מעיל צדקה מא

מלפדות' אם נעשה השבייה בפשיעת' כנ"ל אף על פי שפודין המוכר עצמו לגויי' שני פעמים התם ה"ט שלא לדחות האבן אחר הנופל ושלא יטמע בין הגוים ואולי מחמת עניו עשה מה שעשה למלאות נפשו כי תרעב אבל להטיל החיוב על הבעל מדין פרקונא לא דלא תקנו חז"ל אם נשבית שחייב הבעל לפדות' אלא אם נשבית באונס כסתם שביי' אבל לא מאי שפשעה בנפשה דאל"כ כל אחת שיהי' לה כעס עם בעלה תפיל נפשה לגייסו' ומחייב' בעלה בכל יום כמו שחששו חז' ל בעבד בקידושין ט"ו ע"ב א"ו דלא תקנו כ"א בשביי' אונס וא"כ אם אמת הדבר שקנת' בפשיע' פטור בעלה מלפדותה מ' פרקונה תחת פירו' שחייבו חז"ל בתנאי כתובתה וא"כ לא מבעי אם לא ידע הבעל השני בשעה שנשאה שקנת' מן הגנב ושיש עלי' עלילות דברי' פשיט' דפטור ואולי הוא כמו מקח טעות דאלו ידע בה לא קדשה וה"ה כטעות מומים דהרי הו' כמו מוכתב למלכות דהרי סופו להודע ואין לומר דאין זה מקח טעות דאף אם ידע לא אסיק אדעתי' שיצא הדבר לאור אחרי אורך הזמן שנשתקע הדבר ולא נאמר עם כל זה אני אומר שעכ"פ אינו בכלל חיוב פרקונה וכמ"ש וא"כ נהפוך הוא דאפי' ידע הבעל מזה קודם שנשאה לא אמרינן דה"ל להתנות דמהי' תית' תסיק אדעתי' שיבוא עוד לידי גילוי אחרי שנשתקע כמו שלשים שנה וכל שאינו שכיח כלל לא אמרינן ה"ל להתנות כדתירץ בנדרים דף ך"ז דקמשני מברא מגלי אונסא וכן מלאים כל הפוסקים דאונס' דלא שכיח לא אמרינן ה"ל להתנות (וע' במהר"א ששון סי' ס"א) ומכ"ש להוציא מן הבעל לכן אני אומר דפשיט' עד כדי דמי כתובתה שהוציא עליה גובה מכתובתה ואינה יכולה להוציא ממנו אף אם תאמרי ששקר ענה בה אינה יכולה להוציא ממנו פדיונה שהוא כנגד דמי כתובתה שבידו ואין חוששין בזה שלא תהא קלה בעיניו להוציא דהרי גם בלא"ה תהי' בעיניו שהרי יוכל לפוטרה בגט ופטור מכתובתה נגד ההוצאות שהוציא עלי' לפוטר' וכדאית' בב"ק ובח"מ סי' תצ"ד אכן שתמכור מיד כתובת' לבעלה בטובת הנא' אפי' לישאר לה כדי כתובת אלמנה (כגון שההוצאות המה מועטי') אינה יכול' כיון שהוא אינו יכול להוציא ממנה אם היא טוענת ששם לה עלילות שקר וא"כ הוה בכלל נשבית שמחוייב לפדותה וא"כ כ"ז שהיא אינה באה להוציא ממנו אינו יכול לכופה שתפרע וא"כ א"צ למכור כתובתה בטובת הנאה דו"ק: אבל אם תודה שעלילת אמת היה יכול לכופה שתמכור כתובתה בטובת הנאה אליו עד שישתלם הוצאות שלו ובלבד שישתייר לה כתובת אלמנה וצריך עיון ביש"ש במסכת ב"ק שכתב לשם שבזמן הזה אינו מן הדין כלל לכוף למכור כתובתה בט"ה ועיין שם בפ' החובל: אבל כל ההוצאות מנכה לה מכתובתה בעת שתבוא לגבות' ואף שהי' טוענת ברי ששקר ענה בה המגיד עלי' והוא טוען שמא ולא אמרינן שזה דומה למ"ש בח"מ סי' ע"ה ס"ט בטוען אינו יודע אם פרעתי לך שחייב דש"ה שבא הספק קודם שהוציא עלי' ואנחנו מחייבי' אותו להוציא ע"ס כתובתה דו"ק: ומעתה נבוא לבאר החלוקה הג' באם שיעלו ההוצאות יותר מכדי כל כתובת' אם רשאי' להטיל אותה על הציבור או לפחות שיתחייבו בנים עם הבעל לפדות' ויושם ביניהם: ואומר אני בחלוק' הזאת נ"ל כי פשיט' הציבור נקראים מוחזקים נגדם וכיון שעכ"פ מחויובי' לפדותה והו' בכלל לא תעמוד על דם רעיך יכולים לאמר להם אתם מחוייבי' בפדיון זה עכ"פ ודמי' להא דאמרינן ספק אם האילן קודם יקוץ ואינו משתלם וגם למאי דאמרינן ביבמות ספק ובני מיתני כו' כיון דאינהו נטלו חלקם עכ"פ מקרי וודאי נגד' ה"נ כיון דאינהו צריכי' לתת חלק יפה עכ"פ גם בלא"ה כיון דאינהו קריבא לה עלי' דידהו רמי' כדכתיב או דודו וקרוב קרוב קודם לפחות בחלק יפה לפי הברכה כדין שאר הצדקו' ואפי' אם תאמר היא ברי בעניין שתפטור בעלה מלפדותה וכמ"ש מ"מ יכולי' לומר קנוני' עשו על הציבור אלא אמרינן שהי' בכלל הנישבת באונס שהחיוב על הבעל מתנאי כתובה מיהו בני' וקרובי' שהם כיחידי' לגבי' רשאי לטעון עמהם קודם שיוצי' עלי' ומן הראוי מה שיוציא יותר מסך כתובת' להעריך בניהם כפי ראות עיני המורה שם ובזה די לע"ע: טז נשאלתי לבאר מ"ש הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות בפרק חי"ת דין יו"ד כשמכבסין את מקום דם החטאת שהזה על הבגד מכבסין אותו במים יפה יפה עד שלא ישאר לו רושם וכל שבעת הסימנין שמעביר' על הכתם מעבירין על החטאת חוץ ממי רגלים שאין מכניסין מי רגלים למקדש והנה הוא נגד הסוגי' דלשם בפרק דם החטאת דף צ"ה דמסקינין דמבלע לי' ברוק תפל והנה הרב בברכת הזבח רוצה לתרץ דברי הרמב"ם והוא מתמי' יותר מלבד מאי דכ' דבמעיל אפשר דלא היה לו תקנה והרי באותו פרק עצמו דין ך' כתב הרמב"ם דין המעיל כמו שהוא שם בש"ס והנ"ל בזה דק' עוד על מ"ש שמעבירי' עליו כל שבעת הסימנים