מעיל צדקה מד

סימן ע"א להתיר ועשה מעשה וגם בתשובת עבודת הגרשוני סי' ק"ך הביא בשם חמיו ובשם מהר"י שהוא לדעת הב"ח להתיר ומסכים עמהם. אלא שכתב שם שהקשו מהא שכ' הב"י בנמצאו ב' טחולי' דבוקי' בסומכא שהוא טריפה לדעת הרשב"א ולא אמרינן דזהו ממש כנברא' נקוב' והראוי להכשיר אם נכשיר בנקובה מברייתו ואולי י"ל דהת' הוא טריפה משום דאמרינן כל יתר כנטל דמי היינו כנוטל ביד וכן שיעור חכמתם ז"ל שכ"כ מכאיב לה או אולי משום דסופו להנטל וממשמעו' לשונם נראה כן שאמרו כל יתר כנטל דמי ולא אמרי כחסר דמי דו"ק (ובכבד שכתבו שהוא כחס' הרב' יש לפקפק בזה): והנה בספר פ"ח הסכים ג"כ לאסור וכ' כל מאי שכתב הש"ך בנה"כ וכבר הראתי מקום לדחות ראיותיו ומ"ש כי בתשו' צמח צדק סי' צ"ח הסכי' לאסור לא משמע לי משם מידי דבנקוב' דשם מיירי שניכר שנעשה אח"כ או לפחות אין בו הכרה שנברא עמו ואינו במקומו המצוי להיות וע"ש זולתי מן הסימני' שם נראה כן ואין זה ראי': הכלל כי רוב הפוסקים מתירים הדבר ונראים דבריהם ועוד מאן לימא לן שאין כוונת בריית הטחול כן הוא ג"כ לפעמים אחרי שמסכימים כולם כי תכונתה נמצאת כן הרבה פעמים ול"ד כלל לנקבו הדקין שהרי ירא' שסופו למות שיחזור הרעי לגוף הבהמה ותמות אבל נקב כזה מי מסהיד עליה שאינו מגדרי ברייתה ואף שעל הרוב היא שלימ' הלא נמצאים כמה שינויים בבריאת אברי הבעלי חיים משרוע וקלוט ומאי יפסיד נקובו כזה מתחילת בריית' ואף כי מצינו מאן דטריף חסרון מבחוץ בריא' י"ל דהכי קים להו מדפליגי בחיסרון הריא' בש"ס ולא בשאר אברים וגם בחסרון הריאה איכא מאן דמכשר והבו דלא לוסיף עלי' בשאר אברים שאינם נזכרים בש"ס ומכ"ש בחסרון טחול שהרי נחסר כולו כשר אלא בניקב שיעור חכמתם ז"ל שמכאיב לה ויפסי' כולה והראי' דבמו' שנחסר בלי שנמצא במקומו מים ליכא מאן דטריף ואין לחלק דש"ה שאין הנקב מפולש מעבר אל עבר שהרי אם נחשוב נקב מפולש לאסור משום חיסרון הכי נמי יש להטריפו אפי' בנחסר עד שלא ישאר כעובי דינר זהב כמו בנקב דמ"ש. והנ"ל עוד שלא כתבו להטריף נקב זה אם נעשה מתחילת ברייתו משום חיסרון כמו חיסרון בריאה כ"א לרווחא דמילתא אבל כל עיקר כוונתם משום שחששו שניקב ע"י מחט ועלה בו קרום מ' מכה אבל אם יתוודע שנברא עמו לא וא"כ אחרי שהוכחנו שדבר זה אין לו מציאות כלל ומה גם כי נראה מתכונת הנקב שהם נבראי' כי הם הולכים ומתשפעים לצד פנים הנקב ומתרדדים ומתחדדים משני צדדי הטחול בגלגולו מה שאין הטבע נותן להנקב בכהאי גוונא ע"י קוץ או דבר הנוקב וגם כי רוב הפוסקים מתירים והם האחרונים: והנה תשובת הרשב"א הזאת הואיל דאתי לידן אכתוב מה שנראה לענ"ד מאי דחשבי אינהו דאמרי שדרכן של רוב הבהמות להיות כן מה ראו על ככה כי לא נודע מזה כלום ומעולם לא נראה כן כאשר העיד הרשב"א: ועוד ח"ו שיחשובו ניקבו במ' אף אם יהיה נברא עמו כיון שע"כ סופו למות והכלל כל שאין כמוה חי' טריפה: והנ"ל כי אינהו חשבי להאי נקב שהוא פי ווריד היוצא מן הכבד אל הדקין שלמטה מן הקיבה והוא מאי שהביא הבית יוסף בסי' מ"ז ממעשה הנעשה בעיר בדרש המובא בכל בו והיתירוהו וכן הוא בכל הבהמו' אותו הווריד ונכנס בתוך הדקין הסמוכי' אל הקיבה הנקרא דואוד"ינא כמ"ש מזה אבן סינא בלמודיו מחלקי הוורידין אלא שבכל הבהמות הנקב דק מאוד עד שלא יראה ממנו פיו והווריד מתנתק מיד וחשבו הם אף גם אם לפעמים יוכר נקב פי הווריד הזה מ' איזה סיבה אפילו הכי. לא מטריף בהכי שהרי הוא כן בכל הבהמו' והווריד בחיי הבהמה חזק ומעכב לבלתי יצא הרעי לגוף הבהמה והרשב"א ס"ל אחרי שאינו ניכר ברוב הבהמ' ונקב פי ווריד זה סתום ודק מאוד אולי זה נקב אחר אף כי ימצא במקומו שראוי להיות אותו הווריד וגם מאחר שנשתנה משארי הבהמות שראוי להיות דק מאוד יש להטריף ויש לחוש שהרעי יצא אל הגוף ואולי אין כח בווריד להציל אחרי שהנקב. ניכר והוא גדול או אולי לא פירשו דבריהם ולא הבין הרשב"א דעת'. וחשב ששקרו באמונתם כמ"ש עליהם שהם שותפי' של עמלק ומזה ג"כ נראה אמיתת דברי שכתבתי למעלה שהיה הנקב מתשפע כלפי מעלה מפנימיות הדקין לצד חוץ כי תכונת הפה הווריד הזה כן הוא לפי תכונת ברייתו: יח ואשר שאלתי ע"ד הבית של ראובן הניקח מן גוי אחד במקומו ועירו שם ותקנת השררה באותו העיר על הבתים הנלקחים מן הגוים שכל זמן שיבוא בעל הבית ההוא או