מעיל צדקה מג

עם לבבי ע"ד הנקבים המצויים להיות בטחלי העגלים דשכיחי טובא וקול דמי אחינו אלה מפה ואלה מפה צועקים אלינו במקומות דשכיחי הזיק' ואמרתי אחרי שכבר הורה זקן הגאון בעל טורי זהב להתיר כדאי וכדאי הוא לסמוך עליו בכל אלו הנקובים המצויים להיות תמיד במקום אחד מיוחד שבה' והשגת הש"ך בנה"כ שלו אינו מובן לי כלל מאי שחשש ונסתפק אולי נקבו במקרה ואינו נברא עמו אני תמה מדבריו א"כ איך ימצאו תמיד במקום אחד (אחרי יודעינו כי מגדרי המקרה הוא האנה) ואף אם נאמר כי ימצא לפעמים יפעל המקרה במקום מיוחד לפחות דבר זה רחוק הוא ולא שכיח ויותר יש לנו לומר שזהו מסדרי ברייתו טפי ממה שנתלה הדבר במקרה רחוק כזה והידוע כי הולכין אחר מידי דשכיח טפי בין לקולא בין לחומרא: וממה שנמצא להיות כן בעגלים הרכי' ולא בשוורי' הגדולים נראה לעינים כי מדרך רבותי' דטחול הכי הוי שמתמלאת אחת לאחת. ואין להביא ראיי' ממ"ש הרשב"א בתשובותיו סי' שפ"ג דמשמע לכאורה דגם שם הו' נמצא תמיד במקום ידוע ומקום אחד ממשמעות לשון האומרי' שכן דרכן של רוב הבהמו' ועל כל זה אסרי' הרשב"א וחשש שהוא מנגיחות הבהמ' י"ל שהוא סמך שם על מה שכתב שלא ראה כן להבהמו' כלל וכ"ש לרובן וא"כ אינו נמצא כ"א פעם אחד וא"כ הא וודאי אחרי שחשש לו שע"י הנגיח' מתהוו' זה הנקב אילו היה לכל הבהמות הנמצאים בכך במקום אחד שבהם והם מספר ידוע אפי' שאינם רוב הבהמה הנמצאים הי' לו להכשיר כי במקרה ופעל הנגיחו' כזה בודאי א"א שיהיה. הקרה במקום מיוחד תמיד: והנלע"ד כדי להבין דבריו שם שיש להגיה בדברי הרשב"א שם במ"ש שנקב היה שופע כלפי מטה ויוצא לחוץ וצ"ל לדעתי כלפי מעלה והראיי' לזה שאם היה שופע כלפי זנב הבהמה למה לו למצוא שע"י נגיחת בהמה אירע כזה וניקב למעלה בשיפוע ומאי לו בחידוש זה והי' יכול לומר ע"י מחט ניקב כזה וכן מדרך המחט לנקוב: וגם לשון שמסיים ולפיכך עובר מכח הנגיח' הנקב למעלה קשה להולמו ונ"ל כי בכיון הגי"ה המעתיק למטה במקום למעלה בחושבו שמ"ש הרשב"א שע"י נגיחת בהמה אירע לה כזה כלומר שהקרן נקב נקב זה כלפי מעל' מצד חוץ לפנים וא"כ בוודאי דרך שיפוע מצד פנים לחוץ הוא כלפי מטה אבל הנ"ל להגיה כלפי מעלה היה משפע והולך מצד פנימיותו לחוץ שממנו חשבו אינהו דאמרי שהנקב נברא כך ואינו מקרה ע"י מחט ודומיו כי ע"פי כח הדוח' היה הראוי להיות הנקב משפע כלפי מטה נגד יציאת הרעי מהפנים לחוץ וע"כ הוצרך הרשב"א לחדש דבר ולומר שע"י מקרה הנגיח' אירע לה כזה והיינו דאפשר היה נמצא בבני מעי' מחט מונח וחוד המחט כלפי מעלה וע"י נגיחה נתהוו' הדבר שהנקב מתשפע והולך כלפי מעל' לחוץ (ואני מתמי' עליו על כל זה שחשש שאינו ברוב הבהמות למה לו למצוא דרך שיהיה. הנקב במקרה כי אף אם לא יהיה נברא כן בנקב כזה מן הראוי להיות טריפה וכן הוא בכל ברואי יתר אבר טריפה אף שוודאי הו' נברא מתחיל' ברייתו ובתשובת צמח צדק תירץ זאת הקושי' בסימן ע"א בפירושו לתשוב' זאת ושפתיים ישק ואין אני מבין מה שכתוב הש"ך גם בנקב דטחול לחוש שנעשה מנגיחת הבהמה דוודאי לא חשב הרשב"א שמנגיח' עצמן יעשה גוף הנקב דא"כ היה מן ההכרח שגוף העור והבשר ינקב תחיל' עד לא ניקב לפנים ומה גם כי נקב כזה קטן מהכיל חוד הקרן וגם אלו אירע לה כזה היה זכר לדבר או רושם מבחוץ ואפשר כי מפני זה אין לתלות בנגיחה כזה אלא הדבר פשוט שלא עלה על דעת הרשב"א שהדבר הזה ונקב כזה מנגיחת גוף הקרן אלא כמ"ש שאירע מ' הנגיחה שהמחט שבו ניקב בדרך ההיפוך נעשה על ידי סיבת נגיח' ואלו בכאן שאין בנקב הטחול הנקב בדרך ההיפוך נוכל לתלות בנקב בדרך הטבע ע"י שום דבר הנוקב ואין צריך לנקיבת הנגיחה ובאמת אין לתמוה מן הש"ך להיות גירסתו לפניו וע"פ אותו הגירס' הבין ג"כ כמ"ש לעיל וכתב גם בזה נעשה ע"י הנגיח' גוף הנקב אבל לדעתי מ"ש וגירסתי הוא יותר פשוט וע"פי מאי שאתרץ לקמן דברי האומרים שהדבר שכיח בכל הבהמו' גם כן נראה שהיה הנקב באופן זה עיין שם ב ומה שכת' עוד הש"ך לחלק בין נבראת חסר הטחול כולו דכשר לינקב הטחול מתחיל' ברייתו דהוו כניקב ביד לא משמע כן מצד השכל וכן משמעו' הב"י שכ' בסי' זה על אותן הגורסי' בש"ס ניקב לחוד ונחתך לחוד כלומר בנקב הוא מכאוב יותר ושוב אינה חיה אבל נחתך אינו מכאיב כ"כ לה וכשיר' א"כ נבראת נקובה פשיטא שהי' כשירה ואף שהאי תירוצו נדחה בפוסקי' ר לחלק בין נחתך לניקב שאין הסברא נותנת לחלק בכך אבל בנברא נקובה לנברא חסר פשיט' שאין לחלק ולפחות אלו תהי' טריפה בנבראת נקובה הוי ליה להרמב"ם לפרש ומדלא פירש הא וודאי שהי' כשירה וכ"פ בתשובת צמח צדק