איכא דעות ואיכא שינוי ת"ש אל ההרי' לא אכל כו' ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב מקיש אשת רעהו לאשה נדה מה אשת רעהו היא בבגדה והוא בבגדו אסור אף נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ופיר"שי מהו אשת רעהו כו' דאסיר לן יחוד מן התורה בקידושין ומקשים תוס' וא"ת דמשמע דאין לאסור יחוד בנדה וגם תימא דיחוד מותר בנידה מסוגה בשושנים אף דיחוד א"א דאורייתא והיא בבגדה כו' דאסור בא"א דרבנן כדפירש"י להלן מזה) ילפינן בהיקש בנדה לאסור ואיפוך אנא להתיר היא בבגדה כו' במקום דליכא יחוד כגון בפתח פתוח לר"ה מסוגה בשושנים ולאסור יחוד מהקישא דיחזקאל ע"כ ואני אומר שאין כאן מקום תמי' כלל דוודאי האי דמספקי להו נדה בבגדה שתישן עם בעלה מיירי אפילו במקום שאין יחוד דמשום יחוד אין לאסו' כלל דסוגה בשושנים כתיב ואפי' בלי שיכוון לשום הנאה וקירוב דעת אלא דדחיקה להו עלמא מהו שישנו במטה אחת ואפילו אם ישנו רחוקים זה מזה בלי שיגעו כלל זה בזה ופשיטא להו כל שאין כאן שינוי שיהי' בגדיהם עליהם אסור משום שכח' ושוגג ומאי יועיל שפתחה פתוח לר"ה שלא יבואו לידי הרגל דבר בשכח' אלא דמספקי להו בשינוי גדול הזה דבגדיהם. עליהם אי חשינן להכי שישכחו ויבקשו את תפקידם אבל לא חשו למזיד כלל שהעיד עלינו הקרא סוגה בשושנים אבל באיסור יחוד כל שאינם ישינים במטה אחת לא חיישינן שישכחו ויבואו לידי הרגל כ"א שבמרד יבוא עלי' כיון שיצרו תקפו ויהי' ביחיד' אבל משום שכח' לא חיישינן דא"א שלא יזכרו זה את זה במעשה רב שיבואו להזדקק זה עם זה כיון שחסר להם קריבה כזה כדכתבו התו' בחולין דף י"ד ובביצה דלא חיישינן שמא יעלה ויתלוש כל שחסר להם מעשה קצת ע"ש בד"ה מחתכין ובע"ב בד"ה מודה ר"י ותדע לך דאיסור יחוד משום חשש מזיד הוא דאי משום חשש שכחה אתינן לי'. א"כ מאי איכפית לי' בפתח פתוח לר"ה דניחוש שישכח וכן בעלה בעיר ועוד כיון דאיסור יחוד בעריות הוא באותם שאינם רגילין זה בזה ויש בהם שינוי ופשיט' דלאו משום שכחה אתינן עלי' אלא משום חשש שיתגבר יצרו עליו וסבירי ליה לרש"י דכל חיישינן ליחוד פן יתגבר יצרו עליו במזיד מכ"ש היכא דליכא שינוי והיכר והוא רגיל בה דאיכא למיחש לשכחה כמשמעות רש"י בד"ה מה אשת כו' וא"כ אין מקום לקושיית תו' דנאסר יחוד ונתיר היא בבגדה במקום שאין יחוד כיון דמשום שכחה הוא הא וודאי מאי איכפת לן במקום שאין בו משום יחוד וכל דנאסר משום יחוד במקום דאיכא משום יחוד מכ"ש שנאסר משום שכח' במקום דאיכא משום שכח' אפי' שאין במקומם משום יחוד כגון פתוח לר"ה: ולכן פשיטא לי' לרש"י דמדנאסר להו בא"א יחוד דאורייתא מכ"ש דנאסר להו ג"כ היא בבגדו דטפי איכא למיחש להרגל דבר דשכח' מביחוד דניחוש למזיד אף דליכא בי' משום שכחה כגון בשינוי בגדי' מ"מ חיישינן לשכחה וגם לשון סוגה בשושנים משמע דמהני למזיד דלשכחה מאי מהני שהי' סוגה בשושנים דכל זה ישכח דאיך נאמר דמקרא סוגה בשושני' להתיר היא בבגדה כו' אתי ונמצא דברי רש"י בנויי' בחוזק על קו הישר: ולפי דברינו אלו לא קשה מידי על הרמב"ם מש"ס הזה דלא אייתי לי' מלא תקרב חדא דהכא מיירי שלא בכוונת חיבה ושלא בנגיעה כלל אלא אפי' רחוקים זה מזה ומשום שכחה נגעו בה ומקרא דלא תקרבו לא נפקא לן כ"א קריב' שהם במרד ובפשיעת חיבה אבל לגזור