מעיל צדקה לט

הכלים להאשה הנ"ל והוא הזמן היותה תחת שמעון בעלה הראשון והנה הי' כלואה בבית האסורים מקום המשפט וההכרח להצלת נפשה ולהוציא' מבית כלוא' וצריכי' להוציא הוצאות מרובו' וקנסות להשררה כאשר יושת עלי' וגם לשכור איש אחד מיוחד דמשתדל בעדה בכל אלה לידע מה יעשה בה וטוען ראובן בעלה זה השני אחרי כי המעשה נעשה בבית בעלה הראשון והי' התעסקה בעסק הנ"ל לטובת בעלה אז בעת ההוא ובעת מיתתו לא נטלה כ"א סיכי כתובת' הראוי לה הא וודאי מוטל על נכסי בעלה הראשון להוציא' מבית כלא ונחושת' והיורשי' בנים מבעלה הראשון תובעי' את ראובן שיוציא' מבית כלא כי עליו מוטל הדבר שהוא בעלה לע"ע וחייב בפרקונה מתנאי כתובה וחזר ראובן לומר אף אם יראה לעיני דייני ישראל שאין החיוב על נכסי בעלה הראשון מ"מ ג"כ אין החיוב עליו כי אין זה מגדר וסיג השני שחייב בעלה לפדות' דדווק' בבא לה באונס ונסתפח שדה הבעל אבל מעשה הזה שגרמה הי' עצמה וגם כי עשת' קודם שנשאה ואלו ידע בה בוודאי לא היה נושא אותה וה"ל מקח טעות ולמה יתחייב הוא יותר משאר אנשים ולפחות בני' מחוייב' לפדות' ועלי' דידהו רמי' כמוהו והוא ג"כ יתן חלקו לפי אומד מאשר ישומו ביניהם מדייני ישראל: תשובה אשר בקש ממני לחוות דעתי בעסק הדין שבין מכ"ת עם בני אשת מבעלה הראשון הנה אכתוב לו הנראה לע"ד בעיון קל בלתי חיפש ומצוא שרשי הדין בהש"ס והנה בוודאי לא נעלם ממנו אשר הראשונים הגידו לכל אשר שאל מאתם בדיני ממונות כי להעמיד הדין על האמת בדין תורה לא ידענו ומה נאמר אנחנו חלושי השכל והשכחה גברה למאוד והאמ' נעדר ובוודאי לכל שואל ידוע כי מריבוי הדיעות א"א להעמיד הדת על תילו אבל נאמר אשר נראה לנו לענ"ד ואם ימצא בהם טעות ואשר יורני הדרך הנכון אענדנו עטרה לראשי כי הצלני משגיא' וממנו ית' אשאל עזר יורני מתורתו נפלאו' לבל אכשל בדבר הלכה: והנה מן הדין שלא להשיב לאחד מבעלי הדברים בדיני ממונות ומכ"ש לברר מאיזה טעם ובאיזה טענה יצדק והפכו אבל כי ידעתי נפשו וקים לן בגווי' שכל מגמתו להיישר וצדקתו עומדת לעד ומאוס עליו ממון שאינו שלו ושונא בצע ועכ"ז ארא' לקצר בדבר ומצוא הדבר וזה החלי בע"ה: לבאר הדין שכתב הרמ"א בסי' קע"ו סעיף י"ב בשותף שגנב וגזל צריך לחלק עם חבירו ואם הפסיד הפסיד לעצמו ודווק' אם הפסיד קודם שנודע לחבירו אבל אם חלק הגניבה עם השותף ובא אח"כ עלילה עליו וכן אם קנה גניבה וחלק עם השותף ובא אח"כ עלילה ההפסד ג"כ לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו ע"כ והנה הדין צ"ע גדול מלבד מאי שכתב הש"ך בעיקר הדין שהצריך רמ"א לחלוק הגניבה עם השותף ע"ש אלא אף אם יהבינן לי' האי דינא דצריך לחלוק ודומה למשנה שיש לו חלק בריווח ואם הפסיד הפסיד לעצמו מ"מ מ"ש רמ"א דאם נתרצה למעשיו ואח"כ בא העלילה ההפסד לאמצע צ"ע דהרי הביא הב"י בס"ס קע"ז תשובת רשב"א שאם אמר שותף לחבירו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם לך פטור דאין זה שלוחו לדבר עבירה ובמה נתחייב לו ואע"פי שנהנה מאותו הגניבה פטור דמצי א"ל בהתירא ניחא לי באיסור' לא ניחא לי וכו' הסמ"ע בס"ס קע"ז דלא קשה מזה על מ"ש הרמ"א דצריך ליתן לו חלקו בהפסד כל שנתרצ' למעשיו דהכא מיירי שלא יפסיד חבירו כל ההפסד אבל חלקו עכ"פ צריך ליתן לו ואני אומר דא"א לפרש כן תשובת הרשב"א מדכתב האי דינא בשותף דלפי דבריו הוי ליה למימר באנשים דעלמא ואף את"ל שהמעשה כך מ"מ אין הלשון סובל פירושו מדכתב ואע"פ שנהנה מאותו הגניבה פטור כו' משמע דאפי' נגד חלקו שנהנה פטור ובלא"ה לא חידש כלום בזה ותו כיון דק"ל אין שליח לדבר עבירה וכדמשמע פשיט' לשון הש"ס בב"ק פרק ז' שמתרץ שם בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב ומתרץ וטבחו לרבות השליח כו' משמע דווקא בטביחה דגלי לן קרא אבל בגניב' לא אף על פי שחברו אמר לו לגנוב פטור והוא ש"ס ערוך בב"מ דף ח' ובתו' שם ד"ה ושותפין ע"ש ומאי שהוציא רמ"א האי דינא מתשובת הרב בנימן זאב סי' ש"צ כמו שכתב בד"מ אין נראה כלל למעיין שם דהתם מיירי שהשותף שקנה הגניבה לא ידע שהיתה גנובה ובהיתר קנאה לכך כיון שנטלו חלקם בריוח חייבי' לשלם חלקם בעליל' והכי מוכח שם מראיותיו שהביא מספינה דאלו לא היה יודע האי שותף שהסחורה היתה גנובה ומחק המלכות להקפיד ולהעניש נפשו' הלוקח גניבו' הא ודאי אין הנדון דומה להראי' שהביא דשאני הכא שהוא מן המשני' לסחור בדבר איסור ולהסתכן עצמו וחבירו ועוד נראה דשם הי' אפשר שיגיע העלילה גם לחבירו כדמסיים שם בתשובה שהציל עצמו ושותפיו מהפסד הסכנה והרי זה דומה להפסד בגוף הסחורה דמ"ש דמאי הל"ל למעבד וכן נראה מלשון הרב מו' חיים שהסכי' לפס' הרב מהו' ב"ז בסי' שצ"א אבל בנדון זה שגנ' או קנה גניב' וידע בעת קנינו