מעיל צדקה לו

ע"כ דשמיני עצרת חג מקרי בלישנא דקרא דמני' אתי' לן שמועה רחוקה אבל לא משבועו' שהרי באמת גם לשבועות יש לו תשלומין ז' וימי התשלומין עולין למניין ואתי' לי' מקרא דאמר והפכתי חגיכם לאבל שהוא לשון רבים אחד לשמועה קרובה ואחד לשמועה רחוקה ועכ"פ צריך לומר דמקרי חג: ועוד נ"ל להביא ראיי' ממתני' דבכורים מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא והוא עד אחר שמיני עצרת כדמפרש טעמא בגמרא דהוא זמן שמחה ושמיני בכלל שמחה הוא ומפורש בהרמב"ם בהדי עד סוף החג והא וודאי גם י"ט ראוי להביא בכורי' מלשנא דהרמב"ם שכ' מהחג העצר' משמע דבחג עצמו מביא מדלא אמר מאחר חג העצר' כמו שאומר מאחר החג עד החנוכה כו' והרי בלישנא דתנאי' מקרי חג: והר"ן בנדרי' דף מ"ט מביא ירושלמי שבלשון תורה אינו מקרי חג כ"א בלשון ב"א והנה מן הראוי אפשר דבלשון תפילה יהי' כלשון ב"א אף כי מצינן כל לשונות התפילה והברכה על סמך המקראות נתייסדו מכל מקום במאי דאינו מנוסח הקרא עדיף טפי לשון ב"א ואף גם אלו הנסמכים על לשונות המקרא צ"ל שמסכים עם לשון בני אדם חוץ מנוסחאות הברכות שמצינו להם שסמכו על סמך המקרא שהוא נגד פשוט' הלשון כדמצינו בברכות גבי המוציא וגם לשם ימצאו להם טעם שינויי בתוס' וגם כי נוסחאי הברכות משוני' כמ"ש תוס' בפסחים דף ז' ע"ב דר"י לא מצא טעם לנוסחאי הברכות אבל בלשון תפילה עדיף טפי בלשון ב"א המביני' והלואי שיתפללו בלשון אשר בו מדברים איש אל רעהו ומתחילה עלה בדעתי לומר דמאי שאמר בירושלמי שבלשון המקרא לא מקרי חג היינו דלא פי' בקרא עליו לשון חג ובתו' פסחי' דף ע"ז ד"ה ס"ד משמע דש"ע אקרי רגל גם בלשון תורה אף דאינו מפורש עליו בהדי' כ"א מכללא. ט נשאלתי לבאר דברי תוס' בשבת דף קנ"ה עמוד א' בד"ה למטה מי"וד טפחים בא"נ כרבי דאמר כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו ב"ה וק' אי אתי' כר' ישאר להקשות יתד למה לי אפי' מהאילן עצמו אינו כ"א שבות כדאית' בעירובין דף ל"ב ע"ב ומסוגי' דמקשה והמתרץ דכאן משמע דאתי' דלא כרבי: והנ"ל דהאי בריית' הי' רישא דברייתא המובא בעירובין דף ל"ג דמסיים עלי' דברי רבי וא"כ משמע דבהאי רישא שרי רבי ליטול העירוב דבתרי בבי דמסיים שם ואסור ליטלו א"כ מהני האי יתד ליטול העירוב וגם מר' היה יכול להקשות טעמא דאיכא יתד אבל בלי יתד אסור ליטלו ושייך גם כן התירץ אלא דניחא לי' להקשות מרבנן דכרבנן נמי אתי' דע"כ לא פליגי רבנן אלא כל מקום שאסור ליטלו כדאמרי שם ולדידהו בעינן יתד דבלי יתד אפילו למטה מיו"ד אין ערובו עירוב משום תשמיש האילן וצריכין לתרץ אליבייהו כתירץ תו' הראשון ולדעת רבי נוכל לאוקמי בפשוטו ויכול להיות דהאי רישא כר' לחודי' אתיא דהא מסיק בעירובין דרבנן אפשר דלא פליגי כ"א במיצעות ואין להקשות אי כרבי אתי' והאי יתד משום דיכול ליטלו מן האילן הא מכל מקום הוי ליה כרמלית ואיך אפשר ליטלו יש לומר דאי משום כרמלית הא אפשר לאכלו שם ולהניח שם ראשו ורובו לאפוקי לענין עירוב בעינן דווקא שיוכל להביאו למקום שביתתו לכך לרבנן א"א לתרץ כ"א דאין כרמלית בכלי' אבל לר' נוכל לתרץ שפיר וזהו תירוצם כאן א"נ אלא שהש"ס לא סגי להו לתרוצו ה"מ רבי דגם לר' ישאר להקשו' כמו שכתוב וע"כ צריכין לתירץ הש"ס דו"ק: י במגן אברהם בסי' קל"ב בדין הקדישים כ' בשם הגאון מהו' מן אם שנים יש להם אותיות שוות ויש שם אחרים עמהם באותו גורל אשר להם אותיות פחותי' מהם אפ"ה כיון שצריכי' אותם השנים גורל חדש יכנסו כולם באותו. הגורל חדש ולא אמרינן האחרים כבר הפסידו זכותם וראי' לדבר מהש"ס יומא היו שניהם שוים הממונה אומר להם הצביעו והיו מטילים כולם גורל כ"כ שם רש"י ואני אומר דאינו דומה הנדון ההוא לראיי' דהש"ס דהתם מתחילה שהיו רצי' ועולי' היה כדי שלא להטריח בגורל כמפורש שם משום דלא יבואו או משום אונס שינה אבל בלאו הכי אין מצד זה הדין שיהי' כל דאלים גבר וקל ברגליו לרוץ שיזכה הוא יותר מחבריו אלא שההכרח נתן כך דלא יתרשלו מלבא ולכן אם במקרה אירע להם שהיו שנים שווים שע"כ צריכין לפייס למה יפסידו האחרים את שלהם ובמה זכו הראשונים כי ההפסד שהפסידו הראשונ' במרוצות אלו השני' לא היה כל כך על פי הדין כ"א לתקנת המצו' ובזה לא תפסיד אם לפעמים יעשו גורל במקרה כזה אבל כאן הפסידו אלו שהי' להם אותיו' פחותי' בדין וביושר למה יחזרו שני' לגורל אחרי שכבר הפסידו זכותם. והנלע"ד בזה שלא לבד שהראשונים שהפסידו עומדים