מעיל צדקה מ

שהי' גניב' והסתכן נפשו אין לך שינוי גדול מזה דהפסיד לעצמו ואם יהיה ריוח נוטל בריוח חלקו כ"ז שלא נודע שהי' גניבה דהרי ה"ל לקנות באותו הזמן דבר היתר ולהתעסק בו ומותר לו ליקח מן הריוח כ"ז שיש ריוח בדבר וחבירו לא קנה לעצמו כל הריוח ויכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכן נראה לי ג"כ באם שינה לקנות חטין במקום שעורי' שאם מתחילה היה חושבין שיהיה ריוח בדבר ואחר כך נמצא שיהיה הפסד יוכל אח"כ לומר הפסדת לעצמך אף על פי שמתחילה התרצה ליקח חלקו מן הריוח שחשב שיהי' בו אלא אם כן שנפסד אחר שבא לידו חלק הסחור' שמגיע לו או הוזלה אחר כך אז ההפסד עליו אחר שקנה את חלקו נמצא שברשותו הוזל' אבל דבר שנתגלה הפסדו למפרע לא כמו בנדון זה שהיה העלילה מוכנת מתחילה והוא לא נטל אלא כ"ז שלא יודע הדבר ויהיה בו ריוח וכיון שמן הדין נוטל חלקו אז למה יפסיד אם נודע אחר כך ויצא מזה הפסד כי מעולם לא נתרצה למעשיו הרעים ואי משום שנטל חלקו לאחר שגנב שלא מדעתו מאי נ"מ בזה כיון שמן הדין חלק עמו בריוח וכל אלו שכתבו שיטול השותף חלקו בגניבתו לא כתבו ולא הזכירו שאם יפסיד יתן לו חלקו בהפסד ה"ה הגהות מרדכי בפרק חזקת הבתים והגהות מיימון פ"ה דשותפין בשם ר"ש וא"כ מאין לו להרמ"א דין זה אחר שמתשובת הרב זאב לא משמע כן ומתשובת הרשב"א נרא' בהדי' היפוך פסק זה כמ"ש ואין הנדון דומה למאי שכתוב הטור בשותף ששינה מדעת שותפו ואחר כך הסכים למעשיו דאין צריך קניין ופטור דש"ה דאילו מתחילה צוהו בכך היה נעשה שלוחו אבל באיסורין דקיי"ל אין שליח לד"ע לא מהני ציוויו והסכמתו וכן נראה מדברי תוספו' בב"ק דף ע"ט ד"ה נותנו לבכורו' בנו וכ"כ הכ"מ בפרק ב' מהלכות גניבה שותפין שגנבו פי' שגנבו שניהם כא' משמע דבציוויו של חבירו לא מחייב את חברו: והלבוש העט"ז חילוק באופן אחר דהאי דסי' קע"ז מיירי שעדיין לא חלק עם שותפו אבל לשון התשובה לא משמע הכי שכתב אף על פי ששותפו נהנה מזה כו' ואם שבא העלילה קודם שלקח חלקו היאך נהנה או יהנה שהרי הפסיד קודם שבאו לחלוק והדבר מבואר שלשון התשובה לא משמע כן: והנה אף נאמר בנדון הזה באם שלח את שותפו שיגנוב שחייב ליתן חלקו בהפסד ותשובת הרשב"א לא כתב כי אם להפסיד הכל מ"מ במי שלא ציוה לו לגנוב והלך הוא וגנב אלא שחלק אח"כ שותפו עמו ובא עלילה עליו אין צריך שותפו ליתן להפסדו כלום: ואיברא דהאמת אף על פי שאין צריך ליתן כלום להפסדו מכל מקום צריך להחזיר לו חלקו שלקח ממנו מן הגניבה: ואשובה לעיקר נדון דידן אחרי כל הבא בדברינו גם בשותפין מן הראוי שכל מאי שהפסיד בקונה גניב' הידועים לו בעת קניינו שהן גניב' הפסיד לעצמו אפי' אם קודם שנתעלל העלילה לקח שותפו חלקו מן הגניב' אין זה ריציון למעשיו וכל ההפסד אח"כ לעצמו לבד אף כי נראה לצדד ולומר שלא היה לו ליקח שום חלק בריוח והי' לו לומר טול לעצמך מאי שהרווחת באיסור ונראה כאלו נתרצה לו אפ"ה נ"ל יותר לומר שאינו מפסיד כלום וכפשוטת לשון הרשב"א הנ"ל מכ"ש בנ"ד שהבעל הראשון לא נתרצה למעשיה שקנת' מן הגנב אף שלקח מה שהרוויח' ההוא קניין ממילא שמה שקנה אשה קנה בעלה ואין זה בדומה כלל לשותף שלקח חלק בגניבה: ואף אם תאמר היא שבעלה נתרצה למעשיה וידע שלקח' מן הגנב היא אינה נאמנת בזה נגד היורשין להוצי' מידן בטענת' ואפי' שבוע' היורשי' אינם צריכי' וכל זה מבואר ואפי' תאמר שהעליל' היה שקר וגם היא לא ידעה שהדברי' ההם גנובין והגנב שם לה עלילת דברים או אם לא לקח' מעולם ושקר ענה בה הגנב בהודאתו מכ"ש שפטורין היורשין הראשוני' ואפי' שותפין בעלמא פטורי' בכה"ג לאחר שחלקו כמבואר בח"מ סי' הנ"ל ומכ"ש בנדון הזה שהי' תחת יד בעלה השני שהוא מחויב לפדות' ובכעין זה היה כמו נשבית אכן אם טוענת ברי נגד היורשים שגם הם בעצמם יודעים שבעלה היה מרוצה למעשי' ליקח מן הגנב היו מחויבי' שבועה לפי דעת רמ"א שמחייב השותף חלקו בהפסד אם היה מרוצה למעשה השותף אבל לפי מ"ש אני לעיל אין עליהם שום חיוב: ומעתה אבאר בקיצור חלוק' השניי' אם בעלה השני מחויב בה לפדותה ולהוציא עליה כל מאי שיעלה בהוצאות על פדיונה ואומר שאם האמת שקנת' מן הגנב וידעה שהקניין ההוא נגנב נמצא שפשעה בעצמה לסכן את נפשה כי ידוע לכל מחק המלכות להקפיד שאומרים לאו עכברא גנב אלא חורא גנב וא"כ אפשר שאפי' אם נעשה המעשה תחתיו היה פטור מלפדות' ולאו מטעמא שכתבתי לעיל בזכות היורשים דהתם כתבתי לפוטרה מדין שותף או מתעסק דוודאי מדין פדיי' פטורים היורשים בלא"ה דחיוב פדיי' אינו כ"א על הבעל עצמו אבל בזה אכתוב שגם הבעל פטור